נדחתה תביעה להצהרה על זכויות האשה בדירה

1.         תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי מחצית הזכויות בדירה, הנמצאת ברח' **** בפתח תקווה והרשומה ע"ש הנתבע (להלן: הדירה ), שייכת לתובעת .

2.         הצדדים הינם בני זוג יהודיים אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 1.5.83.  לבני הזוג שלושה ילדים בני 18, 13 ו- 10 .

3.         בתחילת נישואיהם ניהלו בני הזוג אורח חיים חילוני ואולם לאחר זמן מה החל הנתבע לחזור בתשובה ולהקפיד על אורח חיים דתי, התובעת הלכה בעקבותיו ואימצה אף היא אורח חיים דתי. 

            על שהתרחש במהלך חיי הנישואין, לכל צד גרסה משלו.

התובעת טוענת כי על אף שתחילת חיי נישואיהם הייתה על מי מנוחות, הרי שכעבור זמן מה  הסתבר לה שהנתבע סובל מבעיות נפשיות שונות וחמורות, בגינן נזקק, בין השאר, לאשפוז ממושך בכפייה בבית החולים לחולי נפש "שלוותה" זאת לאחר שתקף את שכניו בסכין מטבח חדה (סע' 4,14,15 לכתב התביעה וכן בתצהיר התובעת). לטענת התובעת אף ממנה לא חסך הנתבע שבטו והוא נהג להכותה, להעליבה, להשפילה ולקללה באופן תכוף . (סע' 25 לכתב התביעה)

בשל יחסו הבוטה של הנתבע כלפיה, עזבה התובעת את דירת מגורי הצדדים במהלך שנת 2001 וחזרה אליה אך ורק לאחר שהנתבע הבטיח לתקן את דרכיו . לטענת התובעת, אף לאחר חזרתה המשיך הנתבע בדרכו הנלוזה תוך שהוא מכה ומשפיל אותה ואת ילדיהם, לפיכך עזבה את הדירה לצמיתות בחודש אוקטובר 2004 ושכרה לה ולילדיה מקום מגורים חלופי.

הנתבע מכחיש כי נהג כלפי התובעת באלימות. לטענתו דווקא התובעת היא זו אשר נהגה באלימות כלפי ילדיהם והגיבה כלפיו בהתקפי זעם חדשות לבקרים. (סע' 11 לתצהיר הנתבע)

4.        התובעת הגישה בשם הקטינים תביעה לפסיקת מזונותיהם ומשמורתם, וכן את תביעתה הנוכחית למתן סעד הצהרתי כאמור.

            הצדדים הגיעו להסכמות בכל הקשור לקביעת משמורת הקטינים אצל התובעת ולשיעור מזונותיהם, ולהסכמותיהם ניתן תוקף של פסק דין ביום 4.5.06 (תמ"ש 27060/04 ותמ"ש 27061/04)

            נותר לנו, איפוא, להכריע במחלוקתם הרכושית של הצדדים בכל הקשור לזכויות התובעת בדירה.

5.        הצדדים חלוקים באשר לזכויות התובעת בדירה .

לטענת התובעת, למרות שהדירה רשומה ע"ש הנתבע בלבד היא זכאית למחצית מזכויות הנתבע בדירה, וזאת  הן מכוח הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 ( להלן : חוק יחסי ממון ) המורות על איזון רכושם של בני זוג,  והן מכוח הילכת השיתוף הקמה ועולה מתוך חיי נישואיהם שנמשכו כ - 22 שנה.

לטענת התובעת, על אף החיכוכים והמריבות בין הצדדים, התקיימה בניהם שותפות מלאה הן במישור הפנים-משפחתי, קרי- גידול הילדים ואחזקת משק הבית והן במישור הכלכלי עת משכורות התובעת וקצבת הנכות אותה קיבל הנתבע שימשו יחדיו לצורך ניהולו של התא המשפחתי . שיתופיות זו יש להחיל, לגירסתה, אף על הדירה.

6.        הנתבע טוען, מאידך, כי על הצדדים חלות הוראות חוק יחסי ממון הקובעות, בין השאר, כי אין לאזן נכסים אשר נרכשו על ידי בן הזוג קודם לנישואין או שקיבל  במתנה במהלכם של הנישואין. כיון שכך אין לתובעת זכויות בדירה שכן היא מהווה תחלוף לדירה שהיתה בבעלותו קודם לנישואין ולכספים שניתנו לו במתנה ע"י הוריו לצורך רכישתה.

הנתבע מוסיף וטוען כי  במהלך כל חיי נישואיהם היה ברור לתובעת כי הדירות ותחלופיהן  שייכות אך ורק לו שכן הן נרכשו מכספים שהיו לו קודם לנישואין ומכספים שקיבל מתנה מהוריו ואשר נועדו להבטיח כי יהא ברשותו נכס למגורים כל ימי חייו וזאת  נוכח נכותו ומגבלותיו. לחיזוק טענתו מציג הנתבע מסמכים עליהם חתמה התובעת ובהם היא מצהירה כי אין לה זכות בדירה . כך ביום 23.5.84 חתמה התובעת על מסמך שכותרתו "הסכם" ותוכנו-

"אני *** *** החתומה מטה, נותנת בזה הסכמה בלתי חוזרת, שהדירה של בעלי *** ***, הנמצאת ברח' *** בכפר סבא תשאר בעלותו המוחלטת לכל ימי חייו בכל הנסיבות. אני מכירה בזכותו להחליט בנוגע לדירה שלו לפי רצונו כל ימי חייו. נתתי את הסכמתי בלי שום לחץ מכל צד שהוא. " (נספח ח' 1 לתצהיר הנתבע - להלן: ההסכם )

וביום 17.11.02 חתמה התובעת על מסמך נוסף אשר כותרתו "הצהרה" , אשר תוכנו -

"זו לא הצהרה ראשונה שאני כותבת. אני *** ***...לא מעונינת לקבל מ*** *** ...שום דבר מרכושו או מכספו או מכל דבר אחר ששייך לו. איני כותבת מתוך כפייה או לחץ אלא מתוך רצון טוב. גם אם יכריח אותי לקבל - לא אסכים ! " (נספח ח' 2 לתצהיר הנתבע- להלן: ההצהרה )

7.        לטענת התובעת, המסמכים הנזכרים  נכתבו בשל לחציו של הנתבע ודרישותיו החוזרות ונשנות ממנה לעורכם. התובעת טוענת כי מתוך רצונה להפיס את  דעתו ולסיים את המריבות והמחלוקות עזות שפרצו בניהם, הייתה מוכנה לחתום על כל מסמך ובלבד שיושב שלום הבית על כנו .