הנהג הודה והורשע ולאחר מכן חזר בו וניהל הליך שני, שבסופו הורשע שוב ונשלח ל-20 חודשי מאסר. הנהג הגיש ערעור ובו התעקש: חיפיתי על חבר שלי שנהג.
בשנת 2008 אירעה תאונת דרכים במרכז הארץ כאשר מונית התנגשה ברכב שחצה צומת ברמזור אדום. לאחר שהתעשת מן הפגיעה, נהג המונית הבחין ברכב הפוגע ממשיך לנסוע. הוא החל לרדוף אחרי הרכב עד שהרכב עצר. מאוחר יותר הגיע אמבולנס ונהג המונית פונה לבי"ח עם פגיעות קלות.
לשאלות בדיני תעבורה:
כנסו לפורום תעבורה
נגד הנהג הפוגע הוגש כתב אישום שייחס לו מספר עבירות, כולל עבירה של הפקרה לאחר פגיעה. הנהג הודה והורשע. כמה חודשים מאוחר יותר, לאחר שמיעת גזר הדין, פנה נהג המונית שנפגע בתאונה, ואמר לתובע: הייתם צריכים "לתפוס את הנהג הקטן" שנהג ברכב.
המשפט החל מחדש, ללא הודאה מצד הנאשם, ובסופו נידון האיש ל-20 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ושלילת רישיון נהיגה למשך 6 שנים.
על כך הוא הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי בלוד. לדבריו, מי שנהג היה חברו – בעל הרכב – שבעצמו העיד על כך בבימ"ש השלום. לטענתו, חברו חשש לאבד את מקור פרנסתו וביקש לחפות עליו, אך כשהבין שמדובר במאסר בפועל, החליט לחזור בו וכיום הוא מודה שנהג ברכב בזמן התאונה.
לחילופין, נטען כי גם אם נהג ברכב, ניתן להרשיע אותו בעבירה קלה יותר ולא בהפקרה, בין היתר לנוכח פציעתו הקלה של נהג המונית ומאחר שאין כאן "הפקרה" שכן נהג הרכב לא ידע שנהג המונית נפגע.
המערער, אב לשלושה ילדים, ציין כי שרות המבחן המליץ על עונש של עבודות שרות בלבד.
המדינה הדגישה כי המערער בעצמו מסר במשטרה בשתי פעמים שונות כי הוא זה שנהג, ואף חזר על גרסתו גם בהודאתו וגם לאחר גזר הדין, כשניגש ללחוץ את ידו של הנהג שנפגע.
המדינה גם הצביעה על כך שבימ"ש השלום לא האמין לחבר, שלדבריו היה לבדו ברכב, בעוד שהמערער טען כי היה במקום התאונה אך לא נהג.
בנוסף, נטען כי המערער היה צריך לעצור את הרכב מיד אחרי התאונה, ולא "לחכות" שנהג המונית ירדוף אחריו.
כיעור מוסרי
הנשיא אברהם טל, השופטת זהבה בוסתן והשופט ד"ר שמואל בורנשטין דחו את טענות המערער.
השופטים הבהירו כי בשום שלב עד גזר הדין הראשון, המערער לא טען בעצמו שהוא לא נהג ברכב. השופטים הוסיפו כי בקיאותו הרבה בפרטי התאונה מלמדת על "סימני האמת" שבדברים שמסר במשטרה לאחר התאונה.
השופטים ציינו כי גם מיד לאחר ההתרחשות בביהמ"ש – שבעקבותיה ביקש ב"כ המערער באותה עת לבטל את הודאתו של המערער – המערער לא טען בעצמו שהודה הודאה כוזבת אלא אמר שהוא "הולך" עם עורך הדין שלו.
בנוגע לעבירת ההפקרה, השופטים קבעו כי המערער הפר את החובות המוטלות עליו כאשר ברח ממקום התאונה, ואין להתעלם מהכיעור המוסרי שיש בעבירה זו.
עם זאת, השופטים לקחו בחשבון שפציעתו של נהג המונית היתה קלה, ואת העובדה שהמערער חזר למקום התאונה לאחר שנהג המונית רדף אחרי הרכב, והחליטו להפחית את עונשו ל-15 חודשי מאסר בפועל ולפסול את רישיונו לחמש שנים.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עו"ד רוני אברמוביץ' עוסק בתחום התעבורה.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין