תקיפה עקיפה של הוראת חוק

מבוא

ביום 15.03.2007 פרסמה מחלקת יעוץ וחקיקה שבמשרד המשפטים את תזכיר חוק יסוד: השפיטה (תיקון - ביקורת שיפוטית על תוקפם של חוקים) (להלן: "התזכיר" או "החוק המוצע"), המסדיר את ההליך של ביטול חוקים על ידי הרשות השיפוטית. בין היתר קובע החוק המוצע, כי רק בית המשפט העליון, בהרכב של תשעה שופטים ומעלה, יהיה מוסמך לבטל דבר חקיקה, וזאת רק אם ההחלטה התקבלה ברוב של לפחות שני שליש משופטי ההרכב.

פרסומו של התזכיר מהווה הזדמנות מתאימה להציג את האופן בו בוטל סעיף 236ב1(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") ולהשוות את אותו הליך עם ההליך המוצע.

ביטול "נשכח" זה, איננו נמנה בדרך כלל ברשימת המקרים בהם בית המשפט ביטל דבר חקיקה. גם ברשימת המקרים המנויה בתזכיר מקומו חסר, ולא בכדי.

בעוד חמשת סעיפי החוק המנויים ברשימה בוטלו על ידי בית המשפט העליון בהליך שכל כולו נועד לתקיפת הסעיפים (תקיפה ישירה), סעיף 236ב1(ב) בוטל על ידי שופט יחיד של בית משפט השלום בתל-אביב, אגב כתב אישום שהוגש, ולאור טענת הנאשם כי הסעיף לפיו הואשם איננו חוקתי (תקיפה עקיפה).

מאמר זה יגולל את סיפורו של אותו ביטול, תוך השוואת הליך הביטול להליך התקיפה העקיפה בחוק המוצע.

כתב האישום

משה הנדלמן היה מנהל חשבונות שעסק בין היתר בייעוץ מס החל משנת 1980, אולם הוא לא היה רשום בפנקס יועצי המס, ואסור היה לו לייצג נישומים בפני רשויות המס.

בשנת 1996 חוקקה הכנסת את סעיף 236ב1(ב) לפקודה שאסר שימוש בתואר "יועץ מס" לכל מי שאיננו רשום בפנקס יועצי המס ואינו מורשה לייצג בפני רשויות המס. נוסח הסעיף כלשונו היה:

"אדם שאינו רשום בפנקס יועצי המס לפי פקודה זו, לא יעשה פעולה של יועץ מס, לא יתחזה ליועץ מס, ולא ישתמש בכל תואר או כינוי העשויים ליצור רושם שהוא יועץ מס".

כאמור, הנדלמן כדרכם של מנהלי חשבונות רבים אחרים, הציג עצמו כ"יועץ מס" כבר משנת 1980. עם חקיקת הסעיף הנ"ל, השימוש בתואר נאסר עליו, ומכיוון שהמשיך להציג עצמו כ"יועץ מס", הוגש כנגדו כתב אישום לבית המשפט השלום בתל אביב.

כתב האישום כלל שתי עבירות נוספות של "ייצוג שלא כדין" ושל "קבלת דבר במרמה", בגין טיפול וחתימה על מסמכים שרק יועץ מס הרשום בפנקס יועצי המס, רשאי לחתום עליהם ולטפל בהם.

העתירה לבג"צ לביטול סעיף האישום

ביום 31.10.01, לאחר שכבר הוגש כתב האישום, פנה הנדלמן באמצעות סנגורו עורך הדין ד"ר שחר אלדר לבית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, בעתירה לביטול האיסור על השימוש בתואר "יועץ מס", מכיוון שהוא פוגע באופן בלתי מידתי בחופש העיסוק (בג"צ 8424/01).

מאוחר יותר, עם פתיחת המשפט הפלילי בבית משפט השלום (ת"פ (תל אביב) 4696/01), כפר הנדלמן באשמה, וסנגורו הודיע לבית המשפט על העתירה. בעקבות הודעה זו נדחה המשך המשפט עד למתן ההחלטה בבג"צ.

השוואת ההליך המתואר עד כה עם האמור בסעיף 15א(ג) לתזכיר, מעלה כי לפי החוק המוצע, פניית נאשם לבג"צ ביוזמתו, לצורך ביטול סעיף חוק לפיו הואשם, לא תעכב את הדיון בכתב האישום.

המתנה להכרעת בית המשפט העליון בענין תוקפו של חוק תיעשה רק לאחר שבית המשפט הדן בעניינו נוכח כי קיים ספק של ממש בעניין תוקפו של החוק. כך על פי הסעיף המוצע:

"התעורר בפני רשות שיפוטית ספק של ממש בדבר תוקפו של חוק ... ומצאה הרשות השיפוטית כי לא ניתן להכריע בענין הנדון בפניה מבלי להכריע בענין התוקף כאמור, ואין בידיה להסיר את הספק ולקיים את תוקפו של החוק, תפנה את שאלת תוקפו של החוק לבית המשפט העליון"

לפי דברי ההסבר, הליך זה נועד "למנוע פגיעה ביציבות החוק ולמנוע הצפתו של בית המשפט בשאלות סרק".

יצוין, כי החוק המוצע איננו שולל את האפשרות לפנות לבג"צ לצורך תקיפה ישירה של סעיף חוק. הצורך שיתעורר ספק בדבר תוקפו של חוק בפני רשות שיפוטית, קיים רק לעניין תקיפה עקיפה של החוק.

מכאן, שאדם הסבור כי הוראת חוק מסוימת אינה חוקתית, יכול לפעול באחת משתי הדרכים הבאות:

תקיפה ישירה של החוק באמצעות עתירה לבג"צ לביטולו של החוק;

תקיפה עקיפה – הימנעות מציות לחוק, ובמידה ויוגש כנגדו כתב אישום, תקיפת החוק בפני הערכאה הדיונית, אשר תעביר את העניין להכרעת בית המשפט העליון במידה ותקבע שקיים ספק ממשי שאיננו ניתן להסרה בתוקפו של החוק.

החלטת בג"צ

הדיון בבג"צ בעניין ביטול סעיף 236ב1(ב) לפקודה, התקיים ביום 30.09.02, כשנה לאחר הגשת העתירה, בפני הרכב של שלושה שופטים (דורנר, אנגלרד ולוי). בו במקום ניתנה החלטה, אשר זה לשונה:

"בהמלצתנו, העותר מבקש למחוק את עתירתו, על מנת להעלות את טענותיו כנגד חוקיותו של סעיף 236ב1(ב) לפקודת מס הכנסה בבית-משפט השלום, שם מתנהל נגדו משפט פלילי.

לבקשה זו אנחנו נעתרים.

העתירה נדחית".נ

קיומו של הדיון בהרכב של שלושה שופטים תואם את האמור בסעיף 15א(ד) לחוק המוצע, לפיו בית המשפט יבחן תחילה בהרכב של שלושה שופטים אם אמנם קיים ספק של ממש בדבר תוקפו של החוק. אולם, בעוד שעל פי התזכיר הרכב של שלושה מוסמך רק לדחות את העתירה או להעבירה לדיון בפני הרכב מורחב של תשעה שופטים ומעלה, נקט ההרכב דאז דרך שלישית. במקום להכריע אם יש ממש בשאלה המשפטית הטהורה שהמתינה להכרעתו קרוב לשנה, העדיף ההרכב להעביר אותה להכרעת הערכאה הדיונית – שופט יחיד של בית משפט השלום.

התחמקותו של בג"צ מלדון בשאלה המשפטית שהועלתה בפניו, היוותה הכרעה משפטית בסוגיה חוקתית בעלת חשיבות משפטית גדולה בהרבה מזו שהופנתה אליו, שאלה בה עוסק החוק המוצע והיא: מהו ההליך הראוי לתקיפה עקיפה של תוקפו של חוק בפני בית משפט?

בית המשפט העליון הכריע, ללא דיון וללא נימוקים, תוך "המלצה" לעותר למחוק את עתירתו והיעתרות לבקשתו, כי דרך המלך היא שרשות שיפוטית שעלתה בפניה שאלה בדבר תוקפו של חוק, תכריע בכך בעצמה.

אולם, גם בסוגית ההליך בה הכריע בית המשפט, נותרו שאלות רבות ללא מענה:

• האם הסמכות מוקנית לכל רשות שיפוטית – כולל רשמים, דיינים וכל אדם בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין?
  תשובת התזכיר לשאלה זו היא שרק בית המשפט העליון מוסמך להכריע על ביטולו של חוק.

• מהי מידת האיפוק שצריכה ערכאה שיפוטית לנקוט, בבואה להכריע בעניין תוקפו של חוק?
  תשובת התזכיר לשאלה זו היא שרשות שיפוטית תדון שתוקפו של חוק רק אם התעורר לגביו ספק ממשי, וההכרעה לעניין תוקפו של החוק הכרחיתלצורך ההכרעה בעניין שבפניה.
• האם בכל מקרה של תקיפה עקיפה של תוקפו של חוק בבג"צ, העתירה תידחה? האם בית משפט השלום פעל כשורה בכך שהמתין להכרעת בית המשפט העליון בבג"צ?
  תשובת התזכיר לשאלה זו היא שרק הרשות השיפוטית הדנה בעניין מוסמכת להעביר את העניין להכרעת בית המשפט העליון. מכאן שאף אם מוגש בג"צ, דינו להידחות, ואין להמתין עד להכרעה בו.
• באם הרשות השיפוטית תכריע כי החוק איננו תקף, מה יהיו תוצאות אותה הכרעה? האם ניתן לבטל את החוק באופן חלקי?
  תשובת התזכיר לשאלה זו, מצויה בסעיף 15א(ו) לחוק המוצע, ולפיה לבית המשפט העליון קיימת סמכות לתת כל הוראה או סעד הנראה דרוש בנסיבות הענין.

ביטול סעיף 236ב1(ב) לפקודה בידי בית משפט השלום

בעקבות מחיקת העתירה, והעברת הכדור לידיו, דן בית משפט השלום (השופט דוד רוזן) בטענות כנגד תוקפו החוקי של סעיף 236ב1(ב), וקבע בהחלטה שנתן ביום 14.04.04 כי:

"הוראת סעיף 236 ב1 (ב) לפקודה אינה עומדת במבחני הפסיקה. הוראת סעיף 236 ב1 (ב) לפקודה אינה מידתית, ועל כן בטלה"

בעקבות ביטול הסעיף בפקודה, נמחק מכתב האישום הסעיף בדבר השימוש בתואר "יועץ מס", ונותרו בעינם האישומים בדבר ייצוג נישומים ונסיון לזכות בהטבות כמייצג.

בהכרעת הדין שניתנה בהמשך ההליך, נקבע כי בנוסף לכך שהנאשם הציג עצמו כיועץ מס, הוא גם יצר מצג שהוא רשאי לייצג, ואף ניסה לייצג נישומים. עם זאת בית המשפט נמנע מלהרשיע את הנאשם, והסתפק בלהטיל עליו שרות למען הציבור.

כפי שיפורט להלן, החלטת בית המשפט לבטל את הסעיף בפקודה, לא עמדה בשני תנאים מצטברים המצויים בחוק המוצע, לצורך פתיחה בהליך של ביטול חוק (דהיינו לצורך העלאת השאלה בדבר תוקפו של חוק בפני בית המשפט העליון): האחד - כי מתעורר ספק של ממש לעניין תוקפו של החוק; והשני – כי ההכרעה לעניין התוקף הכרחית לצורך הכרעה בעניין הנדון.

התנאי הראשון בחוק המוצע – קיומו של ספק ממשי בתוקפו של חוק:

התנאי הראשון הינו הכלל הידוע לפיו על בית המשפט לנהוג איפוק בביטולם של חוקים, ובטרם יכריע על ביטולו של חוק, עליו לנסות להעמיד את החוק בחזקת תקינותו באמצעים פרשניים.

במאמר שפרסמתי לאחרונה "בג"צ חוק האינתיפאדה – ניתן וראוי היה להגיע לאותה תוצאה אף מבלי לפגוע בכבודה של הכנסת!", הראיתי שאף בית המשפט העליון חטא באי ציות לכלל זה. בית המשפט העליון ביטל את סעיף 5ג לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות מדינה) תשי"ב – 1952, בדבר חסינות המדינה על פעולות כוחות הביטחון באזורי עימות, למרות שניתן היה להגיע לתוצאה הרצויה בדרך פרשנית, ללא ביטול הסעיף.

גם בעניין איסור ההתחזות ליועץ מס, ניתן היה לפרש את הסעיף באופן מידתי ולהותיר אותו על כנו.

ניתן היה לפרש את הסעיף כאוסר על מי שאינו רשאי לייצג נישומים, להתחזות ל"יועץ מס מייצג", דהיינו ליועץ מס הרשאי לייצג נישומים. כפי שציינה כבוד השופטת יהודית שיצר בפסק הדין בערעור הכרעת הדין שהוגש על ידי הנדלמן (ע"פ (ת"א) 70597/04):

"טוב היה עושה בית משפט קמא אילו נקט במידה רבה יותר של איפוק שיפוטי בענין בטלות סעיף 236ב1(ב).

במקום להזדרז ולבטל את הוראת סעיף 236ב1(ב), ניתן היה למצוא פתרון לסוגיה של הפגיעה לכאורה בחופש העיסוק, באמצעות פרשנות הולמת של הסעיף עצמו. למשל, על ידי מתן פרשנות תכליתית לסעיף באופן שאת המונח "יועץ מס" המופיע בו, יש לקרוא כ"יועץ מס מייצג""

התנאי השני בחוק המוצע – הכרחיות ההכרעה לצורך הענין הנדון:

אשר לתנאי השני "הכרעה לענין תוקפו [של החוק] הכרחית להכרעה בענין שנדון" – האמור בתזכיר איננו מלמד אם מדובר בתנאי טריוויאלי – לפיו אין די בכך שההכרעה תהיה נחוצה לצורך אימרת אגב או נימוק חלופי, או שמדובר בתנאי מהותי, כפי שיפורט להלן.

סבורני, כי לאור "דוקטרינת הבטלות היחסית" שתוצג כעת, יש להעדיף את הפרשנות המהותית, המשליכה אף על אופן בחינת התנאי הראשון – קיומו של ספק ממשי בתוקפו של החוק.

דוקטרינת הבטלות היחסית הנוהגת במשפט המנהלי, קובעת, כי גם אם נפל פגם בהליך מנהלי, אין הדבר סוף פסוק המביא לביטול ההליך, ויש לעבור שלב נוסף של בחינת התוצאה המתבקשת מן הפגם (ראו: רע"פ 2413/99 גיספאןנ' התובע הצבאי הראשי פ"ד נה(4) 673).

סעיף 15א(ו) לחוק המוצע, במקרים בהם התקיימה עילה לביטול חוק, מוקנית לבית המשפט העליון סמכות "לתת כל הוראה או סעד הנראה לו דרוש בנסיבות הענין ...". הוראה זו מעגנת את דוקטרינת הבטלות היחסית במסגרת החוק המוצע.

במסגרת "ביטול יחסי" של חוק, יכול בית המשפט העליון לקבוע, כי החוק עצמו איננו מידתי ויש לשנותו, אולם בנסיבות העניין הספציפי, החוק ממשיך להיות מידתי ותקף. כך למשל, יכול היה בית המשפט לקבוע כי ככלל, האיסור על שימוש בתואר "יועץ מס" איננו מידתי, ועל כן הוא בטל, אולם הוא נותר בעינו בנסיבות המקרה הספציפי, בו הנאשם השתמש בתואר "יועץ מס" ויצר מצג כי הוא רשאי לייצג נישומים.

במקרים של "תקיפה עקיפה", שאלת תוקפו האבסולוטי של החוק המותקף משנית ביחס לענין הנדון. לאור האפשרות של "ביטול יחסי" של החוק, אין להסתפק במקרים אלו בבחינת קיומו של ספק ממשי בדבר תוקפו של החוק. זוהי שאלה תיאורטית, אותה יש להותיר רק למקרים של תקיפה ישירה, לאור האינטרסים של שמירה על יציבות החוק ומניעת הצפה של בית המשפט העליון בשאלות סרק. ככל הנוגע לתקיפה עקיפה של חוק, יש לבחון קיומו של ספק ממשי לענין תוקפו היחסי של החוק.

בחינת תוקפו היחסי של חוק צריכה להיעשות לפי נסיבותיו הספציפיות של הענין הנדון. בדיקה שכזו לא נעשתה על ידי בית משפט השלום בענין הנדלמן.

בענין הנדלמן, נבדק תוקפו של החוק בלבד. הטענה כנגד תוקפו של החוק נידונה כטענה מקדמית, עוד בטרם החל שלב ההוכחות של ההליך. ההחלטה בטענה מנותקת מהתמונה העובדתית המלאה של הענין הנדון, והרקע העובדתי היחיד שבבסיס ההחלטה מסתכם בכך שהנאשם שימש כיועץ מס שנים רבות; כינה עצמו "יועץ מס"; ושהימנעות מהשימוש בתואר עלולה לפגוע בפרנסתו.

לצורך בחינת תוקפו היחסי של החוק, היה על בית המשפט להכריע קודם כל במחלוקות העובדתיות, ורק אחר כך לבחון האם בנסיבות העובדתיות שקבע, האיסור על הנדלמן לכנות עצמו "יועץ מס" היה מידתי. כך למשל, בהכרעת הדין נקבע כי הנדלמן הציג עצמו כיועץ מס בטופס רשמי המיועד לשימושם של מייצגים בלבד. לפיכך, שאלת התוקף היחסי שהיה צריך לבחון היא: האם מידתי לאסור שימוש בתואר "יועץ מס", על מי שמשתמש בתואר ליצירת מצג שווא שהוא רשאי לייצג נישומים?

תוצאות ההליך

במקביל להתנהלות ההליך, נדונה בכנסת הצעת חוק יועצי המס התשס"ג – 2003, אשר נועדה להסדיר מחדש את הנושאים של יעוץ מס וייצוג נישומים בפני רשויות המס. בעקבות החלטת בית המשפט כי איסור השימוש בתואר "יועץ מס" איננו מידתי, שונתה הצעת החוק, והביטוי "יועץ מס" הוחלף לביטוי "יועץ מס מייצג".

הנדלמן ערער על הכרעת הדין שקבעה כי הוא ייצג נישומים שלא כדין. המדינה מצידה לא הגישה ערערה על החלטת בית משפט השלום בדבר ביטול הסעיף הפקודה, כך שהחלטת הביטול של בית משפט השלום נותרה בעינה, ללא עוררין.

הדיון בערעור שהגיש הנדלמן נערך לאחר שכבר התקבל בכנסת חוק הסדרת העיסוק בייצוג על ידי יועצי מס, תשס"ה – 2005. במסגרת חוק זה בוטל סעיף 236ב1 לפקודה, והאיסור על התחזות ל"יועץ מס" הוחלף באיסור על התחזות ל"יועץ מס מייצג".

למרות שהמדינה לא הגישה ערעור, והחוק כבר ממילא בוטל, ערכאת הערעור מצאה לנכון להעיר כי "טוב היה עושה בית משפט קמא אילו נקט במידה רבה יותר של איפוק שיפוטי מצאה לנכון".

ביטול הסעיף על ידי שופט יחיד של בית משפט השלום הביא לתגובות קשות מצד מספר חברי כנסת. בנאום חריף שנשא בכינוס של המכון הישראלי לדמוקרטיה שהתקיים ביום 22.05.03 אמר יושב ראש הכנסת דאז ראובן ריבלין:

"נפל דבר בישראל, אך מלבד הברנז'ה המשפטית נראה כי איש לא שם לב לכך.

שופט שלום הכריז על בטלותו של חוק אשר חוקקה הכנסת ...

למיטב ידיעתי וכפי שפורסם, עתר תחילה האיש שבעניינו אנחנו מדברים לבג"צ ושם טען את טענותיו החוקתיות נגד תוקפו של החוק שביקש לפסול ... לו היה דן בית המשפט הגבוה לצדק בעתירתו והיה פוסל בית המשפט הגבוה לצדק את הוראות החוק, גם על כך הייתי אולי מצר ... אבל בית המשפט העליון הפנה את העותר בחזרה לבית משפט השלום כדי שיטען בפניו את טענתו. כאן החומרה המיוחדת, כאן גלשה מהפכה חוקתית להפיכה המסכנת את אושיות הדמוקרטיה לטעמי ואת שלטון החוק לשלטון השופט"

נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק הגיב על הדברים, ואמר:

"שופט שלום איננו יכול לבטל חוק של הכנסת! וכששופט שלום אומר שחוק של הכנסת נוגד את חוק היסוד הוא איננו מבטל את החוק ... שופט השלום והשופט המחוזי ובית הדין הרבני ובית הדין לעבודה - כל מערכות השיפוט בישראל, כל מה שהן הוסמכו על ידי הכנסת הוא להכריז ביחסים שבין הצדדים אותו חוק או אותה תקנה אינם בעלי תוקף נורמטיבי. הביטול של החוק יבוא רק כשזה יבוא לבית המשפט העליון, מכוח עקרון התקדים המחייב"

כפועל יוצא מהויכוח שהתעורר, נפגעה יוקרתם של שתי הרשויות, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת.

פגיעה זו היתה נמנעת, אילו דבריו של הנשיא ברק היו נכתבים כמשנה מסודרת, במסגרת פסק הדין שניתן בעתירה לבג"צ. סביר להניח שבית משפט השלום היה מסייג את קביעתו בהתאם, והביקורת כלפיו היתה פחות חריפה.

לגופו של עניין: תשובת הנשיא ברק נכונה אמנם מבחינה פרוצדוראלית, אולם אין בה מענה לטענה המהותית כי שופט צריך להכפיף את עצמו לחוק, ואין זה ראוי כי יכריז על ביטולו של חוק, אפילו אם תוקף הכרזה זו מוגבל לצדדים המתדיינים בפניו.

מעניין מה היתה תגובת הנשיא ברק אילו שופט שלום היה פוסק בניגוד להלכה שקבע בית המשפט העליון, משום שלדעתו היא איננה חוקתית. האם גם אז הוא היה מוחל על כבודו ומסביר ששופט שלום איננו יכול לבטל הלכה של בית המשפט העליון, או היה מבקר בחריפות את אותו שופט אשר לא ציית לאמור בסעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה: "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון"?

ההליך המוצע בתזכיר נותן מענה לשאלת הכיבוד ההדדי בין הרשויות. כל הערכאות כפופות לחוק, וחייבות לפסוק על פי חוק. אף ערכאה (למעט בית המשפט העליון בהרכב מיוחד), איננה רשאית להכריז כי חוק מסוים איננו תקף, אלא לכל היותר להעלות ספק בתוקפו של החוק, ולהעביר את ההכרעה לבית המשפט העליון.

ההליך המוצע מצמצם גם את הסמכויות לביטול חוק של בית המשפט העליון. צמצום זה מתבטא באופן הביטול – בהרכב של תשעה שופטים ומעלה וברוב של שני שליש; ובתוצאות הביטול – החוק יעמוד בתוקפו לפחות שישה חודשים ממתן פסק הדין, אלא אם נקבע אחרת מטעמים מיוחדים, והכנסת יכולה להותירו על כנו באמצעות "החלטת התגברות" שהתקבלה על ידי רוב של חברי הכנסת.

המגבלות בהליך המוצע על ביטולם של חוקים, יחזקו את הכבוד ההדדי בין הרשות המחוקקת והרשות השופטת, ויחזקו את מעמדן, וזאת משני טעמים:

הטעם הראשון הוא שהמגבלות המוטלות על ביטול סעיפים יחייבו את בתי המשפט לעבור מדינאמיקה של ביטולים לדינאמיקה של פרשנות.

כפי שצוין לעיל, בחלק ממקרים בהם בתי המשפט ביטלו חוקים, ניתן היה להגיע לתוצאה דומה באמצעים פרשניים. טיבה של פרשנות שהיא איננה טומנת בחובה ביקורת כלפי המחוקק, ועל כן אין היא יוצרת עימות בין הרשויות או פוגעת במעמדן.

הטעם השניהוא שההליך המוצע יותיר את זכות המילה האחרונה בידי המחוקק. זכות זו תאפשר קיומו של דיון ציבורי עד להכרעת המחוקק בעניין; היא תאפשר למחוקק להבהיר את כוונתו במקרים בהם כוונתו הסובייקטיבית של המחוקק היתה שונה מכפי שהבין אותה בית המשפט; והיא אף תאפשר למחוקק לחזור בו מדבר החקיקה שבוטל. יתכן אף שזכות המילה האחרונה של המחוקק תוביל את בית המשפט להשתמש ברטוריקה עדינה יותר, על מנת שלא להתעמת עם המחוקק, ולגרום לו להשתמש בזכות ההתגברות.

סיכום:

תזכיר חוק יסוד: השפיטה (תיקון - ביקורת שיפוטית על תוקפם של חוקים) מהווה ניסיון ראוי להסדיר את הליכי הביקורת השיפוטית על תוקפם של חוקים, הן בתקיפה ישירה והן בתקיפה עקיפה.

יתכן שהחוק המוצע בתזכיר היה שונה, אילו עמד בפני מנסחי ההצעה פסק דין של בית המשפט העליון ובו משנה סדורה לגבי ההליך הראוי לעניין תקיפה עקיפה של תוקפם של חוקים. במאמר זה, תיארתי את השתלשלות ההליך שבמהלכו בית המשפט העליון החמיץ את ההזדמנות לכתוב פסק דין עם משנה סדורה שכזו. השוואת ההליך הנ"ל עם הוראות החוק המוצע, מובילה למסקנה כי אילו אותו הליך היה מתנהל בהתאם להוראות החוק המוצע, בית המשפט היה מגיע לתוצאה טובה יותר, תוך כיבוד הדדי של רשויות השלטון, ושמירה על מעמדן בעיני הציבור.

ימים יגידו אם החוק המוצע אכן יתקבל, ואם ההבטחה הגלומה בו אכן תתגשם.

לפסק הדין שאוזכרו במאמר:

בג"צ 8424/01 הנדלמן נגד נציב מס הכנסה

ת"פ (תל אביב) 4696/01 מדינת ישראל נגד הנדלמן

פ 4696/01 מדינת ישראל נגד הנדלמן

ע"פ (ת"א) 70597/04 הנדלמן נגד מדינת ישראל

* הכותב הוא עורך דין העוסק בתחומי המשפט האזרחי, המנהלי והחוקתי. ניתן להשיגו באמצעות דואר אלקטרוני sadeh.law@gmail.com.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחברים ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

  הפניות למסמכים המוזכרים במאמר:

תזכיר חוק יסוד: השפיטה (תיקון - ביקורת שיפוטית על תוקפם של חוקים):

http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/33DF4EA2-D227-4E82-8208-E88857CF3360/0/תזכירחוקיסודהשפיטהביקורתשיפוטית.pdf

נאומו של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין:

http://www.idi.org.il/hebrew/article.asp?id=9ce5fe6c20c2569afd27c1058d6d4897

תגובת נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק:

http://www.idi.org.il/hebrew/article.asp?id=6400bf7de2e705577e750004eadbf062

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין