אישה הסכימה להצעת בעלה, ומשכנה את דירתם תמורת הלוואה לרכישת דירה חדשה. לימים הסתבר לה שבעלה השתמש בכסף לפעילות עסקית כושלת, שהותירה אותו עם חובות של מיליונים. בנק דיסקונט כבר החל בהליכי מימוש, אך ברגע האחרון האישה ניצלה.
הפרשה החלה בשנת 2009 – אז, לטענת האישה, שכנע אותה בעלה למשכן את דירת המגורים שלהם כיוון שרצה לרכוש דירה חדשה. לדבריה, היא הסכימה לחתום על שטר המשכון, לאחר שבעלה הבטיח לה כי לאחר מכן ימשכן את הדירה החדשה תחת דירת המגורים.
הבנק מתדפק על הדלת?
כנסו לפורום מקרקעין של פסקדין
האישה סמכה על בעלה וחתמה על השטר בלי לעיין בו. אלא שבדיעבד הסתבר לה שאת ההלוואה בסכום 1.1 מיליון שקל שבשבילה משכנו את הדירה, העביר בעלה לחשבון החברה שבבעלותו, וזו נקלעה לחובות של כ-3.2 מיליון שקל. במרץ 2012 הוכרז הבעל כפושט רגל, ובשלב זה הודיע הבנק שהוא מתכוון לממש את המשכון – כלומר למכור את דירת המגורים.
במרץ 2014 הגישה האישה ובאמצעות עו"ד יפתח אבן עזרא בקשה להורות לבנק למחוק אותה משטר המשכון ולבטל את הליכי המימוש וההוצאה לפועל נגדה.
האישה סיפרה כי נפלה קורבן לתרמיתו של בעלה שמעולם לא סיפר לה שמשכון הדירה נועד להבטחת חובות החברה, ולמעשה גם הבנק לא עדכן אותה בנושא.
לטענתה, הפקידה שהחתימה אותה על המשכון אישרה בפניה שהוא נועד להבטיח רכישת דירה ולא יידעה אותה שהוא יכול לעבור לחברה של בעלה או שהחברה נמצאת בקשיים. לראיה – גם על מסמכי ההלוואה נכתב שמטרתה "רכישת דירה".
לשיטתה, הבנק נהג בחוסר תום לב והפר את חובותיו כלפיה, שהרי אם הייתה יודעת שביתה בסכנה, לא הייתה חותמת על המשכון.
עו"ד שמואל דניאלס טען בשם הבנק, כי האישה ידעה היטב על מה היא חותמת, והיא זו אשמה במצבה, שהרי מצוין על שטר המשכון מפורשת שהכסף יגיע לבעלה או לחברה.
הבנק הוסיף שהאישה לא נקיית כפיים שכן בעוד שלטענתה לא ידעה דבר על החברה, בפועל היא הייתה רשומה כמנהלת וכבעלת מניות בחברה.
האישה עמדה על כך שמעולם לא הייתה מעורבת בחברה או בניהולה.
הבנק הוסיף ותמה כיצד במשך שנים היא לא שאלה את בעלה מה עלה בגורל אותה דירה חדשה שהיה אמור לרכוש.
לא הוסבר דבר
סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים, השופט אהרן פרקש, קבע שהבנק הפר את חובות האמון והגילוי המוטלות עליו כלפי המבקשת כממשכנת.
השופט שוכנע כי המבקשת גילתה שהדירה מושכנה לטובת כיסוי חובות החברה רק בדיעבד ומבלי שידעה מה מצב החברה או שהייתה מעורבת בניהולה.
השופט ציין לחובת הבנק את העובדה שלא העיד את הפקידה שטיפלה במשכון, ולמעשה לא הביא אף עדות שיכלה לשפוך אור על התנהלותו. השופט גם ציין כי הבנק לא טען שהוסבר למבקשת דבר מה, ובכך הודה למעשה, כי האישה לא קיבלה ממנו כל מידע באשר לסיכונים שבמשכון.
בנסיבות הסבוכות של המקרה, קבע השופט, חובת הגילוי של הבנק כלפי האישה הייתה מוגברת והוא לא היה רשאי לסמוך על כך שהאישה מקבלת מידע כלשהו מבעלה.
בסיכומו של עניין נענה השופט לבקשה והורה על מחיקת המשכון וביטול הליכי המימוש וההוצאה לפועל נגד המבקשת. הבנק חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקל.
לחצו כאן לקריאת פסק הדין בעניין פלונית נ' בנק דיסקונט ואח'
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין