חוק שיקים ללא כיסוי מעניק לבנקים את הסמכות הראשונה להגביל חשבונות. האם באמת אפשר לסמוך עליהם שיפעילו שיקול דעת הוגן כלפי הלקוחות הקטנים? לפי התנהלותם בשנים האחרונות (ראו מקרי האחים דנקנר, פישמן ועוד), התשובה לכך ברורה.
"התופעה של מושכי שיקים ללא כיסוי קיבלה בתקופה האחרונה ממדים מדאיגים, ריבוי השיקים האלה במשק גורם לנזק בתחום הכלכלי ואף במישור החברתי-מוסרי" כך נכתב בדברי המבוא לגלגולו הראשון של חוק שיקים ללא כיסוי.
הכוח שהמחוקק נתן לבנקים
מטרת החוק אכן צודקת, אך אחת הבעיות העיקריות בו לעניות דעתי היא הכוח הרב שהעניק המחוקק לבנקים להכריע את גורלם הכלכלי של לקוחותיו. במה דברים אמורים?
במסגרת החוק, שעבר במהלך השנים מספר שינויים, נקבע כי לקוח ש-10 שיקים שלו סורבו במשך תקופה של 12 חודשים משום שלא היתה יתרה מספקת בחשבון, חשבונו הופך מוגבל לתקופה של שנה. בנוסף לכך מוטלות עליו מספר סנקציות, ביניהן, מניעת אפשרות לפתוח חשבון בנק נוסף ואיסור על משיכת שיקים.
המידע על הגבלת החשבון מפורסם על ידי בנק ישראל, כך שמעבר להגבלות המוטלות בחוק, מי שחשבונו הופך מוגבל נעשה בפועל "מצורע" בעיני כל הגופים הכלכליים. המשמעות היא שכמעט לא יהיה אפשרי עבורו לקבל אשראי כלשהו, גם שנים לאחר תום תקופת ההגבלה שכן המוסדות הללו רואים בו לקוח בעייתי.
הסמכות להחליט האם שיק יכובד או יסורב מסורה לבנק – ויש לו שיקול דעת בנושא. הוא יכול "למחול" ללקוח על חריגה קטנה וזמנית מהמסגרת, לתת לו הזדמנות לכסות את סכום השיק במהרה או לחילופין לסרב לאלתר למשיכתו. ברור שאם מדובר בשיק העשירי של הלקוח באותה שנה מדובר בהחלטה הרת גורל שעשויה להטיל עליו כתם כלכלי למשך שנים ארוכות.
אבל האם אנו יודעים בכלל כיצד ועל פי אילו קריטריונים מפעיל הבנק את שיקול הדעת? והאם זה ראוי בכלל שהבנק יכריע לבדו במחלוקת מול הלקוח?
הרי הלקוח והבנק הם שני צדדים לחוזה. האם זה צודק שכאשר מתגלע ביניהם ויכוח יינתן לצד אחד לבדו הכוח להיות גם השופט וגם התליין? הלא ברור מראש כיצד תהיה ההכרעה כשמדובר בלקוח קטן וחסר אונים...
מידת האמון שיש לתת בבנקים
וכאן המקום לשאול, אולי יש לתת אמון במערכת הבנקאית שתפעל בהגינות גם כאשר היא צד בעניין?
התשובה לכך די ברורה. הבנקים אינם זכאים לכל אמון בנושא אחריותם הציבורית. מדובר באותם בנקים שראשיהם עמדו ועומדים לדין באישומים פליליים עקב התנהלות חסרת אחריות בכספי הציבור. מדובר באותם בנקים שנתנו ל"טייקונים" למיניהם הלוואות של מיליארדי שקלים ללא כל בטחונות. הלוואות שבסופו של דבר עברו "תספורות" על חשבון הציבור.
הניסיון מלמד שהבנקים נוהגים איפה ואיפה – מחמירים עם הלקוח הקטן הרבה מעבר לצורך ומתעקשים עמו על קוצו של יוד, ובאותה שעה הם מקלים עם לקוחות גדולים תוך נטילת סיכונים על חשבון הציבור.
למעשה אפשר לומר בביטחון כי הבנקים הראו במשך השנים שהאחריות הציבורית מהם והלאה. ואם כך, מדוע יש לתת להם סמכות שיפוטית מול האזרח הקטן שממילא נמצא בעמדה מוחלשת אל מול המוסד הפיננסי הגדול?
הצעה לפתרון חלקי
סקירה של פסקי דין רבים העוסקים בערעורים של לקוחות מעלה כי פעמים רבות חשבונם הוגבל משום שביום בו נראה השיק בחשבון סירב הבנק לקבל מידיהם תשלום לצורך כיסויו.
מקרים רבים אלה הם דוגמה מוחשית לחוסר האחריות של הבנקים בהתנהלות מול הלקוחות, שהרי הבנק בהחלט היה רשאי לכבד את השיק (גם לפי הוראות בנק ישראל) שהוא בכל מקרה מקבל עבורו את התשלום – גם אם באיחור קל.
נסביר: מה שהלקוח בעצם מבקש הוא הלוואה למפרע למספר שעות – מהשעה שהשיק נראה בחשבון ועד להפקדת הכסף בו ברגע שהתבקשה ההלוואה. מדובר אם כן בהלוואה הכי בטוחה שבנק יכול לבקש לעצמו, שכן הוא מאשר אותה רק לאחר שקיבל את הפירעון.
ואם כן, מדוע בכל זאת הבנק מסרב לאשר ללקוח להפקיד את הכסף תמורת השיק ולקבל את האשראי למפרע?
האינטרס האמיתי של הבנק אינו חלילה טובת הציבור אלא ההזדמנות לגרום ללקוח פחות רצוי לסיים את ההתקשרות עמו. כלומר, הבנק מנצל את הסמכות המנהלית-שיפוטית שניתנה לו לטובת האינטרס העסקי שלו.
אציין כי פניתי אל הגורמים המוסמכים, ביניהם פקידי בנק ישראל, שרים וחברי כנסת, בהצעה לשלול מהבנק אפשרות לשיקול דעת במצב כזה. כלומר, לחייב את הבנק לקבל כספים מלקוח שמבקש להפקידם לצורך כיסוי שיק שהוצג בחשבונו תוך חריגה ממסגרת, ולכבד אותו.
אלא שלא זכיתי לתגובה מאף אחד מהגורמים הללו, מלבד ח"כ אחד מהאופוזיציה שאמר כי אינו יכול לסייע.
לעניות דעתי, אם תהיה הוראה שתחייב את הבנקים לתת ללקוחות הזדמנות לכסות חריגה שנוצרה בעקבות הפקדת שיק, הדבר יביא ללא ספק להפחתה גדולה מאד במספר השיקים החוזרים ולהקלה עצומה, הן על רושמי השיקים והן על מקבליהם.
הוראה כזו – למתן אשראי למשך מספר שעות – לא תפגע באף גורם, אך תביא תועלת עצומה לציבור, הן לרושמי השיקים שיקבלו הזדמנות לכסות את השיק שרשמו, והן למקבלי השיקים שלא יאלצו לרדוף אחר כספם.
בהחלט מצופה שמישהו מהגורמים הרלוונטיים ייקח את הדברים לתשומת לבו ויפעל בעניין. אך עד שהדבר יקרה, מי שאיתרע מזלו וקיבל הודעת הגבלה מהבנק ייאלץ להמשיך ולהשתמש בכלים הקיימים: הגשת ערעור על החלטת ההגבלה, ערעור שיש להגישו תוך 20 יום. במקרים רבים, בתי המשפט אכן נענים לכך.
* הכותב, בעל משרד עורכי דין י. הורביץ העוסק בדיני בנקאות ומשפט אזרחי-מסחרי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין