בעלי חנות שמוכרת מוסיקה חסידית בבני ברק סירבו לעזוב את הנכס למרות שתקופת השכירות הסתיימה. בשבוע שעבר קבע בית המשפט שהתנהלותם תעלה להם כרבע מיליון שקל.
חברת "צלילי גל-פז", המתמחה בהפקה ושיווק של מוסיקה יהודית וחסידית, חתמה על הסכם לשכירת חנות בבני ברק לפני כ-16 שנים, והאריכה אותו בהתאם לאופציות שניתנו לה.
בשנת 2011 בעלי הנכס הודיעו לבעלי החברה כי בתום תקופת השכירות הנוכחית עליהם להתפנות כיוון שהנכס נמכר. אלא שהחברה סירבה לעזוב והדבר נעשה בסופו של דבר באיחור של 4 חודשים, לאחר שהתקבלה נגדה תביעת פינוי.
שנתיים לאחר מכן הגישו בעלי הנכס לשעבר תביעה נגד החברה ובעליה לקבלת הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם השכירות שלטענתם הופר על-ידה. בסך הכל – 241,995 שקלים.
התובעים טענו שהנתבעים לא התפנו בחוסר תום לב משום שפחדו להפסיד לקוחות בתקופת החגים – זמן פעילות שיא. התנהלות זו, הם טענו, גרמה להם לנזקים כיוון שנאלצו לפצות את הרוכש שקיבל את הנכס באיחור.
מעבר לכך, טענו התובעים שהנתבעים הפרו לאורך שנים את הסכם השכירות כיוון שאיחרו בתשלומי השכירות ואף השאירו אחריהם חובות ועד בית, ועל כך דרשו פיצוי נוסף.
הנתבעים טענו מנגד שהתובעים הם אלו שהפרו את הסכם השכירות משום שלא נתנו להם הזדמנות ראשונה לרכוש את הנכס. עוד הם טענו, כי ככל שהיה איחור בתשלום השכירות היה זה בהסכמת התובעים, וכי מעולם לא נדרשו לשלם ועד בית כיוון שמדובר בחנות חיצונית והם לא השתמשו בשירותי הוועד.
בנוגע לפינוי טענו הנתבעים כי נשארו בחנות בזמן שניהלו משא ומתן עם הרוכש החדש לצורך המשך השכירות. מו"מ שנגדע רק עקב תביעת הפינוי שהוגשה נגדם. לבסוף הם טענו כי גם אם יחויבו בפיצוי מוסכם, יש להפחית אותו כיוון שהוא מופרז ביחס לנזק שלכאורה נגרם לתובעים.
נשארו על דעת עצמם
השופטת נאוה ברוורמן הבהירה כי עצם העובדה שהנתבעים נשארו בחנות לאחר תום תקופת השכירות מוכיחה שהפרו את הסכם השכירות. באשר לסיבת ההפרה, השופטת העדיפה את גרסת התובעים וקבעה כי הנתבעים נשארו בחנות מתוך שיקולים עסקיים, למרות שידעו זמן רב מראש שעליהם להתפנות.
השופטת הוסיפה כי הנתבעים לא הוכיחו שקיבלו את הסכמת התובעים או הרוכש החדש להישאר בחנות כל עוד מתנהל עמו ומשא ומתן, ולכן אין מנוס מחיובם לשלם את הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם.
השופטת אף דחתה את בקשת הנתבעים להפחית מסכום הפיצוי המוסכם. היא ציינה כי פיצוי מוסכם לא נקבע בהסתמך על נזק קונקרטי, וכי אין שום סיבה מוצדקת להפחיתו, שכן מטרתו היא לקבוע פיצוי אחיד ושווה לכל הפרה שהיא.
עם זאת, השופטת קבעה כי התובעים לא הוכיחו שהנתבעים איחרו בתשלום השכירות ללא הסכמה או שהם היו אמורים לשלם עבור שירותי ועד בית שמעולם לא השתמשו בהם.
לפיכך, התביעה התקבלה בחלקה והשופטת הורתה לנתבעים לשלם לתובעים את מלוא הפיצוי המוסכם עקב איחור של 4 חודשים בפינוי. בנוסף יישאו הנתבעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד יגאל קלדרון
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין