ביהמ"ש העליון הותיר על כנה את החלטת ביהמ"ש המחוזי שקבעה כי עובד עיריית תל-אביב שהחזיק בסמים שלא לצריכה עצמית, יישאר בשירות הציבורי.
האיש, כבן 44, עובד במחלקת הניקיון בעיריית תל-אביב מזה 14 שנה. בשנת 2010 הוגש נגדו כתב אישום על החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
שאלות בתחום משפט העבודה?
היכנסו ל: פורום דיני עבודה
בית משפט השלום גזר עליו שישה חודשי עבודות שירות והוא סיים לרצות את עונשו. על בסיס הרשעתו בפלילים, הורשע העובד גם בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות בעבירות משמעת.
בבית הדין טענה עיריית תל אביב כי יש להטיל עליו את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה, פיטורין לאלתר ופסילה מלעבוד ברשות מקומית כלשהי למשך 5 שנים. לטענתה, העונשים הללו נועדו להרתיע מפני עבריינות בשירות הציבורי ואין כל מקום להקל על העובד בשל הנסיבות האישיות שתיאר, בהן מצבו הנפשי הקשה.
העובד, שהביע חרטה, ביקש להישאר בעבודתו בעירייה והביע רצון עז להשתקם. הוא טען שההלכה המשפטית מחייבת לאזן בין סוג העונש לבין נסיבותיו האישיות. בהקשר זה סיפר כי התנדב בפרויקטים הקשורים בילדים ואף הציג מכתבי תודה שקיבל. לדבריו, אמנם העבירות בהן הואשם הן חמורות, אבל לא צריך לפטרו מעבודתו, כי אין לה השפעה ישירה על הציבור. בנוסף ביקש להתחשב במצבו הנפשי הקשה בעקבות פטירתם של גיסתו ובעלה.
בית הדין קבע כי שמירה על תדמיתו של השירות הציבורי הוא השיקול המרכזי, ולכן גזר על הנאשם פיטורים מיידיים. לא יתכן שעובד שסרח יישאר בשירות הציבורי רק בגלל מצבו האישי, נקבע בהחלטה. ואולם, בדעת המיעוט נכתב כי על הרשויות המקומיות מוטל המאמץ לשקם עובדים שסרחו עקב מצבם הנפשי הקשה.
העובד המאוכזב ערער על החלטת בית הדין לביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש נסמך על העונש הקל שקיבל הנאשם במשפט הפלילי, על היותו עובד ותיק ללא עבירות משמעת נוספות, על סוג עבודתו וכך שהעבירה אינה קשורה בעבודתו, והחליט כי צריך להקל בעונשו המשמעתי: פיטורין על תנאי למשך שנתיים והורדת שכר חלקית.
עיריית ת"א ביקשה לערער על ההחלטה. לטענתה, טעותו העיקרית היא כי גם אם העבירה לא בוצעה בזמן העבודה, אין זה אומר כי היא לא מחבלת בעבודה במישרין. עוד לטענתה, אפילו שהנאשם הוא עובד ניקיון, אין זה אומר כי המשך העסקתו לא תפגע באמון הציבור. לעמדתה, הישארותו בעבודתו תפגע בעקרון הרתעת הרבים.
העובד השיב כי היו עובדים שסרחו בעבירות חמורות משלו ולא פוטרו, וכי המערערת פועלת משיקולים זרים. עוד טען כי אין הצדקה לעוד דיון, שלישי במספר, בנושא.
אפשר היה להחמיר
המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון, השופט אליקים רובינשטיין פירט בהחלטתו כי החזקת סמים שלא לצריכה עצמית היא עבירה חמורה שיש עמה קלון, ולכן אפשר היה להחמיר את עונשו של העובד במעט.
לעמדת השופט, השאלה העיקרית שעולה מהפרשה היא האם השארת הנאשם בעבודה מכתימה את השירות הציבורי. ואולם, השופט השאיר את השאלה כשאלה פתוחה, משום שבמקרה זה, לטעמו, אין צורך להתערב בהחלטת ביהמ"ש המחוזי. בין היתר, נימק השופט רובינשטיין את החלטתו בעונש הקל שהוטל על העובד במשפט הפלילי, על היעדר הקשר הישיר בין העבודה לעבירה, על תרומתו של הנאשם לחברה ועל מאמציו להשתקם.
- ב"כ המבקשת: עו"ד ברכה סמו, עו"ד אדם קרן
- ב"כ המשיב: עו"ד חזי רובין
* עו"ד ורד שדות עוסקת בדיני עבודה, עובדים זרים והטרדה מינית
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין