תושב ירושלים רץ ונתקל בבור ניקוז פעור. תאגיד המים "הגיחון" יצטרך לפצות אותו על נזקיו, לאחר שנקבע כי לא פעל לאיתור מפגעים באופן יזום, אף שידע שבאזור ישנם גנבי מתכות רבים, ש"סוחבים"את מכסי הבורות.
תושב ירושלים שרץ באחד מימי ספטמבר 2010 לעבר מרכז המתאדון בעיר, שם קיבל טיפול גמילה מסמים, נתקל בדרכו בבור ניקוז של תאגיד המים הירושלמי "הגיחון". הבור לא היה מכוסה, רגלו נכנסה לתוכו ונחתכה.
נפגעת כי הרשות לא מילאה את חובתה?
עורך דין נזיקין
האיש הפצוע, שנאנק מכאבים, הובהל לבית החולים הדסה עין-כרם, נותח ואושפז למשך מספר ימים.
כשנתיים לאחר מכן, הוא הגיש תביעה לפיצוי על נזקיו וכאביו בבית משפט השלום בירושלים. לטענתו, תאגיד המים התרשל בכך שלא דאג לכיסוי הבור, במיוחד לנוכח הידיעה שבאזור מסתובבים גנבי ברזל רבים.
תאגיד המים התכחש תחילה לתאונה וטען כי תיאוריו של התובע לקו בסתירות ובאי-דיוקים שמעיבים על גרסתו. לטענתו, התובע הודה שרץ לעבר המרכז ומשלא שם לב לדרך, הוא אחראי למצבו.
בנוסף טען התאגיד, שאין לצפות ממנו לטפל בכל תקלה ותקלה מיד עם התרחשותה. לדבריו נעשים מאמצים רבים להבטחת תקינות התקנים ולטיפול מהיר בתלונות תושבים. לטענתו, הפניות נענות תוך שעות ספורות, במיוחד כשמדובר באזור תלפיות – שם אירעה התאונה – לנוכח הבעיה הקשה של גנבי המתכות.
"חי את רגע הפגיעה"
השופטת עינת אבמן-מולר קיבלה את גרסת התובע – שעדותו לא נסתרה. "התובע שב והסביר כיצד נפגע וכיצד מצא עצמו כאשר רגלו מדממת בתוך בור הניקוז והוא נאנק מכאבים, וניכר היה על התובע שהוא 'חי' את רגע הפגיעה". השופטת לא סברה שאי-הדיוקים בעדותו הם משמעותיים תוך שהדגישה שהוא סובל מבעיות בזכרון.
חיזוק לגרסתו מצאה השופטת גם במסמכים הרפואיים ממועד התאונה: בדו"ח מד"א נרשם שהתובע סובל מחבלה ברגל לאחר שנפל לבור ביוב, ושהיה מעורפל ומבולבל מכאבים. גרסה דומה נרשמה גם בדו"ח של בית החולים.
באשר לאחריות התאגיד, ציינה השופטת כי אמנם מקובל עליה שזה בלתי אפשרי לטפל בכל תקלה בכל זמן נתון, אולם הדבר אינו שולל את החובה לטפל במפגעים באופן יזום ולא רק בעקבות תלונות של תושבים. התאגיד מחויב לפעול לאיתור מפגעים על מנת למנוע את היווצרותם מלכתחילה ולא רק בדיעבד, קבעה.
הנתבעת לא הראתה שיש לה נוהל מסודר לפיקוח אחר מתקניה, אף שהם עלולים ליצור סיכון ממשי של בור פעור באמצע הדרך.
משכך, קבעה השופטת, התאגיד אחראי לתאונה, אם כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 15%. בהקשר זה ציינה השופטת ש"אין לצפות כי עוברי אורח יהלכו כל העת כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע", אולם עם זאת כן מצופה שישמו לב לדרכם ויישמרו מפני מכשולים.
בהתאם להסכמת הצדדים, קבעה השופטת שהנכות של התובע עומדת על 11%, ובהתחשב בכך פסקה לו 55 אלף שקל על כאב וסבל ו-3,000 שקל על הוצאות רפואיות. השופטת דחתה את תביעתו להפסדי שכר מאחר שלא עבד מאז 2008 וסביר להניח שגם לא יעבוד בעתיד.
בניכוי האשם התורם, נותר הפיצוי על סכום של 49,300 שקל שממנו יש לקזז תגמולי ביטוח לאומי. בפועל התאגיד יצטרך לשלם לתובע 21,700 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 5,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד שמעון ביטון
- ב"כ הנתבע: עו"ד עזרא בריק
* עו"ד עופר כהן עוסק בדיני נזיקין
הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.