הידעתם? כל מי שהמדינה הוציאה בילדותו מחיק משפחתו הביולוגית ושמה אותו במשפחת אומנה, בפנימייה או במסגרת חוץ-ביתית, זכאי לפיצויים במקרה שהמסגרת גרמה לו נזק במקום לשפר את מצבו. עו"ד רוני אלוני סדובניק מדריכה ילדים ומבוגרים שנפגעו כילדים.
הכל זוכרים את הסערה התקשורתית שעורר גיא לרר בעקבות שידור ב "צינור לילה" של ראיון עם ילדה בת 7 אשר עברה ניצול מיני מתמשך מצד קבוצת נערים בוגרים במסגרת החוץ ביתית בה הושמה בידי מערך הרווחה.
ממש בימים אלו תונח לפתחו של ביהמ"ש תביעת שהכנתי בשם הילדה כנגד עיריית ירושלים והמדינה, בגין רשלנות מקצועית שאפשרה את הפגיעה בילדה בתוך מסגרת מפוקחת.
בתביעה כזו צפויה הילדה לפיצויים בסדרי גודל המקובלים במקרים אלו ונעים סביב 1.5-1 מיליון שקל (לפי חומרת העבירות והנזק).
מערכת הרווחה בישראל פונה בכל שנה אלפי פעמים לבתי המשפט לנוער בבקשה לצו להוצאת קטין מהבית, שאם לא כן ימצא בסיכון. אין ספק שבמקרים רבים אכן נשקפת סכנה לשלום הילד והוצאתו מוצדקת. יחד עם זאת, הוצאת ילד מחזקת הוריו חייבת להיות מלווה בהתחייבות המדינה לטפל בו, לשפר את מצבו ולהעניק לו מסגרת מותאמת. ואולם, מסתבר כי במקרים רבים, הקטין שהוצא מהבית עובר פגיעה פיזית ומינית דווקא במסגרת שבה אמור היה להיות מוגן ומטופל.
בשפה המשפטית, מופעל "עקרון הגולגלת הדקה", לפיו, ילד שהיה פגוע נפשית, ומצבו הוחמר עוד יותר בעקבות פעולת ההשמה החוץ הביתית, כל נזקיו יוטלו על הפוגע החוץ ביתי, שגרם להחמרת מצבו.
עדיף מאוחר מאשר אף פעם?
כשמדובר בילדים המגישים את תביעתם בעודם ילדים, הסיכוי להוכיח את התביעה הרבה יותר גדול, מאחר שהראיות והאסמכתאות עדיין לא בוערו או נגנזו במחשכי הארכיבים. הבעיה היא, שרבים מהילדים שניזוקו במסגרות חוץ ביתיות, מסוגלים להתחיל להתמודד עם הליך משפטי כזה רק כשהם כבר בגירים ולרוב תביעתם בגיל מבוגר נדחית מחמת התיישנות.
תיקון 4 לחוק ההתיישנות משנת 2007 - המאריך את תקופת ההתיישנות של תביעת נפגעים שהיו קורבנות לתקיפה מינית ומאפשר להם להגיש תביעה עד הגיעם לגיל 35 (בתנאי שהתביעה לא התיישנה במועד כניסת התיקון לתוקפו) - הביא לפריצת דרך מול סוגיית ההתיישנות, ומהווה אור של תקווה עבור ציבור גדול של צעירים וצעירות שטרם מלאו להם 28 ומבקשים לקבל פיצוי כספי בשל נזק נפשי שנגרם להם משהותם כילדים במסגרת חוץ ביתית מזיקה. ואכן - מאז כניסתו של תיקון זה לתוקף הולכות ומתרבות התביעות של אותם ילדים, ובעקבות זאת לקבל פיצוי המאפשר להם לפתוח דף חדש בחייהם.
למה אף אחד לא יודע?
המקרים של התעללות פיזית, נפשית ומינית בילדים בתוך מסגרות המפוקחות בידי המדינה, מתבררים מאחורי דלתיים סגורות, הרחק מעין הציבור ובדרך כלל מסתיימים בהסדרי פשרה לפיצוי הנפגע/ת בסכומים הנעים בין 800,000 שקל ל- 1.5 מיליון שקל.
המדינה והרשויות המקומיות, המשמשות כקבלן משנה להפעלת מערך השמת ילדים בהסדרי חוץ, לא מעוניינות שהציבור או נבחריו ידעו על היקף התופעה ועומקה, ועל כן הן ממהרות להציע הסדרי פשרה נדיבים לנפגעים בתמורה לסודיות מוחלטת.
עד היום הסתיימו באופן כזה מקרים רבים, ובכך התאפשר לאותם צעירות וצעירים לסגור מעגל מבחינה רגשית ולשקם את הריסות ילדותם באמצעות מימון לטיפולים איכותיים, רכישת דירה ומימון לימודים - חלום שנראה לפני הגשת התביעה כפנטזיה שאיננה ברת מימוש.
בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר בשלוש השנים האחרונות מספר הסדרי פשרה כאלה, אשר מוטל עליהם חיסיון גורף, ונוכל רק לדווח בכלליות, כי בכל המקרים מדובר בתובעים שכיום נמצאים בשנות העשרים לחייהם, ואשר מאובחנים כלוקים בהפרעה פוסט-טראומטית עם אחוזי נכות נפשית כתוצאה מההתעללות הפיזית והמינית שחוו במסגרת חוץ ביתית.
* עו"ד רוני אלוני סדובניק מכהנת כיועצת ראש לשכת עורכי הדין למעמד האישה וכיו"ר הוועדה למעמד האישה בארגון לה"ב-לשכת העצמאים ובעלי העסקים בישראל.
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין