האחים הסתכסכו לפני כשנתיים על רקע הטיפול באמם המבוגרת, בעקבות התבטאויות קשות במיילים, תבעו אחד את השני בלשון הרע. הפיצוי שנפסק לאחד האחים ואשתו בבית המשפט למשפחה לא מצא חן בעיניהם, וכך הגיע המקרה לדיון בעליון.
כולנו חוששים מהיום בו נהפוך ל"הורים" של הורינו ונצטרך לטפל בהם. לא פעם גורר הטיפול בהורים הקשישים והלאים מתחים בין האחים. הפרשה שבית המשפט העליון פסק בה אתמול (ד'), עסקה בסכסוך מר שפרץ בין אח ואחות על רקע הטיפול באמם המבוגרת. הסכסוך הסלים בקיצוניות והביא לאיבה ממשית ביניהם ואף לשורת הליכים משפטיים.
התביעות עסקו בפרסום לשון הרע בהתכתבויות דוא"ל בין האח לאחותו וגיסתה. לפני כשנתיים שלחה האחות שרשרת מכתבים, שהפיצה בקרב בית העסק של אחיה, קרובי המשפחה ואדמו"ר הקהילה.
נפגעתם מלשון הרע?
פנו ל-עו"ד לשון הרע
במכתבים היא האשימה את השניים בהזנחת האם, תוך שימוש בתארים פוגעניים וקשים כמו "טינופת", "חלאה", "שודד תאב בצע", "סיטרא אחרא" (כוחות הרשע לפי הקבלה) ו"פנינים כיוצא באלה" כפי שכינה זאת המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין בהחלטתו.
בנוסף, חשפה האחות פרטים אישיים ביותר מחיי גיסתה (שתוכנם לא פורט מפאת צנעת הפרט).
יצוין, כי גם האח ואשתו לא טמנו ידם בצלחת וחטאו בהחלפת "מהלומות מילוליות".
במרס 2015 העניין הגיע לבית המשפט לענייני משפחה: האח ואשתו הגישו כל אחד תביעת לשון הרע נפרדת נגד האחות ואילו האחות הגישה נגדם תביעה נגדית.
תביעת האחות נדחתה בעוד שתביעות האח ואשתו התקבלו בחלקן, ונפסק להם פיצוי של 35 אלף שקל במאוחד. הפיצוי היה על נזק לא ממוני בלבד, כיוון שלא הוכח שנגרם להם נזק מעבר לפגיעה בכבודם ובשמם הטוב.
ערעורים הדדיים שהוגשו על פסק הדין נדחו על-ידי המחוזי בחיפה, אם כי נקבע שם ברוב-דעות, שעדיף היה לפסוק לכל אחד מהתובעים פיצוי נפרד.
על פסק הדין הזה הגישו האח ואשתו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. השניים הסתכמו על דעת הרוב במחוזי וטענו, כי מאחר שכל אחד מהם הגיש תביעה נפרדת, לא היה מקום לפסוק להם פיצוי גלובאלי.
בנוסף, הם טענו כי הפיצוי שקיבלו נמוך מאוד בהתחשב בתוכן הקשה של ההודעות וכוונת המשיבה לפגוע בהם, תוך הפצת הדברים ברבים.
הסכסוך יצא משליטה
אלא שהשופט רובינשטיין לא נעתר לבקשה, אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה. "מדובר בפרשה עגומה של סכסוך משפחתי שנראה כי יצא משליטה", אולם אין הוא מעלה שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין חמור שמצדיק דיון שלישי במספר, פסק השופט.
בהקשר זה, הזכיר השופט ש"אף לא אחד מן הצדדים 'נקי כפיים', במובן לשון הרע". גם המבקשים חטאו בהתבטאויות קשות. ההבדל בינם לבין המשיבה הוא שהיא הפיצה את הדברים ברבים.
באשר לפיצוי המאוחד, נקבע כי באותה נשימה שדעת הרוב במחוזי סברה שהיה מקום לפסוק פיצוי נפרד, כך גם נקבע שהפיצוי אינו חריג.
הפיצוי שנפסק למבקשים, פסק השופט, היה שקול ומאוזן ולקח בחשבון את הפגיעה החמורה בהם וחשיפת הפרטים האישיים ביותר של המבקשת, אבל מנגד, גם את העובדה שהם לא שקטו על השמרים והשיבו למשיבה בביטויים קשים משלהם. בנוסף, גם אם המכתבים הגיעו למספר אנשים לא מבוטל, לא מדובר בתפוצה רחבה למדי כמו פרסום ברשת, למשל.
על כן, קבע השופט כי אין מקום להגדיל את הפיצוי. בהתחשב בכך שהמשיבה לא נאלצה להגיב לבקשה – לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המבקשים: עו"ד אלבר נחאס
- ב"כ המשיבה: עו"ד קרן מרץ
* עו"ד יזהר מאירוב בדיני משפחה וגישור משפחתי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין