מחדלים חמורים של המשטרה והתנהגות שעומדת על סף התעללות נחשפו בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים, במסגרתו התקבלה תביעה לפיצוי של 35 אלף שקל על שורת מעצרי שווא.
שני התובעים – בעל ואישה – היו ממתנגדי תכנית ההתנתקות. באותה תקופה, הם היו כבני 18, והשתתפו בהפגנות ההתנגדות. בעקבות זאת, הוגשו נגד האישה שני כתבי אישום על עבירות התפרעות.
לכתבות נוספות בנושא:
מאחר שהאישה הרבתה להיעדר מהדיונים בעניינה הוצאו נגדה צווי מעצר. בסופו של דבר, ההליך הפלילי הסתיים, היא הורשעה ונגזר עליה קנס של 1,000 שקל. גם נגד הבעל הוגש כתב אישום על התנהגות פרועה. אלא שלעומת אשתו, הוא לא ידע על קיומו.
כשנה וחצי לאחר שההליך הפלילי נגד האישה הסתיים, ביולי 2007, היא זומנה לעדות בתחנת המשטרה בקריית מלאכי. נאמר לה שמדובר בעניין הקשור בבעלה.
האישה, שסברה כי מדובר בעדות קצרה, הגיעה עם בנה - תינוק כבן חצי שנה - לתחנה. אלא שאז הודיעו לה השוטרים כי יש נגדה צו מעצר בשל הליך פלילי קודם. הם התעלמו מטענתה שמדובר בטעות, ואף איימו עליה כי בנה יילקח ע"י הרשויות.
בדיעבד הסתבר שמדובר בצו מעצר שהוצא בתקופת ההליך הפלילי, ובוטל עם סיומו. ואולם, האמת התגלתה רק כעבור כמה ימים, ולאחר שהאישה עוכבה שעות בתחנת המשטרה וטורטרה, יחד עם בנה, לתחנת המשטרה בתל-אביב.
האישה שוחררה בתל-אביב רק לקראת חצות, תשע שעות לאחר שהגיעה למתן העדות, כשהיא רחוקה מביתה ועם תינוק על הידיים. מאחר שלא היה לה איך לחזור, היא נאלצה ללון בת"א. יומיים לאחר מכן היא הגיעה לדיון בבימ"ש, שבו התברר שהמעצר התבצע על סמך צו מבוטל, והיא שוחררה.
מעצר השווא הראשון של בעלה, התובע, אירע בשעות היום, ערב תשעה באב 2007. התובע, אדם דתי, עמד בתור להיכנס להר הבית, ואז הודיע לו שוטר שהוא עצור כי יש נגדו צו מעצר ועליו לשלם קנס של 750 שקל כדי להשתחרר. אף אחד לא אמר לו למה נעצר. בסופו של דבר הוא שוחרר דקות ספורות לפני הצום.
כשנה לאחר מכן, התבקש התובע להגיע לתחנת המשטרה בקריית מלאכי למתן עדות בעניין משפחתי כלשהו. אז נאמר לו, שוב, שיש נגדו צו מעצר ועליו לשלם 750 שקל. התובע, שלא ידע במה מדובר, נותר במעצר כיוון שלא היה לו כסף.
הוא הובל מתחנת משטרה אחת לאחרת, הושם בחדרים מלאי צואה ושתן ורק למחרת בבוקר, כשהתקיים בעניינו דיון בבימ"ש, התברר לו לראשונה על כתב האישום שהוגש נגדו כשנה קודם לכן. לאחר שהמשטרה לא הצליחה להוכיח שהמציאה לו את כתב האישום או שזימנה אותו אי-פעם לדיון, הוא שוחרר.
זלזול בזכויות אדם
השופטת יעל ייטב, שנתנה אמון מלא בעדויות התובעים, קבעה כי המשטרה התרשלה וזלזלה בזכויות האדם שלהם. לפי השופטת, המקרה מעיד על אדישות מוחלטת מצד המשטרה למעצרי שווא הפוגעים בחירות האזרחים.
רשלנות המשטרה ומחדליה, הוסיפה השופטת, גם נוגעים לאופן בו התנהגה כלפי התובעים: התובעת הופקרה לבדה בחצות הליל עם תינוק, ואילו התובע נאלץ לבלות בתאי מעצר מצחינים מלאי מפגעים תברואתיים, ללא דאגה מינימאלית לשלומו ולכבודו.
השופטת קבעה כי הפיצוי לו זכאים התובעים עומד על 52 אלף שקל, אולם מאחר שהיא כבולה לסכום התביעה, חויבה המשטרה לשלם להם 35 אלף שקלים בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 10,000 שקל.
* עו"ד דוד מנע עוסק במשפט חוקתי ובדיני נזיקין
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין