אישה שבנתה בסיוע אביה את ביתה במשק טענה שהוא הבטיח לה על גבי חתיכת הנייר שתקבל שטח נוסף מסביב לבית. הטענה נדחתה, אך בכל זאת היא תקבל חלק ממבוקשה
אישה שהתאכזבה מכך שהוריה נתנו את המשק שלהם במתנה לאחותה, הגישה נגד שלושתם תביעה. לטענתה, הובטח לה בפתק מ-2006 שביתה הבנוי במשק, וכן שטח נוסף מסביבו, הם שלה ושל בעלה בלבד, ולכן יש לקבוע שאינם חלק מהמתנה לאחותה. השופטת פאני גילת כהן דחתה את ניסיון התובעת להיבנות מהפתק הישן, אך לנוכח העובדה שהוריה לא התנגדו להקצאת השטח – נקבע שהיא תקבל חלק ממבוקשה בכפוף לנהלי רשות מקרקעי ישראל.
תחילת הפרשה בשלהי שנות התשעים, אז הציבו התובעת ובעלה קרוואן לצורך מגורים במשק של הוריה. בהמשך, סיפרה התובעת, כי עם הרחבת משפחתה ולידת ילדיה, הציעו לה ההורים סיוע בבניית בית מגורים בשטח כולל של דונם אחד. לטענתה, היא ובעלה קבעו את מושבם במקום רק בגלל הבטחת הוריה שהבית והחצר המקיפה אותו יהיו שלהם.
לתמיכה בגרסתה הציגה התובעת פתק שכתב לכאורה אביה בשנת 2006, בו הצהיר ש"שטח הקרקע עליו נבנה ביתה של בתנו ומסביבו בגבולות של 1 דונם, לא ייכלל בעתיד בפעילות כלשהי הקשורה בענייני ירושה".
אלא שברבות השנים החליטו ההורים להעניק את המשק במתנה לבת אחרת, הנתבעת. הדבר גרם לסכסוך משפחתי והוביל להגשה התביעה בינואר 2018. לטענת התובעת ובעלה, הגיעה העת לאכוף את ההתחייבות מ-2006 לפיצול המגרש שלהם מהמשק ולרשום אותו על שמם.
ההורים והאחות, מצדם, לא התנגדו לבקשה ובלבד שפיצול המגרש ייעשה בהתאם לנהלי רמ"י ועל חשבון התובעים. אשר לפתק מ-2006 הם טענו שהוא אינו נושא תאריך וחתימה, ואין לו ערך משפטי כלשהו.
אין התחייבות חוזית
השופטת כהן דחתה את טענת התובעת לפיה הוסכם בינה לבין הוריה שיוקצה לה שטח של דונם מכלל המשק. היא קבעה שהתובעת ובעלה קיבלו זכות לבנות בית, ותו לא.
בהקשר לכך דחתה השופטת את ניסיון התובעת להיתלות בפתק מ-2006 לאחר ששוכנעה כי הוא נכתב לבקשת התובעת כלאחר יד, "בשליפה מהמותן", בהעדר גמירות דעת ובתמימות, במטרה להפיס את דעתה שחלקה בבית שמור לה, מתוך אהבה כנה מצד אביה ומרצונו להיטיב עמה.
גם בהנחה שהפתק אכן נכתב על ידי האב, השופטת קבעה שיש לקרוא את תוכנו על רקע היחסים החמים ששררו אז בין בני המשפחה, שהתבטאו בהסכמת ההורים לסייע כלכלית לבתם-התובעת בבניית בית, אולם אין בכך כדי לבסס התחייבות חוזית.
השופטת הוסיפה שגם אם נכרת הסכם פנים-משפחתי להקצאת שטח של דונם מהמשק לטובת התובעת, אין בכוחו להתגבר על נהלי רמ"י שמגבילים במקרה זה את שטח המגרש שניתן לפצל ל-500 מ"ר בלבד.
בסופו של יום, על רקע הסכמת ההורים לפיצול המגרש בכפוף לנהלי רמ"י, ובהעדר התחייבות מצדם לנשיאה בעלויות הפיצול – קבעה השופטת שלתובעים עומדת הזכות לפצל את המגרש שעליו נבנה ביתם בשטח של 500 מ"ר, כאשר העלויות הנלוות לכך יוטלו עליהם בלבד.
השופטת הוסיפה וקבעה שבהסכמת רמ"י ובהינתן אילוצים תכנוניים, יוכלו התובעים להגדיל את שטח המגרש שיפוצל ל-690 מ"ר לכל היותר. כמו כן היא חייבה אותם לשאת בהוצאות המשפט של הוריה ואחותה, בסך 60,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ציון לוי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אלדד שורק
- ב"כ האגודה השיתופית: עו"ד רמי מיכאלי
- באי-כוחם של רמ"י והסוכנות היהודית לא צוינו בפסק הדין
עו"ד צביקה גלזר עוסק בנחלות ומשקים במושבים ובהורשת המשק החקלאי
** הכותב לא ייצג בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין