נניח שקיבלתם הודעת חיוב ארנונה והיא נראית לכם מוגזמת או שגויה מכל סיבה שהיא. מרגע קבלת הודעת התשלום, עומדים בפניכם 90 יום להשיג על חיוב הארנונה במחלקה המתאימה. מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג עליה במועד שצוין, רשאי לטעון כנגד החיוב בהליך משפטי, בכפוף לרשות בית המשפט.
כלומר, פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, והוא זה שמחליט אם להתיר את העלאת טענת ההשגה על החיוב.
בנושאים עובדתיים וטכניים, הנטייה היא להגביל את האזרח למנהל הארנונה וועדת הערר, שכן הפרוצדורה פשוטה ונוחה יותר במסגרת זו, הערוכה לעריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח.
בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, נוטה בית המשפט להתיר את הגישה לערכאות השיפוטיות. כך גם כאשר צצות שאלות בעניין חוקיות פעולת הרשות.
בית המשפט יביא בחשבון גם שיקולים נוספים בבואו להתיר או לחסום בפני נישום את הדרך לערכאות המשפטיות: מידת מודעותו של האזרח להליכי ההשגה המנהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שייגרמו לאזרח אם יימנע ממנו לפנות לערכאות השיפוטיות הרגילות, הם דוגמא לכך.
אבל על מה מערערים?
תושב המערער על חיוב הארונה שלו, יגיש את ההשגה בכתב, כשכותרתה "השגה על חיוב בארנונה", למנהל הארנונה ברשות. הטענות להשגה צריכות לנבוע מאחת העילות המנויות בחוק הרשויות המקומיות, כדלקמן:
טענה אחת היא, כי הנכס שבשלו נדרש תשלום ארנונה אינו מצוי באזור שמציינת הודעת התשלום. כלומר, ניתן להשיג כנגד תשלום ארנונה במידה שהנישום סבור כי הוא מחויב בתשלום על פי סיווג שגוי של האזור בו מצוי הנכס.
טענה שניה היא, כי הרשות טועה בהגדרת סוג הנכס, גדלו או השימוש בו. כלומר, הרשות מחייבת את התושב בסוג נכס שונה מזה שבו הוא משתמש בפועל. אם הנכס משמש כקרקע חקלאית ואילו הרשות מחייבת ארנונה על פי תעריף של סיווג מבנה תעשיה - ניתן לערער על החיוב.
גם הטענה כי הנכס קטן מזה שהרשות מחייבת בפועל, היא בעלת משמעות כספית לא מבוטלת במצבים אלה מומלץ לתמוך את הטענה במדידה נכונה ורלבנטית של הנכס. לשם כך מומלץ להיעזר במודד חיצוני, שיבדוק את אופן המדידה של הרשות את הנכס. קורה לא אחת, שהרשות נסמכת על על תשריטי הקבלן שהקים את הבניין ולא על הנתונים בפועל, ועל כן ישנן טעויות במדידה.
טענה נוספת היא, כי התושב המחויב בתשלום ארנונה אינו זה המחזיק בנכס. בטענה זו דנו בחלקו הראשון של המאמר, וכפי שציינו, האחריות על רישום מחזיקי הנכס בעירייה מוטלת על העוזבים את הנכס ועל הנכנסים אליו בלבד, ולא על בעל הנכס או על מחלקת הארנונה.
הפרוצדורה שאחרי
מנהל הארנונה מחויב להשיב להשגה בתוך 60 יום מקבלתה בתשובה עניינית, המתייחסת לטענות שהועלו. אם דחה מנהל הארנונה את ההשגה, רשאי התושב לערער על ההחלטה בפני ועדת הערר לענייני ארנונה.
בתוך 30 יום בלבד מיום קבלת תשובת המנהל. ישנה ערכאה אחת לערר על החלטות מנהל הארנונה במישור המוניציפאלי, ולאחר החלטתה ניתן להגיש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי.
ועדת הערר אמורה להתכנס ולדון בערר בהקדם, אולם בפועל עשוי לחלוף זמן רב עד להתכנסותה. במקרה שבו הוועדה משתהה ולא נקבע מועד לדיון בפניה, מומלץ לפנות בכתב לועדת הערר, בכתובת של מנהל הארנונה, בבקשה לכינוס הוועדה.
ועדת הערר אינה גוף משפטי, אולם היא בעלת סמכויות של ערכאה מעין-שיפוטית והיא מוסמכת לקבוע את סדרי הדיון בערר; לשמוע עדים ולחקור אותם ולתת החלטה מנומקת לבקשת ההשגה שהגיש האזרח.
אלא שגם החלטת ועד הערר אינה סופית: התושב רשאי לערער עליה לבית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.
לחלק הראשון של המדריך לחצו כאן
בחלק השלישי והאחרון: כיצד להתמודד עם רשות הפועלת באופן בלתי חוקי ועם גביה ביתר?
* הכותבת היא עו"ד העוסקת במיסוי מוניציפלי ודיני מקרקעין.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור: דיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין