האם יכול שבוררות תידחה מפני תניית גישור?

א. הרקע המשפטי לסוגיה

כפי שכבר יודעים הקוראים, קיים שוני מהותי בין הגישור לבין הבוררות בכל הנוגע למושג "עיכוב הליכים".

עיכוב הליכים בגישור ובוררות

  לכאורה המונח "עיכוב הליכים" קיים בשתי המסגרות – הן בגישור והן בבוררות. אולם בשל השוני המובהק שבין שתי הדיסציפלינות הללו, לאותו מונח קיימות משמעויות שונות לחלוטין, בכל אחת מהן:

עיכוב הליכים בגישור - בסעיף 79 ג. לחוק בתי המשפט נאמר:

"(ה) העביר בית המשפט ענין לגישור, יעכב את ההליכים שלפניו לתקופה שיקבע, ורשאי הוא להאריך את התקופה בהסכמת בעלי הדין.

  (ו)        לא הגיעו בעלי הדין ל הסדר גישור עד תום התקופה האמורה בסעיף קטן (ה), יחודשו ההליכים בבית המשפט; אולם רשאי בית המשפט, על-פי בקשה של המגשר או של בעל דין, לחדשם בכל עת לפני תום התקופה האמורה".

(וכך גם בתקנה 4 (א) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1963:

"עיכוב הליכים

4.(א)מונה מגשר, יודיע לו בית המשפט את התקופה שקבע לעיכוב ההליכים שלפניו לפי סעיף 79ג(ה) לחוק".)

בעולם הגישור, אין להעלות על הדעת סיטואציה בה הצדדים עשו ביניהם, בשלב כלשהו, הסכם הקובע כי כל סכסוך ביניהם ייושב בגישור, וכאשר צד לאותו הסכם התעלם ממנו ופנה בתביעה לבית המשפט בגין סכסוך כלשהו שפרץ ביניהם – יבוא הצד המקיים וידרוש מבית המשפט לעכב ההליכים, שכן הם בניגוד להסכם גישור שנכרת בין הצדדים.

הרי עצם הפנייה של הצד המפר לבית המשפט מבהירה, כי הוא איננו רוצה עוד בהליך של גישור ובכך די בכדי לשמוט את הקרקע מעצם קיומו של הליך שכזה (אם כי יכול שחצד המקיים תקום זכות לתבוע את המפר מכח דיני  החוזים).

הדבר שונה לחלוטין בעולם הבוררות. מרגע שהסכים מאן דהוא בהסכם לקיומה של בוררות בעניין מסויים, הרי משפרץ סכסוך באותו עניין, חסומה דרכו לביהמ"ש, והליכים שפתח בהם יעוכבו:

סעיף 5 לחוק הבוררות:

"5.(א)        הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב)        בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג)         בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

רוצה לומר – מושג זהה – משמעותו שונה לחלוטין בשתי הדיסציפלינות כתוצאה מהשוני המהותי שביניהן.

המסקנה המהותית החשובה מאמור לעיל היא, שנשמת אפם של שני ההליכים הללו הם הליכים וולונטריים  ומקורם בהסכמה. ולפיכך התחומים המשפטיים השולטים הן בגישור והן בבוררות – לבד מהדינים המיוחדים המתייחסים אליהם -  הוא תחום דיני החוזים ובכלל זה  חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א–1970, הפסיקה הענפה, הפרשנות על כל ההשלכות מרחיקות הלכת הכרוכות בכך. (ראה לדוגמא את סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973).

אלא שבעוד הכניסה לשני ההליכים היא וולונטרית אין כן המשכם. בהליך הגישור הן הצדדים לגישור והן המגשר (בנסיבות מסוימות) רשאים בכל עת להפסיק את הליך הגישור, אין כן הדבר בבוררות – פעם נחתם הסכם בוררות היא תיכפה הר כגיגית על הצד שרוצה להתנער ממנה

כלומר, משהעלה נתבע את הטענה שיש לעכב את ההליכים נגדו משום שקיים הסכם בוררות בינו לבין התובע, ביהמ"ש יבדוק אם התקיימו חמשת התנאים שלהלן שעולים מסעיף 5 לחוק הבוררות:

1.יש הסכם בוררות בין הצדדים;

2.התובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו;

3.בעל דין שהוא צד להסכם מבקש את העיכוב;

4.המבקש היה מוכן, והנו מוכן גם בשעת הגשת הבקשה, לעשות כל אשר דרוש לקיום הבוררות;

5.המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת;

6.המבקש פנה בבקשת עיכוב לפני שטען לראשונה לגופו של עניין התובענה.

ומשהתקיימו תנאים אלה ביהמ"ש יעכב את ההליכים אלא "אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

ב. האם ייתכן מצב בו תגבר תניית הגישור מפני תניית בוררות?

הבה נתאר לעצמנו מצב שבו כתבו הצדדים בהסכם, שכל סכסוך שיתגלע ביניהם בקשר עם אותו הסכם, ייושב בהליך גישור, ואם זה לא צלח הסכסוך יוכרע בבוררות.

נניח גם, לצורך מאמרנו זה, שצד לאותו הסכם הגיש תביעה לביהמ"ש נגד הצד השני בטענה שזה האחרון הפר את החוזה, והנתבע, כפי שלמדנו לעיל, מבקש את עיכוב ההליכים בכתב הגנתו, לפני שטען כל טענה אחרת לגוף התובענה.

ביהמ"ש נענה לבקשתו של הנתבע ומעכב את ההליכים נגדו. בבקשת הרשות לערער על החלטה זו טוען המבקש (הוא התובע המקורי) שלא היה מקום להיעתר לבקשת המשיב (הנתבע המקורי), שכן הוא לא עמד בתנאי ההסכם, על פיו עליו לפנות להליך של גישור תחילה.

האם, במצב זה, תגבר תניית הגישור על תניית הבוררות, באופן שהליך הבוררות לא יתאפשר והוא יידחה עד למיצויו של הליך הגישור?

הסיטואציה שתוארה לעיל, איננה פרי דמיוני כלל ועיקר, והיא נידונה (אם כי, לצערי, לא הוכרעה), ע"י כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בביהמ"ש העליון בפסה"ד ברע"א 5771/07 יורם קדמן ויקי עפרוני נגד ישע- אגודת עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח'.

באותו מקרה, אם לתמצת את העובדות הדרושות לענייננו, נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא, השופט י' טימור) שנעתר לבקשת המשיבים לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).

המדובר היה במחלוקת שנסבה סביב התוספת למכסות המים שמקבלת אגודת העובדים להתיישבות חקלאית מרשויות המדינה עבור כל נחלה חקלאית פעילה, בגין שימוש חורג שנעשה במים. המבקשים טענו, כי המשיבים מנצלים את שליטתם באגודה באופן שבהחלטותיהם הם דואגים לכך שרק מספר מצומצם מחברי האגודה ייהנו מהתוספת למכסות המים, האמורות להיות מחולקות באופן שוויוני בין כל חברי האגודה. עוד לטענתם, מאחר שהמכסות האמורות ניתנות להעברה או למכירה – הם יוצאים מקופחים בהשוואה לחבריהם, וניזוקים כספית. המבקשים אף קבלו על כך, שעל פי המדיניות הקיימת בעניין החלוקה, המתבססת על חישוב ממוצעי הצריכה של כל חבר ב-3 השנים הקודמות לאותה שנה, ניתן "פרס" דווקא לחברים שחרגו מלכתחילה ממכסות המים שהוקצו להם.

המבקשים בהליך שבו עסקינן, עתרו לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע ודרשו, בין היתר, צו עשה זמני המחייב את המשיבים (אגודת העובדים) לבצע חלוקה שוויונית של מכסות המים.

אלא שבישיבת קדם המשפט הראשונה, הגישו המשיבים בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות (להלן: בקשת העיכוב). המשיבים טענו בתמיכה לבקשתם,

  כי בין הצדדים קיים הסכם בוררות, זאת מכוח תניית בוררות הקבועה בתקנונהּ של האגודה.

המבקשים טענו לעומתם, כי נושא הסכסוך, קרי: הקצאה בלתי שוויונית של מכסות מים אינו יכול לשמש נושא להסכם בוררות לפי סעיף 3 לחוק הבוררות, וכי לכן קיים טעם מיוחד, כהוראת סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, שלא להעביר את הדיון לבוררות, והוא – היותו של הסכסוך בעל אופי חוקתי.

עוד טענו המבקשים, וזה העיקר מבחינתנו כאן, כי התנייה בתקנון האגודה כפי נוסחה משנת 2005, נאמר - מוסכם כי טרם פנייה לבוררות, יתקיים הליך גישור, ולפיכך אין לעכב את ההליכים ולהפנות את הצדדים לבוררות לפני שנוהל הליך גישור תחילה.

ובכדי לתמוך בטענת מצטטים המבקשים מתקנון האגודה כדלקמן, תוך שהם מדגישים את ס"ק ג' הימנו, לאמור:

"יישוב סכסוכים

א. כל סכסוך הנובע מחברות באגודה או בעניין תקנון האגודה או מעסקי האגודה, בין חברים, חברים-לשעבר, יורשיהם או נציגיהם החוקיים-מצד אחד, לבין האגודה, חבריה או מוסדותיה או רשות מרשויות האגודה- מצד שני, יימסר לבוררות לפי דרישת אחד הצדדים, בפני בורר עו"ד שימונה על ידי רשם האגודות השיתופיות, על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות. 

ב. בורר שמונה כאמור לעיל יהא מחויב לדין המהותי החל בבתי המשפט האזרחיים במדינת ישראל, וינמק פסק דינו. הבורר יהיה פטור מדיני הפרוצדורה ומדיני הראיות.

ג. על אף האמור מוסכם כי טרם פנייה לבוררות, יתקיים הליך גישור, בניסיון לסיים המחלוקת ללא צורך בהליך שיפוטי." (ההדגשה שלי ג.א.).

אשר על כן,  לפי תנייה זו חלה על הצדדים חובת גישור כשלב מקדים לבוררות. המבקשים טוענים, כי במהלך שנת 2005 פנו למשיבים בבקשה לילך במסלול של גישור, אך פניהם הושבו ריקם. משכך, לטענתם, לא היו המשיבים זכאים לבקש עיכוב הליכים מבית המשפט קמא, ואילו החלטת בית המשפט קמא, אשר לא כללה חובת גישור כאמור, דינה להתבטל.

המבקשים עתרו, אפוא, לבטל את החלטתו של בית המשפט קמא לעכב את ההליכים, וביקשו כי יותר להם לברר את תובענתם בבית המשפט המחוזי.

ג. שאלה שנותרה ללא הכרעה

לצערנו כאמור, השופטת המלומדת לא הכריעה לגופה של טענת המבקשים הנ"ל, והיא דחתה אותה מהסיבה, שהמבקשים, אף שידעו את קיומו של התנאי המקדים לקיום הבוררות, דהיינו קיומו של הליך גישור, הם שפנו בתביעה לערכאה שונה שתכריע בתביעתם לשוויון בחלוקת המים, ולא עמדו מיד על קיומו של הליך הגישור, כפי שנקבע בתקנון האגודה.

במונחים של סעיף 5 הנ"ל המבקשים לא עמדו בתנאים הבאים:

7.המבקש היה מוכן, והנו מוכן גם בשעת הגשת הבקשה, לעשות כל אשר דרוש לקיום הבוררות;

8.המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת;

9.המבקש פנה בבקשת עיכוב לפני שטען לראשונה לגופו של עניין התובענה.).

וכך במילותיה של כב' השופטת פרוקצ'יה:

" הליך גישור טרם בוררות

20.ומכאן, לטענה הנוספת של המבקשים, לפיה לא נתקיים התנאי המוקדם לקיום בוררות על פי תניית הבוררות והוא – כי קודם לפנייה לבוררות יתקיים הליך גישור בנסיון לסיים את המחלוקת. לענין זה יש לומר: נוסחו המלא של התקנון, לרבות תיקון תניית הבוררות בתקנון משנת 2005, צורף לתשובת המשיבים בקשה לסעדים זמניים שהגישו המבקשים, ולכתב ההגנה בתובענה. לפיכך המבקשים מוחזקים כמי שידעו על התנייה המתוקנת. המבקשים ידעו על קיומה של תניית הבוררות המתוקנת גם מתוך חקירת יו"ר הועד בדיון מיום 5.12.06 שנערך בבית המשפט המחוזי. חרף ידיעתם זו, המבקשים הם שפנו לרשם האגודות בהליך שמשמעותו פתיחת הליך ליישוב מחלוקת במסגרת בוררות. משכך, בהתנהגותם הם מחלו על התנאי המוקדם, המחייב הליך גישור לפני פתיחת בוררות על פי התנייה המתוקנת. בנסיבות אלה, אין המבקשים יכולים להאחז בכך שלא נעשו פעולות גישור קודם לפתיחת הבוררות, שהם עצמם לא בקשו ולא יזמו. בנסיבות אלה, אי קיום הליך גישור אינו מהווה מחסום לניהול הבוררות".

ד. משאלת לב או שההיגיון מחייב

אינני מעז לשים עצמי בנעליה של כב' השופט פרוקצ'יה, אולם בסיטואציה עובדתית בה היו המבקשים עומדים בתנאי התקנון, נדמה לי, שגם בהעדרו של סעיף מקביל לסעיף 5 שבחוק הבוררות בחקיקה המתייחסת לגישור, יש מקום לסברה שהשופטת המלומדת היתה אמנם מקיימת את עיכוב ההליכים עליו פסק ביהמ"ש דלמטה, אלא שלא ע"מ לקיים הליך של בוררות, כמתחייב מסעיף 5 הנ"ל, אלא לשם קיום הליך גישור תחילה.

  האם זו משאלת ליבו של הכותב או החלטה ששורשיה בהיגיון משפטי?  בכל מקרה יש לשים לב לכך שהשופטת המלומדת משתמשת בהלכות מדיני הבוררות ("משכך, בהתנהגותם הם מחלו על התנאי המוקדם, המחייב הליך גישור לפני פתיחת בוררות על פי התנייה המתוקנת") בכדי לדחות את דרישת המבקשים לכך שתניית הבוררות תידחה מפני תניית הגישור.

לפסק הדין המאוזכר במאמר:

רע"א 5771/07 יורם קדמן ויקי עפרוני נגד ישע- אגודת עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח'

* עו"ד גיורא אלוני, מגשר, בוגר הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית- השלוחה בת"א ומוסמך כעורך דין. פעל בתחום המשפט האזרחי בעיקר כיועצן המשפטי של מספר חברות מסחריות מהגדולות במשק, וכעורך דין במחלקה המשפטית בקונצרן כור בתחום הסכמי הסחר והחוזים והופעות בביהמ"ש בכל ענייניהן. המשך פעילותו המקצועית ניהל חברה פרטית לייצור ושיווק בתחום הטכסטיל. בשנים האחרונות פועל כמגשר וכבורר והוסמך כנוטריון. משמש גם כעורך מדור גישור, בוררות ומשפט באתר סולחה, פורטל הגישור הישראלי.

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין