1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא, השופט י' טימור) שנעתר לבקשת המשיבים לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות).
רקע עובדתי והחלטת בית המשפט קמא
2. המבקשים הינם בעלי נחלות חקלאיות וחברים במשיבה 1, ישע - אגודת עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: האגודה אוהמושב). המשיב 2 הינו וועד האגודה (להלן: הוועד) והמשיב 3 הינו יושב ראש הוועד. בין המבקשים למשיבים נתגלע, החל משנת 2000, סכסוך שעניינו מדיניות הקצאת מכסות המים על ידי האגודה בין חבריה. לשם הבהרה, מדובר במחלוקת שנסבה סביב התוספת למכסות המים שמקבלת האגודה מרשויות המדינה עבור כל נחלה חקלאית פעילה, בגין שימוש חורג שנעשה במים. המבקשים טענו כי המשיבים מנצלים את שליטתם באגודה באופן שבהחלטותיהם הם דואגים לכך שרק מספר מצומצם מחברי האגודה ייהנו מהתוספת למכסות המים, האמורות להיות מחולקות באופן שוויוני בין כל חברי האגודה. עוד לטענתם, מאחר שהמכסות האמורות ניתנות להעברה או למכירה - הם יוצאים מקופחים בהשוואה לחבריהם, וסובלים נזק כספי. המבקשים אף קובלים על כך שעל פי המדיניות הקיימת בענין החלוקה, המתבססת על חישוב ממוצעי הצריכה של כל חבר ב-3 השנים הקודמות לאותה שנה, ניתן "פרס" דווקא לחברים שחרגו מלכתחילה ממכסות המים שהוקצו להם.
3. במהלך מספר שנים פנו המבקשים למספר גורמים, וביניהם לרשם האגודות השיתופיות (להלן: הרשם), בדרישה להתערב בנעשה באגודה בטענה של חלוקה לא שוויונית של מכסות מים הפוגעת שלא כדין בקניינם של חברי האגודה. ביום 15.7.04 נתקבלה החלטת הרשם (הרלוונטית לשנת המים 2005) בה הוחלט כי יש למנות חוקר בהתאם להוראות סעיף 43 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: הפקודה). כמו כן, הורה הרשם לוועד המושב שלא לקבל כל החלטה ביחס לחלוקת מים לשנת 2005, אלא לאחר שידון בדו"ח החוקר, "למעט מקרה בו יוחלט באגודה על חלוקת מים שיוויונית בהתאם לדרישת החברים".
4. בעקבות החלטת הרשם, ולאור העובדה שדו"ח החוקר התעכב (וטרם הושלם נכון למועד הגשת בקשה זו), החליטו המשיבים, על סמך חוות דעת מומחה שקיבלו, להעביר את נושא הקצאת מכסות המים להכרעת האסיפה הכללית של המושב. האסיפה הכללית החליטה בישיבתה להקצות את מכסות המים לשנת 2005, ובהמשך אף לשנת 2006, על בסיס השיטה הקיימת, עליה הלינו המבקשים. לטענת המבקשים, בכך הפרו המשיבים את החלטת הרשם; עמדת המשיבים היא כי לא הוטל איסור בהחלטת הרשם על קבלת החלטות באמצעות האסיפה הכללית של האגודה.
5. בתאריך 13.11.06 פנו המבקשים לרשם בבקשה לצו מניעה דחוף במעמד צד אחד, בה נתבקש הרשם למנוע את כינוס האסיפה הכללית של המושב, לצורך קבלת החלטה בדבר חלוקת מכסות המים לשנת 2007. הרשם ביקש את תגובת המשיבים. משלא ניתנה החלטה, ומשהאסיפה הכללית נקבעה לתאריך 29.11.06, פנו המשיבים שוב לרשם בתאריך 19.11.06 ובתאריך 23.11.06 - אך לא נתקבלה כל החלטה בעניינם. לאור זאת, ביום 29.11.06 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן סעדים זמניים וארעיים במעמד צד אחד (בש"א 4457/06) שעניינה מתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מקבלת כל החלטה בענין חלוקת מכסות המים בישיבת האסיפה הכללית הצפויה. הבקשה ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד נדחתה על ידי כב' השופטת ר' יפה כ"ץ, בקובעה כדלקמן:
"גם אם תדון היום האספה הכללית של ישע בחלוקת מכסות המים לחברי האגודה, וגם אם תתקבלנה החלטות בעניין, הרי שהחלטות אלה יעמדו לביקורת ביהמ"ש, וכל עוד לא יחולקו המכסות באופן פעיל, ניתן יהיה לשנות את ההחלטות."
הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים לתאריך 5.12.06.
6. בתאריך 29.11.06 קיבלה האסיפה הכללית במושב החלטה בנוגע לחלוקת מכסות המים במושב לשנת 2007, כאשר בהחלטה זו, בדומה להחלטות ביחס לשנים הקודמות, נקבע כי יש להקצות את מכסות המים על פי ממוצע הצריכה של כל חבר בשלוש השנים שקדמו לשנה נשוא ההקצאה. המבקשים הגישו תובענה ביום 4.12.06 לבית המשפט המחוזי ובה עתרו, בין השאר, לסעד הצהרתי אשר יקבע כי חלוקת מכסות המים במושב תיעשה בצורה שוויונית, וכי ההחלטות שניתנו בין השנים 2000 ל-2007 בטלות; כן עתרו לצווי מניעה אשר יורו למשיבים להימנע מקבלת החלטות בנושא חלוקת המים לשנים הבאות.
7. בתאריך 21.1.07 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' יפה כ"ץ) את הבקשה למתן סעד זמני, מכמה טעמים. ראשית, מן הפן הפרוצדורלי נקבע, כי המבקשים שינו בסיכומיהם את הסעד המבוקש על ידם - ללא רשות. המבקשים עתרו במסגרת הבקשה למתן צו למניעת התכנסות האסיפה הכללית (שכבר התכנסה בינתיים) ובסיכומיהם דרשו, בין היתר, צו עשה זמני המחייב את המשיבים לבצע חלוקת מכסות מים שוויונית, כהגדרתם. שנית, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להיעתר לבקשה לסעדים זמניים, אשר תשנה את הסטטוס קוו, ותעניק למבקשים בפועל גם את הסעד הסופי המבוקש בתובענה, זאת בפרט כאשר טיב המחלוקת בין הצדדים, לדעת בית המשפט, הינו כספי - גם אם "בלבוש של עקרונות וזכויות יסוד". כן נפסק, כי המבקשים השהו זמן רב את הגשת בקשתם; המחלוקת בין הצדדים בנוגע לחלוקת מכסות המים החלה עוד בשנת 2000, והמבקשים הגישו את הבקשה יום אחד לפני הצבעת האסיפה הכללית, פעם נוספת, בסוף שנת 2006.
כמו כן ציינה השופטת בהחלטתה כדלקמן:
"קיים ספק גדול אם בכלל יש סמכות לביהמ"ש הזה לדון בבקשת המבקשים. יש לזכור, כי המבקשים הם אלה שפנו לרשם על מנת שיפתור את המחלוקות נשוא תובענה זו, שבינם לבין המשיבים. אין גם לשכוח, כי הרשם החל בעבודתו, כינס ישיבות רבות בעניין, מינה חוקר על מנת לבדוק את טענות הצדדים, ואף נתן החלטות ביניים, מבלי שמי מהצדדים טען כנגד סמכותו.
המבקשים הם אלה שסברו, כי הרשם הוא הגוף המוסמך לבדוק את טענותיהם, ולכן פנו אליו עוד לפני שנים... לכן, כנראה שגם המבקשים, כמו המשיבים, סברו, שהעניינים נשוא התובענה הם חלק מהסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה אשר אמורים, לפי תקנון האגודה, להיות מובאים בפני הרשם כבורר.
אמנם במהלך הדיון טענו המבקשים, כי פנו לרשם מכוח "האינרציה" בלבד, אך קשה להניח שהאינרציה כה חזקה עד שהיא נמשכת על פני שנים כה רבות. נהפוך הוא, מהנספחים לבקשה ומהבקשה עצמה עולה במפורש, כי המבקשים סברו, שהסמכות לקבוע בנוגע למחלוקות הנוגעות להחלטות האספה הכללית של המושב נתונה לרשם, ורק כאשר הרשם נמנע מלתת למבקשים את מבוקשם - פנו, כדרך חלופית, לביהמ"ש. לכן, לא רק שאלת סמכות יש כאן, אלא גם שאלה של ניקיון כפיים." (ההדגשות אינן במקור. בש"א 4457/06, פסקה 10).
8. בתאריך 15.4.07, בטרם ישיבת קדם המשפט הראשונה שנקבעה בתובענה העיקרית, הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות (להלן: בקשת העיכוב). המשיבים טענו בתמיכה לבקשתם כי בין הצדדים קיים הסכם בוררות מכוח תניית בוררות הקבועה בתקנונה של האגודה. לעומת זאת, טענו המבקשים, בין היתר, כי נושא הסכסוך, קרי: הקצאה בלתי שוויונית של מכסות מים אינו יכול לשמש נושא להסכם בוררות לפי סעיף 3 לחוק הבוררות, וכי לכן קיים טעם מיוחד, כהוראת סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, שלא להעביר את הדיון לבוררות, והוא - היותו של הסכסוך בעל אופי חוקתי.
9. ביום 17.5.07 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' טימור) לבקשת המשיבים והורה על עיכוב ההליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות (להלן: החלטת העיכוב). בית המשפט קמא ביסס את החלטתו על סעיף הבוררות הקיים בתקנון האגודה שצורף לבקשה, והקובע כדלקמן:
"ישוב סכסוכים:
כל סכסוך בגלל עסקי האגודה אשר יתגלה בין חברים או בין חברים לשעבר או בין אנשים התובעים על ידם או בין חברים כאלה, חברים לשעבר או אנשים התובעים על ידם מצד אחד ובין האגודה או ועד ההנהלה או הפקידים של האגודה מצד שני ימסר למשפט החברים של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בא"י בהתאם לתקנון משפט בוררים זה, בתנאים שועד ההנהלה רשאי לפי שקול דעתו לפנות לבית משפט ולתבוע כספים המגיעים לאגודה מחברים או מחברים לשעבר, סכסוכים הנוגעים לפרוש התקנות הללו או ערעור חבר על הטבות שנתנו בקשר עם ההחלטה על הוצאתו ימסרו להכרעת ועדת בוררות המורכבת מ-3 חברים שיתמנו ע"י ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בא"י".
10. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה זה מדובר בסכסוך "פנימי", הנוגע לניהול עסקיה וענייניה הפנימיים של האגודה, ולפיכך, גם אם עולות שאלות חוקתיות בדרך אגב, אין בהן כדי להפוך את הסכסוך ל"חוקתי", מעצם טיבו, המצדיק סטייה מהסכם הבוררות; ואכן, כך נקבע, לתביעת המבקשים "אין כל השפעה על האגודה כולה, על מבנה מוסדותיה, על מספר חבריה ועל חוקיות החלטותיה על-פי תקנונה" (שם, בעמ' 5). בית המשפט קמא אף סמך ידו על החלטתה של כב' השופטת יפה כ"ץ, שניתנה בבקשה למתן סעד זמני שהגישו המבקשים, לפיה הרשם הוא שמוסמך לדון בסכסוך (ראו פסקה 7 לעיל), וקבע כי על המבקשים למצות את ההליכים בהם החלו בפני הרשם.