הקונה העבירה את הדירה על שמה באמצעות שטר מכר מזויף, לאחר שבעלת הדירה נסעה לטיול בחו"ל, שבו בסופו של דבר נהרגה. השופט קבע כי העסקה הופרה אבל נתן לקונה הזדמנות נוספת לרכוש את הדירה כדין.
אישה צעירה נסעה עם בן זוגה לטיול ארוך בעולם. לפני שנסעה, היא חתמה על הסכם למכירת הדירה שלה בתל אביב, וקיבלה מהקונה חלק מהכסף. למרות זאת, הקונה נרשמה כבעלת הדירה בלשכת רישום המקרקעין על פי שטר מכר.
לשאלות בדיני מקרקעין:
כנסו לפורום דיני מקרקעין
כמה חודשים אחר כך, האישה נהרגה בתאונת דרכים באוסטרליה. התאונה נחקרה במשטרת ישראל ב-2006 בחשד לרצח האישה, והתיק נסגר מחוסר ראיות.
בסוף 2010, ניתנה להוריה של המנוחה רשות לצלם את חומר החקירה של התאונה, ועל בסיסו הם עתרו לביהמ"ש המחוזי בתל אביב בבקשה שיצהיר כי הם הבעלים החוקיים של הדירה, בהיותם היורשים של המנוחה.
ההורים טענו, בין היתר, כי שטר המכר היה מזויף, שכן בתם אינה חתומה עליו. בתאריך המצוין בשטר המכר, היא כבר הייתה באוסטרליה, ולכן ברור שלא הייתה יכולה לחתום.
בנוסף, לטענת ההורים, גם חתימתו של עורך הדין שעל שטר המכר זויפה. לפיכך, לשיטתם, העברת הבעלות בדירה על שמה של המשיבה נעשתה במרמה, ולכן יש לבטלה ולהשיב את המצב לקדמותו.
בנוגע לחוזה המכר, שלא הוכחש על ידי המבקשים, נטען כי מאחר שהתברר כי שטר המכר זויף, ממילא קמה עילה לביטולה של העסקה.
המשיבה מצידה, עתרה לסילוק התביעה על הסף, כיוון שהוגשה בחלוף למעלה מ-15 שנה.
לגופו של עניין, המשיבה טענה, בין היתר, כי לטענת הזיוף אין שחר. גם אם נניח ששטר המכר זויף, עובדה זו כשלעצמה, לא מבטלת את עסקת המכר שמקורה בהסכם בר תוקף.
אלא שעורך הדין שהיה חתום על שטר המכר העיד בביהמ"ש ושלל את גרסת המשיבה מכל וכל. לדבריו, הוא מעולם לא חתם על השטר, ואף אינו מכיר אף אחד מהצדדים.
החתימה לא של המנוחה
השופט חיים טובי דחה את הטענה שהתביעה הוגשה באיחור, והבהיר כי המבקשים נחשפו לחומר הרלוונטי רק ב-2010.
מכאן הוא ניגש לטענת הזיוף של המבקשים וקיבל אותה לאחר שהוכח בפניו כי המנוחה הייתה בחו"ל במועד הנקוב בשטר, ובנוסף לכך, הוכח בחוות דעת גרפולוגית כי החתימה אינה של המנוחה.
השופט השתכנע כי גם חתימתו של עורך הדין זויפה, והדבר אף אומת בחוות דעת של המעבדה לבדיקת מסמכים במחלקה לזיהוי פלילי.
לאחר מכן, השופט ניגש לבחון את תוקפו של הסכם המכר, שהמנוחה באמת חתמה עליו. השופט הסביר כי ביטול שטר המכר לא מבטל את הסכם המכר, אך מאחר שהמשיבה העבירה בזמנו רק חלק מהתמורה – כ-150,000 שקל מתוך 360,000 שקל, העסקה לא הושלמה, ולכן ההסכם הופר.
לנוכח הדברים האלה, השופט קבע כי הדירה תירשם על שם המנוחה, ואילו למשיבה תהיה הזכות לרכוש אותה אם תעביר את הסכום שלא העבירה ב-1995, בנוסף להצמדה מאז ועד היום – כ-423,000 שקל.
בהתאם לכך, השופט הורה לרשם המקרקעין לרשום את הדירה על שמה של המנוחה עם הערת אזהרה לטובת המשיבה. במידה שהיא תשלם למבקשים תוך 90 יום את יתרת התמורה, היא תהיה זכאית להירשם כבעלת הדירה.
בנסיבות העניין נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
- ב"כ המבקשים: עו"ד י. רסלר
- ב"כ המשיבה: עו"ד א. הבר
* עו"ד רועי ויסמן עוסק בדיני מקרקעין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין