בעלת בניין בתל אביב סירבה לאפשר לדייר, כבן 80, להתקין מעלון בחדר המדרגות. בית הדין לשכירות הורה לה בתחילת החודש לאפשר את ההתקנה, וקבע כי מדובר ב"צורך חיוני" שנסוג מפני החשש שלה לפגיעה אסטטית במבנה.
דייר מוגן כבן 80, המתגורר בקומה השלישית בבניין ברחוב ביאליק בתל אביב, ביקש מבעלת הבניין שתאפשר לו להתקין בחדר המדרגות "מעלון" – מתקן לכסא גלגלים, שכן הוא מתקשה לעלות ולרדת במדרגות.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין מקרקעין
לנוכח סירובה הגיש הדייר לפני כשנה וחצי תביעה בבית הדין לשכירות בתל אביב. לדבריו, הוא מתגורר בדירה עשרות שנים אך במשך הזמן בריאותו התדרדרה והוא הפך מוגבל בתנועותיו. בבניין אין מעלית והוא אינו יכול לצאת מביתו.
התובע הדגיש כי התקנת המעלון ופירוקו יהיו על חשבונו וללא גרימת נזק לבניין. לדבריו, סירוב הנתבעת פוגע בזכותו הבסיסית לעצמאות ולחופש תנועה.
הנתבעת, "מיכה חברה לנאמנות והשקעות", טענה כי התובע הגיש את התביעה בעיצומו של משא ומתן על פינוי דירתו במטרה להפעיל עליה לחץ. לדבריה, הוא הדייר המוגן היחיד שנותר בבניין והוא מנסה לכפות עליה את רצונו ולהכתיב לה התקנת מעלון באופן העלול למנוע שימוש סביר מהדיירים האחרים.
הנתבעת הוסיפה כי המעלון יגרום נזק אסטטי לבניין, מבנה לשימור, ויפגע במראהו ובאופי הבניין המאוכלס על ידי צעירים. כמו כן, התובע לא הוכיח שיש לו לקות פיזית המגבילה את תפקודו. מכל מקום, טענה, אם המעלון יותקן על התובע לפצותה על הנזקים שייגרמו לה.
דרך הגישה היחידה
השופטת עידית ברקוביץ הבהירה כי אמנם חדר המדרגות הוא בבעלות הנתבעת אולם יש לתובע זכות שימוש בחדר המדרגות, המהווה את דרך הגישה היחידה לדירתו.
השופטת הדגישה כי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קבע כעקרון יסוד את זכותו של אדם עם מוגבלות ל"השתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים".
לדבריה, אמנם לנתבעת אינטרס לגיטימי לשמור על חזות הבניין אך מצד שני אין להתעלם מצרכיו של הדייר המוגן, שלא יוכל להתגורר בדירתו אם לא תונגש כראוי.
לקביעת השופטת, גילו של התובע כשלעצמו מאשש במידה רבה את מוגבלותו הפיזית והקושי לעלות ולרדת עשרות מדרגות, ואין הכרח כי הוא יהיה נכה בשיעור של 100% כדי לקבוע כי הוא בעל "מוגבלות פיזית". בנסיבות אלה, המעלון הוא צורך "בסיסי, חיוני ונדרש" להמשך חייו של התובע בדירתו, כתבה השופטת.
עוד קבעה השופטת כי לא הוכח שהמעלון יגרום נזק לבניין או יפריע לשימוש רגיל במדרגות והנתבעת לא הציגה נימוקים משכנעים להתנגדותה. אין גם מקום לפסוק לה פיצוי שכן המעלון אינו "תוספת הנאה" אלא צורך בסיסי.
השופטת סיכמה כי יתכן שהמעלון יגרום לשינוי חזותי מסוים של חדר המדרגות אך לא מדובר בשינוי משמעותי שיגרום לירידת ערך אלא להיפך – "קיומו של מעלון מעיד על התחשבות בבעלי צרכים מיוחדים ועשוי להעלות את קרנם של בעלי הבית בעיני הבריות".
לפיכך קיבלה השופטת את הבקשה ונתנה רשות לתובע להתקין מעלון בחדר המדרגות. הנתבעת חויבה לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד של 7,500 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין שרית דיאמנט עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין