פתח דבר
1. בקצה קליפת אגוז, התובעת בענייננו עבדה כמנהלת לשכת סגן שר החוץ, ילדה בזמן שאירעו חילופי השרים, הושבה לעבודה ופוטרה עם תום 60 יום מחופשת הלידה שלה. התביעה שבפנינו עניינה בעיקר שאלת היות פיטורי התובעת כדין אם לאו והסעד המגיע לה בגין כך וכן זכאותה לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנה.
2. התובעת הגישה שתי תביעות עיקריות שונות. בתיק עב 3140/09 תבעה התובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור 18 משכורות, פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך 50,000 ש"ח, פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך 50,000 ש"ח, פיצוי בגין עגמת נפש בסך 30,000 ש"ח. סך הכל נתבע סעד כספי של 227,982 ש"ח. בתיק עב 3735/09 תבעה התובעת שחרור הכספים הצבורים לזכותה בקופות גמל בגין פיצויי פיטורים ובגין תגמולים וכן פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. התיקים אוחדו לאור המסכת העובדתית הזהה. יצוין כי בחודש אפריל 2010 שוחררו לזכות התובעת כספי פיצויי הפיטורים שהיו צבורים לזכותה בקופות הגמל וממילא מתייתר סעד זה, ונותרה רק שאלת פיצויי ההלנה.
3. בתיק זה הוגשה ביום 23.7.09, בהליך בש"א 1525/09, בקשה לסעד זמני בה נתבקשנו להורות לנתבעת לבטל את פיטורי המבקשת ולהורות על השבתה לעבודתה קודם לפיטוריה, כמנהלת לשכת סגן שר החוץ וכן להורות על תשלום שכרה של המבקשת מיום 19.7.09 ועד להכרעה בתיק העיקרי. הבקשה נדחתה בהחלטתנו מיום 18.9.09 (להלן: "ההחלטה בהליך הסעד הזמני"). להלן נביא גם דברים שאמרנו בהחלטה לענין הסעד הזמני, אולם נקצר בתיאור השתלשלות ההליכים שהוזכרו שם בפירוט.
4. טענתה העיקרית של התובעת בתביעתה היא שפיטוריה נעשו שלא כדין ללא שימוע ומבלי שניתנה לה ההזדמנות להשתלב בעבודתה 60 יום לאחר חופשת הלידה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: "
חוק עבודת נשים") וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה"). מנגד, טענתה של הנתבעת היא כי לוז המחלוקת אינו חוק עבודת נשים וסוגית ההשתלבות בעבודה לאחר חופשת הלידה כי אם היות משרת המבקשת משרת אימון, אשר מותנית בקיומם של יחסי אמון ולפיכך סיום ההעסקה עם חילופי השלטון ולאחר תום 60 הימים היה כחוק.
5. בהליך שהתקיים בסעד הזמני התקיים דיון ביום 28.07.09 ובו העידה בפנינו התובעת מטעמה מחד גיסא, ומאידך העידו מטעם הנתבעת גב' קלרינה שפיץ ומר אמיר גנאור. ניסיונות הצדדים להגיע לפשרה העלו חרס בשל פערים משמעותיים. הצדדים הסכימו כי העדויות שהתקיימו בסעד הזמני ישמשו גם להליך העיקרי ולפיכך לא התקיים הליך הוכחות נוסף והצדדים הגישו סיכומיהם.
דיון והכרעה
6. הואיל והצדדים הסכימו כי לא תשמענה עדויות נוספות על אלו שנשמעו בהליך של הסעד הזמני, ממילא נסתמך על עדויות אלו גם בפסק דין זה, והממצאים על פיהן יתקבלו כממצאים עובדתיים ולא באופן לכאורי בלבד כפי שנקבע בהחלטה בעניין הסעד הזמני.
7. המבקשת עבדה כמנהלת לשכת סגן שר החוץ מגלי ווהבה כשנה אחת, מיום 12.2.08 ועד ליום 8.2.09, מועד יציאתה לחופשת לידה לרגל לידת בנה דביר. מועד סיום חופשת הלידה של המבקשת אמור היה להיות ביום 17.5.09. במהלך חופשת הלידה נערכו בחירות והממשלה התחלפה. במסגרת חילופי השרים וסגניהם מונה ביום 31.3.09 מר דני איילון לסגן שר החוץ (להלן: "מר איילון" או "סגן השר").
8. מהעדויות עלה שהנוהל המקובל בלשכות השרים וסגני השרים הינו כי במקביל לחילופי השרים וסגניהם מתחלף אף רוב כוח האדם בלשכה, באשר מדובר במשרות אימון וכך אף בלשכת סגן שר החוץ הנוכחי, רוב העובדים אינם אלה שעבדו בלשכת סגן שר החוץ הקודם (פרוטוקול, עדות המבקשת בעמ' 4 ש' 2, עדות מר גנאור בעמ' 23 ש' 14-17). התובעת הועסקה במשרת אמון בהתאם לפרק 2.5 לתקשי"ר, כעולה מחוזה ההעסקה שנחתם עימה, לפיו תקופת החוזה תהא מיום 12.2.2008 ועד לסיום כהונת הממונה על העובד (נספח 1 לתגובת הנתבעת, סעיף 3). התובעת העידה כי קראה את החוזה לפני שחתמה עליו ומשכך ברי שהתובעת ידעה שאף כי אמנם ישנו סיכוי שמשרתה תחודש על ידי הממונה הבא, הרי שבמהותה משרתה זמנית ומותנית בכהונת הממונה עליה (פרוטוקול עמ' 3 ש' 4 -12).
9. עם זאת, נציין כבר מעתה כי תום תקופת החוזה איננו בהכרח סיום כהונת הממונה. כך למשל, רשאית הממשלה לחדש את החוזה (כעולה למשל מסעיף 3.ג לחוזה העסקתה של התובעת), ולהעסיק את העובד במשרת אימון גם תחת הממונה הבא, כפי שנראה בענייננו. בהקשר זה יצוין כי מר גנאור העיד שאם סגן השר מודיע לו בטרם סיים את העסקת העובד שעבד גם אצל סגן השר הקודם הוא יכול לשמור על רצף ההעסקה (פרוטוקול עמ' 18 ש' 18). כמו כן, במקרה שבו חל חוק עבודת נשים, כבענייננו, עשוי הדבר להשפיע על מועד סיום העבודה בהתאם להוראות החוק.
10. גב' קלרינה שפיץ, היום ראש מטה משרד סגן שר החוץ (להלן: "גב' שפיץ"), היתה אחראית מטעם מר איילון על גיוס עובדים ללשכה החדשה.
11. כפי שקבענו בהחלטה בהליך הסעד הזמני, התקיימו פגישות שונות בין התובעת לגב' שפיץ ולסגן השר. כאמור שם, התרשמנו כי נבחנה סוגית העסקתה של התובעת מחדש בלשכה ובהתאם התנהלו מגעים והתובעת הגיעה למספר ימי היערכות וסיוע בלשכה. אנו סבורים שבפגישות אלה נדונה העסקתה של התובעת ובסופו של יום סוכם כי התובעת אכן תעבוד בלשכה ולמעשה היא התקבלה לעבודה מחדש. התובעת התקבלה לעבודה מחדש ביום 25.3.09. התובעת התקבלה אפוא לעבודה במשרה החדשה כמנהלת לשכת סגן שר החוץ החדש מר דני איילון, כאשר ממילא לא ניתן היה לפטרה מעבודתה בלשכת סגן שר החוץ הקודם ללא היתר מהממונה על חוק עבודת נשים הואיל והיתה מצויה בחופשת לידה. חרף זאת, ביום 7.5.09 גב' שפיץ הודיעה לתובעת כי לא ניתן יהיה לקלוט אותה כמנהלת הלשכה, הואיל וסברה כי מדובר אך ורק במשא ומתן וכיון שלא חפצה יותר בהעסקתה של התובעת, מסיבות שונות כפי שפורט בהחלטה בהליך הזמני.
12. במקביל, ללא תיאום עם גב' שפיץ וללא יידוע התובעת, במחלקת משאבי אנוש פעלו אותה עת לסיים את העסקתה של התובעת לאור חילופי השרים, במהלך חופשת הלידה. ביום 4.3.09 פנה מר אמיר גנאור, מנהל מחלקת עובדים אצל הנתבעת, (להלן: "מר גנאור") לנציבות בנוגע לפיטורי שתי עובדות במשרת אמון המצויות בחופשת לידה, ביניהן התובעת וביום 19.3.09 נענה כי יש צורך בקבלת היתר לפיטורים מהממונה על חוק עבודת נשים במשרת התמ"ת (להלן: "הממונה"). רק ביום 21.4.09 נתבקש היתר לפיטורי התובעת. ביום 14.5.09 התקבלה החלטת הממונה לפיה היא מסרבת להתיר את פיטורי התובעת, בהתאם להוראות ס' 9(ג)(1) לחוק עבודת נשים. על החלטה זו לא הוגש ערעור מטעם הנתבעת.
13. ביום 17.5.09 שוחח מר גנאור עם התובעת והודיע לה על החלטת הממונה ועל כוונה לערער על החלטה זו (פרוטוקול עמ' 20 ש' 26-27). מר גנאור שאל את התובעת אם תבוא לעבוד וציין בפניה כי עומדת לה האפשרות להתפטר וציין כי הממונה זכאי לפטר אותה לאחר 60 יום (פרוטוקול עמ' 21 ש' 13-17).
14. בתשובה לדרישת התובעת כי יובהר לה האם תפוטר בתום 60 הימים הודיע לה מר גנאור כי איננו מוסמך להבטיח לה דבר בענין. התובעת, לדבריה בשל אי רצונה לשוב לתקופה מוגבלת וקצובה שלאחריה יהיו פיטורים אוטומטיים, לא שבה לעבודתה ביום 17.5.09. בהמשך נערכה שיחה נוספת עם מר גנאור ב-25.5.09 וכן נשלח מכתב ב-31.5.09 המבהירים לתובעת כי היא מחויבת לשוב לעבודתה הממתינה לה במשרד החוץ.
15. לאחר תכתובת ממושכת בין התובעת וב"כ לבין הנתבעת כמפורט בתצהירי התובעת ומר גנאור, בה דרשה התובעת לדעת האם אמנם היא שבה למשרתה באופן קבוע או שמא רק ל-60 יום כמחויב בחוק ונענתה כי היא צריכה לשוב, לטענתה באופן עמום ללא כל התחייבות מפורשת כבקשתה (פרוטוקול עמ' 5 ש' 1-8), הוסכם לבסוף בין הצדדים על מועד שיבתה של התובעת לעבודה והתובעת חזרה ביום 5.7.09 לעבודתה. לטענת התובעת, בפועל לא ניתנה לה הזדמנות אמיתית וכנה להשתלב בעבודתה בתקופה זו. לטענת התובעת אמנם התקן ותנאי משכורתה נשמרו, אך משרתה השתנתה בפועל, וניכר כי הנתבעת לא התכוונה ליתן לה להשתלב בעבודה.
16. לטענת הנתבעת, לאחר שחזרה לעבודה קיבלה התובעת משכורת גם עבור חודש יולי וגם עבור התקופה שמיום 17.5.09, אשר בתחילה נקלטה כחופשה ללא תשלום.
17. ביום 19.7.09, 60 יום לאחר שתמה חופשת לידתה (אף כי שבה מאוחר יותר לעבודה, רק ביום 5.7.09) קבלה התובעת מכתב פיטורים. לטענת הנתבעת קיבלה התובעת חודש הודעה מוקדמת ופיטוריה של התובעת חלו רק מיום 19.8.09.