פסק-דין בתיק ע"א 14716-04-10

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שניתן על ידי כב' השופטת ריבה ניב, בת.א 66258/07, ביום 28.02.10, במסגרתו התקבלה תביעת המערער, עו"ד אילן בומבך (להלן: "המערער") והמשיב, עו"ד אמיר פישביין (להלן: "המשיב") חוייב לשלם לו פיצוי בסך 59,410 ש"ח וכן הוצאות משפט, בגין הוצאת לשון הרע.

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.         במהלך הבחירות שנערכו בשנת 2007 לתפקיד יו"ר ועד מחוז תל אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין, בהם התמודד המערער, שלח המשיב מכתב לראש לשכת עוה"ד דאז, עו"ד שלמה כהן, שכלל דברי לשון הרע כנגד המערער (להלן: "המכתב"; נספח ב' לערעור שכנגד). יצוין, כי במסגרת המכתב נתן המשיב רשות לעו"ד כהן להפיצו. המכתב מעלה טענות של מינויים בלתי ראויים אותם עשה המערער, אשר העביר, לטענת המשיב, בוררויות לעו"ד חסרי ניסיון שהיו פעילים בקמפיין הבחירות שלו בשנת 2003, הכל במטרה להכפיש את שמו ולגרום לכך שלא ייבחר.

מספר ימים לפני הסבב השני של הבחירות, שנערך ביום 10.07.07 (בהם בסופו של יום לא זכה המערער), הופץ המכתב לכלל ציבור עורכי הדין בדואר אלקטרוני שכותרתו "טוב לדעת - איך חולקו הבוררויות במחוז תל אביב" , ותמציתו:

"1. ... מצאתי לנכון להוסיף מעט עובדות (ההדגשה במקור - ר.ל.ש) ... בנושא חלוקת הבוררויות...

2. עו"ד במובך מתחכם נוקט לשון מתחמקת בעניין זה, ולא לשוא. שים לב כי אין הוא טוען שלא מינה בורר 'לא מתאים' אלא שטענתו היא כי מעולם לא קיבל תלונה על כך, ואולם - גם בכך אין אמת (ההדגשה במקור - ר.ל.ש).

...

4. לגופו של עניין:

א. שני עורכי דין חסרי ניסיון... היו פעילים מרכזיים בקמפיין הבחירות של עו"ד במובך בשנת 2003.

ב. בתמורה (הדגשה שלי - ר.ל.ש) הבטיח להם עו"ד בומבך כי יעביר להם בוררויות.

...

5. סבורני כי לפחות שני מקרים אלו ניתן לכנות מפורשות כמינויים בלתי הולמים שכן ברור לכל שעורכי דין חסרי ניסיון שאך הוסמכו אינם מסוגלים לשמש כבוררים ראויים ויש בכך משום פגיעה במתדיינים.

...".

 כך גם פורסם המכתב באתר האינטרנט בפורום "דה מרקר".

2.         לטענת המערער כל אחד מסעיפי המכתב מהווה הוצאת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). מנגד, טען המשיב כי כל האמור במכתב הינו אמת וחוסה תחת הגנות החוק.

3.         בית משפט קמא קבע כי האמור במכתב, המייחס למערער מעשים המהווים עבירה על כללי לשכת עורכי הדין ואף עשויים להתפרש כמעשה פלילי, אכן מהווה לשון הרע לפי החוק, ודחה את טענת המשיב כי האמור במכתב חוסה תחת הגנות החוק השונות (סעיפים 13, 14 ו-15). יצוין כבר עתה כי הערעור שכנגד שהגיש המשיב לא מתייחס לקביעות אלה.

באשר לפיצוי, בית משפט קבע כי המערער לא הוכיח שהפסיד בבחירות בגלל המכתב, ועל כן קבע כי אין הוא זכאי לפיצוי בגין נזק ממוני. בית המשפט קבע כי "ספק בליבי אם הדברים נאמרו ב'כוונה לפגוע'" ודחה את טענת המערער כי יש לפסוק כפל פיצוי לפי סעיף 7א(ג) לחוק, ופסק בסופו של יום פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א(ב) לחוק בסך 59,410 ש"ח (50,000 ש"ח צמוד למדד ביום הגשת התביעה) בגין האמור במכתב בכללותו ולא בגין כל ביטוי פוגעני המופיע במכתב בנפרד.

טענות הצדדים בערעור

4.         הן הערעור והן הערעור שכנגד שהגיש המשיב, נסבו על שאלת גובה הפיצוי שנפסק על ידי בית משפט קמא.