רוט נ' מנכ"ל משרד התחבורה ואח'

פסק דין

משרד התחבורה שלח לתובע דרישה לתשלום אגרת רישיון נהיגה, וזאת בגין תקופה שברובה כבר חלפה ועברה. התובע שהיה מעוניין בחידוש רישיון הנהיגה שילם בגין כל התקופה וביקש החזר. רק בחלוף למעלה משנתיים, ולאחר פניות רבות קיבל התובע את ההחזר המבוקש. השאלה העומדת להכרעתי היא האם התובע זכאי גם לפיצויי בגין הוצאותיו ועוגמת הנפש שנגרמה לו.

התובע הינו תושב ותיק, אשר מכוח חוק יכול להאריך את רישיון הנהיגה שבידו, רק לאחר הצגת אישור רפואי. בעוד שמשרד התחבורה טוען כי נשלח לתובע טופס לצורך הצגת האישורים הרפואיים כבר ביום 4.9.05, הרי שהתובע טוען כי הטופס האמור נשלח אליו רק ביום 15.2.07. כך או כך אין חולק כי התובע מילא את הטופס כנדרש, צירף לו את האישורים הרלבנטיים, והשיב אותו למשרד התחבורה ביום 31.7.07.

עם הצגת האישור הרפואי, בתחילת חודש אוגוסט 2007 נשלחה לתובע דרישה לתשלום אגרה וזאת לצורך חידוש רישיון הנהיגה מיום 3.9.05 ועד ליום 3.9.07. כלומר במועד משלוח האגרה, אף כי התובע נדרש לשלם בגין שנתיים, הרי שבפועל תוקף הרישיון היה לחודש אחד בלבד.

התובע שילם את האגרה בסך 136 ₪ ביום 10.8.07 ונשלח אליו רישיון שתוקפו עד ליום 3.9.07.

אין חולק כי בפועל התובע שילם אגרה בגין תקופה שברובה לא היה רשיונו כלל בתוקף.

מיד לאחר תשלום האגרה החל התובע לפנות לגורמים שונים במשרד התחבורה, בכתב ובעל פה, כדי לקבל את החזר האגרה.

תיקצר היריעה מלפרט את כל פניות התובע למשרד התחבורה, מה גם שחלקן הגדול היו לטענת התובע בעל פה, אך פניות אלו לא זכו למענה.

התובע פנה גם לנציבות תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה, במועדים 28.8.08, 28.9.08 13.11.08 ו-10.12.08 ותלונתו הועברה לתגובת משרד התחבורה.

ביום 25.11.09 הגיב מנהל אגף א' (רישוי ותפעול) באגף הרישוי, מר חנן אהרון, והשיב למבקר המדינה בזו הלשון:

" אבקש להתנצל על העיכוב במענה לפנייתכם, וזאת בשל בדיקת הפנייה מול הגורמיים המקצועיים.

אגרת רישיון הנהיגה נגבתה ממר יהודה רוט כפי שנהוג במשרד הרישוי, כלפי כל נהג המבקש לחדש את רישיון הנהיגה שלו. יצויין כי גם אגרת רישוי רכב נגבית באופן רציף, דהיינו גם על התקופה בה רשיון הרכב לא היה בתוקף.

יחד עם זאת לאור נסיבות המקרה והתמשכות הטיפול בעניינו של מר רוט, מצאנו כי ראוי להשיב למר רוט את סכום תשלום אגרת רישיון הנהיגה ששילם בעבור התקופה בה רישיונו לא היה תקף באופן מידיי.....".

ביום 1.2.10 קיבל התובע החזר של האגרה במלואה, כולל בגין החודש היחיד שבו רשיונו היה בתוקף דהיינו מראשית חודש אוגוסט 2007 ועד לראשית חודש ספטמבר 2007.

טענות הצדדים:

התובע טוען כי הוציא כספים רבים על משלוח מכתבים ושיחות טלפון וכי נגרמה לו עגמת נפש רבה ועל כן הוא מבקש פיצויי והחזר הוצאות בסך של 1,000 ₪.

המדינה מצידה הודתה כי נפלה טעות בגביית האגרה אך לשיטתה מרגע שהכסף הוחזר לידי התובע אין היא חייבת לפצותו. עוד טוענת המדינה כי התובע פנה בנושאים רבים ושונים, והיה קושי אמיתי להתייחס לפניותיו.

דיון והכרעה:

אפתח ואביע את צערי על כך שהמדינה לא השכילה להבין כי משרד התחבורה טעה שוב ושוב, וראוי לפצות את התובע על הטרחה הרבה ועגמת הנפש שנגרמו לו. טעה משרד התחבורה עת שלח את הדרישה לתשלום האגרה, טעה שוב ושוב כאשר לא היטה אוזן קשובה לפניות התובע, טעה גם כאשר לא התייחס במהירות הראויה לפניות נציב תלונות הציבור ושוב טעה כאשר החזיר את הסכום שגבה ביתר רק בחלוף חודשיים ממועד ההודעה.

טעויות אלו יש בהן כדי להעיד על זלזול בציבור הנזקק לשירותי משרד התחבורה.