אביטבול(אסיר) נ' מדינת ישראל/שרות בתי הסוהר

החלטה

עניינה של העתירה לאפשר לעותר להתראיין לכתבת תחקיר של ערוץ 10 העוסק בפרשת הרצח של הנער רענן לוי בגינה הורשע העותר ודינו נגזר למאסר עולם.

העותר מרצה מאסרו מ-29.10.06 ומוחזק באגף הפרדה בכלא "השרון".

פנייתו של העותר לדובר שב"ס לקבלת אישור להתראיין לכתבת התחקיר סורבה ומכאן העתירה.

1.תחקירן "ישראל 10" מר רונן ברטן (להלן: "ברטן") פנה, בהסכמת העותר, לדובר שב"ס בבקשה לאשר לו לראיין את העותר לצורך אותה כתבה.

דובר שב"ס השיב לו כי בטרם תישקל הבקשה על המבקש לפנות למשפחת הקורבן לבדיקת נכונותם לראיון.

בתגובה השיב ברטן, כי משפחת הקורבן אינה צד להליך מסוג זה ויש לכבד זכותו של העותר לחופש הביטוי. במהלך הדיון הובהר לי כי הייתה פניה מטעם "ישראל 10" למשפחת הקורבן והיא סורבה.

2.שני נימוקים להחלטת הסירוב של דובר שב"ס:

1.העותר הינו אסיר המוחזק בהפרדה והטעמים להחזקתו בהפרדה מקימים סיכון וחשש לפגיעה בו או באחרים, אם יאופשר הראיון.

2.התנגדותה של משפחת הקורבן לקיום הראיון.

3.נטען בעתירה כי החלטת הרשות אינה סבירה, אינה חוקתית ופוגעת בזכות יסוד של העותר. נטען כי החזקתו של העותר בהפרדה לא שוללת ממנו את זכות היסוד לחופש הביטוי והתנגדותה של משפחת הקורבן אינה רלוונטית ובכל מקרה אינה גוברת על זכותו של העותר לחופש הביטוי.

4.בכתב התשובה שהוגש על ידי הרשות פורטו 3 נימוקים העומדים בבסיס החלטת הסירוב:

1.העותר משויך למשפחה כנופייתית (משפחת אבוטבול) ועל פי החומר המודיעיני שבידי הרשות ניתן ללמוד כי נשקפת סכנה לחייו וממנו לאחרים וכן סכנה שהראיון בכלי התקשורת יביא להסלמה ולהתלהטות יצרים בתוך כותלי בית הסוהר ומחוצה לו.

2.בבחינת בקשה מעין זו יש להתייחס גם להתנהגותו של האסיר בבית הסוהר. נטען כי התנהגותו של העותר בין כותלי הכלא אינה חיובית שכן נמצאו בחזקתו סמים ומוצרי חשמל האסורים להחזקה. לגישת הרשות די בטעם זה כדי לדחות בקשתו של העותר.

3.סיכון לפגיעה ב"שלום הציבור" המבוסס על התנגדותה של משפחת הקורבן לקיום הראיון.

משכך טוענת הרשות לא נפל פגם בהחלטה, ההחלטה סבירה ודין העתירה להידחות.

5.בדיון בפני ביום 25.1.11, לאחר שב"כ העותר טען לעתירה, זנחה ב"כ המשיב את הנימוק להחלטת הסירוב המבוסס על היותו של העותר אסיר הפרדה וסמכה התנגדותה על שני טעמים: התנהגותו השלילית של העותר בין כותלי הכלא וסיכון לפגיעה ב"שלום הציבור".

ב"כ העותר מיקד עיקר טיעוניו בזכותו של העותר לחופש הביטוי הנמנה על חירויות היסוד של העותר וטען כי לא עלה בידי הרשות לבסס באופן סביר את הנימוק של סיכון לפגיעה ב"שלום הציבור". נטען שמטרת הראיון להביא בפני הציבור את גרסתו של העותר לעניין חפותו והחלטת הרשות המבוססת על התנגדותה של משפחת הקורבן היא בלתי סבירה ומשמעותה "סתימת פיות".

ב"כ העותר הוסיף, כי על מנת למנוע כל חשש של סיכון לפגיעה ברגשות משפחת הקורבן, העותר מצהיר שהוא מוכן שביהמ"ש יקבע שלא יעשה שימוש בחומרי הראיון מבלי לקבל את הסכמת שב"ס, באופן שקצין משטרה יפקח בזמן אמת על הראיון ויוכל להפסיק אותו בכל עת באם יאמרו דברים העלולים לפגוע ברגשות משפחת הקורבן. ובתום הראיון, הראיון ייבדק ע"י כל גורם שיקבע ע"י שב"ס, ותהיה לו הסמכות למחוק כל חומר שלדעתו יש בו כדי לפגוע במשפחת הקורבן. הוסיף וטען כי למען הסר ספק העותר מסכים לכל סוג של ביקורת עליה תחליט הרשות.

נוכח עמדה זו של העותר המלצתי בפני ב"כ המדינה להביא את עמדת העותר בפני דובר שב"ס על מנת שיבחן עמדתו מחדש לאור המגבלות שהוצעו.