19 שנות מאסר בגין הריגת אישה קשישה בעת שוד דירתה

1.                     מלכתחילה, הועמד הנאשם לדין בכתב אישום שייחס לו עבירת רצח, לפי סעיף 300 (א) (3) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק").

עפ"י העובדות, הגיע הנאשם לדירת המנוחה במטרה לשדוד אותה, ותוך כדי כך תקף אותה וגרם למותה.

2.                     בטרם הוחל בשמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שלא כולל הסכמות לעניין העונש, מכוחו הוגש כנגד הנאשם כתב אישום מתוקן, ובו הומרה עבירת הרצח לעבירות הבאות:

הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, וגניבה לפי סעיף 384 לחוק.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 21.03.09 סמוך לחצות, הגיע הנאשם לדירת המנוחה בכוונה לגנוב ממנה את ארנקה. הנאשם נכנס לדירה ודרש מהמנוחה את ארנקה ומשסירבה למסרו, התפתח עימות בינה לבין הנאשם, במהלכו שרטה המנוחה את הנאשם בצווארו. בתגובה, הנאשם הכה באגרופו בפניה של המנוחה והדף אותה ממנו בכח. המנוחה נפלה, ראשה נחבט במשטח נוקשה ואז גנב הנאשם את ארנקה, שהכיל 1,000 ש"ח במזומן וברח מן הדירה. כתוצאה מחבטת הראש, נגרם למנוחה פצע קרע במצח, שברים בגולגולת ודימומים תוך-גולגולתיים שהובילו למותה.

הנאשם הודה והורשע בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

בהסכמת הצדדים, הופנה לקבלת תסקיר של שירות המבחן.

3.                     מגיליון הרשעותיו של הנאשם עולה כי לחובתו עבר פלילי עשיר בשורה ארוכה של עבירות שונות, פרי מעלליו במשך 11 שנים, הכולל, בין היתר, עבירות אלימות, רכוש וסמים.

4.                     מתסקירי המבחן אודות הנאשם מצטיירת תמונה רחבה ועגומה, שהתמכרותו גרמה להידרדרותו מעת עלותו ארצה. הגם שהנאשם הינו בעל השכלה אקדמאית ושירת שירות צבאי מלא בארץ מוצאו, החל להתמכר עוד בחו"ל לסמים קשים.

עם עלייתו ארצה החריפה ההתמכרות וכל ניסיונותיו להיגמל עלו בתוהו.

להערכת שירות המבחן, מדובר באדם תלותי, אימפולסיבי, תוקפני ובעל כוחות נפשיים ותפקודיים דלים. במהלך מעצרו בתיק הנוכחי נמצא הנאשם נקי משימוש בסמים, אולם הוא מסרב להשתלב בהליך טיפולי של גמילה מסמים, ובשל כך, נמנע שירות המבחן מהמלצה כלשהי.

טיעונים לעונש

טיעוני התביעה

5.                     בעתירתה להשית על הנאשם עונש מקסימאלי של 20 שנה, נסמכה ב"כ המאשימה על נסיבות המקרה, המציבות אותו בדיוטה העליונה של חומרת העבירות בהן הורשע.          היא הדגישה כי הנאשם לא הזדמן לביתה של המנוחה באקראי, אלא בחר בה כקרבן משום שהכירה, ידע את גילה וידע שהיא גרה בגפה. כן היה מודע לחולשתה ולחוסר האונים שבו הייתה מצויה, ולכן ראה בה קרבן נוח לביצוע עבירותיו.

            באשר לרמת הענישה, הפנתה התובעת לפסיקת בית המשפט העליון במקרים דומים.

            התובעת הדגישה כפן נוסף לחומרה את העובדה שהנאשם נמלט מזירת האירוע, מבלי לברר מה עלה בגורלה של המנוחה ומבלי להודיע לאיש על מצבה, ולכן נותרה מוטלת בחדרה במשך יומיים עד שאותרה ע"י ילדיה.

בשל היותו דר רחוב וללא תעסוקה קבועה, אותר הנאשם באקראי רק כעבור שמונה חודשים מאז האירוע. התובעת לא מצאה שום נקודת זכות לטובת הנאשם, לכן ביקשה להשית עליו את העונש המקסימאלי, ובנוסף גם פיצויים למשפחת המנוחה.

טיעוני ההגנה

6.                     ב"כ הנאשם הפנה לכך שהנאשם עבר שינוי לטובה מאז מעצרו. את השינוי הוא רואה בכך שהנאשם היום נקי מסמים ותפקודו בכלא תקין. הוא ביקש לא להחמיר עם הנאשם ולהתחשב בכך שהוא אב לשלושה ילדים ועברו כולל שירות כקצין קרבי באוקראינה ועבודות מסודרות בארץ בעת היותו עולה חדש.