קצב נ' חתום

פסק דין

1.התובע הוא מעצב שיער, מאפר ובעלים של המותג "יניב קצב" (להלן: "המותג"), אשר מנהל בית עסק ברחוב בן יהודה 246 בתל אביב.

2.הנתבע הוא מנכ"ל דקל מרכז רפואי דלית אל כרמל המעניק שירותי יופי ושירותים בתחום הרפואה.

3.התובע הגיש תביעה על סך 200,000 ₪ נגד הנתבע בגין שימוש בצילום מתוך קטלוג פרסומי שהופק ע"י התובע, לצרכי פרסום של המרכז הרפואי, בניהולו של הנתבע.

4.התובע טען, כי הוא השקיע במותג שלו השקעות נכבדות, צבר מוניטין, המותג ידוע ומוכר, והוא משקיע סכומים גבוהים במיוחד בפרסום המותג אשר כולל בין היתר, פרסום קטלוג שנתי ובו קולקציית עיצובי שיער ואיפור. (העתק הקטלוג צורף כנספח א' לתובענה).

התובע טען, כי סמוך לפני הגשת התביעה, הסב עמית למקצוע, את תשומת ליבו לכך, שנעשה שימוש בתמונה מתוך קטלוג 2009 הן במודעות הפרסום של חברת "דקל מרכז רפואי" המפרסמת בין היתר ב"פורטל הכרמל" והן כ"באנר" המופיע בצידי המסך המפרסם את "דקל מרכז רפואי" ואת "דקל מרכז היופי". (התמונה צורפה כנספח ג' לכתב התביעה).

ב"כ התובע פנה ביום 23/8/09 לנתבע בדרישה להסרת התמונה מאמצעי המדיה, לרבות מאתר האינטרנט, ואף ביקש תשלום בסך 200,000 ₪ בגין השימוש שנעשה בתמונה. (המכתב צורף נספח ד' לכתב התביעה).

ב"כ הנתבע השיב למכתב ביום 2/9/09. במכתב נטען, כי אחד ממכריו של הנתבע הניח על שולחנו באופן אקראי תמונה יחידה של אישה כהצעה לפרסום התחום החדש של הסרת שיער במרכז הרפואי וכך בתום לב ובאקראי נמסרה אותה תמונה לאתר האינטרנט "פורטל הכרמל" וכי הנתבע לא ידע כלל שמדובר במותג, אם בכלל, של התובע או של כל אדם אחר.

התמונה הוסרה עם קבלת המכתב ונדחתה כל דרישה לפיצוי כספי.

5.תמצית טענות התובע:

(1) התובע טען, כי יש לו זכות יוצרים בתמונה על פי חוק זכות יוצרים, תשס"ז – 2007, וכי הנתבע הפר את זכות היוצרים שלו בידיעה מוחלטת שהוא עושה כן:

על גבי הקטלוג הפרסומי מצוין בבירור ובאופן בולט שמו של התובע וכן כתובתו ודרכי ההתקשרות עימו.

בשל החזקה המופיעה בסעיף 64 לחוק זכות יוצרים.

(2)התובע טען, כי הנתבע כבעלים של מרכז "דקל" וכמנהל, היה צריך למנוע כל שימוש בתמונה לצרכי פרסום ויש לו אחריות אישית מכח סעיף 13 לפקודת זכויות יוצרים 1924.

(3)התובע טען להפרת הזכות המוסרית שלו, לעשיית עושר ולא במשפט, גזל כמשמעותו בסעיף 52 לפקודת הנזיקין, [נוסח חדש] וגניבת עין בהתאם לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999.

(4)הסעדים שהתבקשו:

א)פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בגין הפרת זכויות יוצרים: 100,000 ₪.

ב)פיצוי ללא הוכחת נזק מכוח סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות: 100,000 ₪.

פיצויים בגין כל העוולות הנוספות שצוינו, וסכום התביעה הועמד על סך של 200,000 ₪, לצרכי אגרה.

6.תמצית טענות הנתבע: