בפני נאשמת שהורשעה על-פי הודאתה בכל מה שיוחס לה בכתב האישום המתוקן, שהוגש לבית-המשפט במסגרת הסדר טיעון מ-19/7/10.
הנאשמת הורשעה בביצוע עבירה של תקיפת קטין על-ידי אחראי, עבירה לפי סע' 379 ביחד עם סע' 382(ב)(2) לחוק העונשין - התשל"ז-1987 לאורך מספר רב של עבירות.
עיקרם של דברים בקצרה הנו כדלקמן:
במהלך התקופה הרלבנטית בין החודשים 8/2008 ועד 12/2008 עבדה הנאשמת כמטפלת של תינוק, כבן שמונה חודשים. במספר הזדמנויות שונות במהלך התקופה הנ"ל, בדירת הורי הקטין, תקפה הנאשמת את הקטין שלא כדין, כמפורט להלן.
במועד שלא ידוע לתביעה, הכתה אותו בפיו על מנת שיישן.
ביום 3/12/08 או בסמוך לתאריך זה, תקפה הנאשמת את התינוק, בכך שהכתה אותו פעמיים בפניו.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון, אליו אתייחס מיד בהמשך (מ/1), מכוחו עתרו הצדדים לבית-המשפט לגזור על הנאשמת עונש של מאסר מותנה, קנס כספי ופיצוי למתלונן, הכול על-פי שיקול דעת בית-המשפט.
מחד גיסא, הסדרי טיעון הנם צורך מבורך, ואפילו הכרחי, שכן בלעדיהם היה מתארך תור המשפטים המתבררים בצורה משמעותית ובפועל היה נגרם זילות כללי ומתמשך בכל ההליך המשפטי והשיפוטי.
מאידך גיסא, בתי-המשפט צריכים אומנם להיות יעילים, אך יעילות אינה בשום פנים ואופן צריכה להיות ערך עליון ומעודף בהליך השיפוטי, שכן הליך שיפוטי מעצם טבעו, תפקידו לאפשר לצדדים לטעון ביסודיות ולעומק, לנאשם לנהל את הגנתו ולאפשר לבית-המשפט להתייחס מידית ופרטנית לכל מקרה ומקרה ולכל נאשם ונאשם, שכן אין שני מקרים זהים ואין שני נאשמים זהים.
יתרה מזאת, עבור בית-המשפט ועבור התביעה ו/או הסנגוריה, אולי עסקינן בעוד "תיק", אך יש לזכור, ואין לשכוח, אפילו לדקה, שתיק, חרף היותו תיק נייר או תיק אלקטרוני, מקופלים בתוכו חיי אדם. חייהם, כבודם, שלומם וזכויותיהם של הנאשמים, שמם הטוב, חירותם וממונם, חייהם, כבודם וזכותם לחיות בשלום ובשלווה ונחת, ולהיות מפוצים בגין נזקיהם של הקורבנות הספציפיים של העבירה, ושל כלל הציבור שזכאי לקבל מהרשויות, שחייבות לנפק לו ביטחון אזרחי שוטף, וזאת באמצעות מערכת אכיפה ושיפוט יעילים ואנושיים.
אשר לפרשה דנן, הנסיבות והעבירות נוגעות בעיני בחומרה יתרה, שכן הקורבן הנו אזרח צעיר, חסר יכולת לתקשר, תינוק בן שמונה חודשים, שכבודו ושלומו בחודשי חייו הראשונים היו מסורים באופן מוחלט לשמירתה והשגחתה של הנאשמת, אישה שהייתה נאמנת לצורך זה על הוריו, שמצאו לנכון להפקיד בידיה פיקדון כל כך יקר שלא יסולא בפז, את חייו ושלומו של בנם הקטין.
יתרה מזו, אדם המקבל על עצמו לטפל בחסרי ישע (קטינים, תינוקות וקשישים ו/או תשושי נפש וחולים), חייב להביא בחשבון ומראש שזו מלאכה קשה ומפרכת, המצריכה סבלנות, אורח רוח, ניסיון, בגרות ואהבת אדם.
לשון אחרת, הנאשמת שבפני, שאפשר שלקתה בליקויי נפש וגוף, כאלה ואחרים, לא הייתה צריכה מראש לקבל על עצמה עבודה מסוג זה.
דומה הדבר למתן רישיון נהיגה לאדם, שלא עלינו, שלקה במחלה שנוטלת ממנו באופן פתאומי את בוחן המציאות ואת יכולת התגובה, שמטילה שיבושים וליקויים בחושיו.
הואיל וענף זה של טיפול בחולים ובקטינים לא טעון רישוי, ואין עליו פיקוח ורגולציה, לצער כל, לעיתים יקרה את אשר קרה כאן.
התביעה, תביעה ממלכתית, אחד מהגופים המרכזיים במערכת האכיפה, גוף שניתנים לו בסמכות וברשות שיקול הדעת וחופש ההחלטה, אם להעמיד לדין את מי ומה, וכמובן לשקול היטב ולהגיע להסדרי טיעון.
למיטב הבנתי וניסיוני, על התביעה להגיע להחלטות כאלה ולהביא כגורם מרכזי במארז שיקוליה, ענישה מידתית הולמת, וגם את טובתם של אלה שאין להם פה לכאורה בהליך המשפטי, קרי של הקורבנות. יתרה מזו, גם להביא בחשבון, ולא תמיד להעדיף את היעילות והמהירות, גם את חומרתן של העבירות, ולעניות דעתי העבירות שביצעה הנאשמת נגועים בחומרה, וזאת מהטעמים שציינתי.
אשר לגופה של הנאשמת, קרי לגופו של עבריין, מדובר בנאשמת ללא עבר פלילי, אישה מבוגרת, אם לילדים, שביקשה להתפרנס,
צר לי על הקטין שכך חווה ועוד יותר צר לי על הוריו, על אשר חוו פיזית, ועל ייסוריהם, ייסורי הנפש, שבוודאי עברו כאשר הכו על חטא לאחר שגילו בדיעבד למי מסרו את ילדם להשגחה.