הרשעת אבו סרחאן ברצח שתי נשותיו ובתו, וכן הרשעה בניסיון לרצח של בתו השניה

(נוסח מותר לפרסום)

סגן הנשיאה, כב' השופט צ' סגל :

פתח דבר

1.         המאשימה הגישה כתב אישום כנגד נאיף אבו-סרחאן (להלן: " הנאשם"), בגדרו מיוחסות לו, במסגרת שני אישומים, העבירות שלהלן: באישום הראשון - רצח (3 עבירות), לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"); וכן ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק; ובאישום השני - הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 לחוק.

כתב האישום

2.         באישום הראשון לכתב האישום נטען, כי בתקופה הרלבנטית היה הנאשם נשוי לגב' נאדרה אבו-סרחאן, ילידת 1967 (להלן: " נאדרה"), ולפריאל אבו סרחאן, ילידת 1962 (להלן: " פריאל"). יחסיו של הנאשם עם שתי נשותיו היו עכורים, והוא אף הכה אותן אך יממה אחת עובר לאירוע המרכזי נשוא כתב האישום. והנה, במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, עובר ליום 10.9.07, גמלה בלבו של הנאשם ההחלטה להמית את פריאל ונאדרה.

3.         כך אירע, כי ביום 10.9.07, בשעות אחר הצהריים, נסע הנאשם ברכב עם נאדרה ופריאל לעין גדי. יחד עמם נסעו גם בתו של הנאשם מנאדרה, הנ', ילידת 1997 (להלן: " הנ'"), ובתו מפריאל, ד', ילידת 1996 (להלן: " ד'"). הנאשם שהה בעין גדי עם נשותיו ובנותיו למשך מספר שעות, ובשעה 19:30 לערך, לאחר רדת החשכה, החלו הללו בנסיעתם חזרה, בכביש מס' 90, לכיוון ירושלים. לאחר שנסעו קילומטרים ספורים פנה הנאשם עם הרכב מזרחה, לרחבת מצפה, שנמצאה מצד ימין של הדרך בכיוון נסיעתו (להלן: " המצפה"). המצפה ממוקם על מצוק ברום של 80 מטר לערך משפת ים המלח, מקום בו ביקר הנאשם פעמים רבות בעבר, ומכאן שהכירו אפוא היטב. הנאשם נסע עד קצה הרחבה, תוך שעצר את הרכב כמטר משפת המצוק. או-אז, יצא הנאשם מהרכב וגרם להתדרדרותו מהמצוק, בעוד נשותיו ובנותיו בתוכו, בכוונה תחילה לגרום למותן. הרכב התדרדר במהירות משפת המצוק, פגע בסלעים שנקרו בדרכו, התהפך מספר פעמים, עד שהוטח על הקרקע סמוך לשפת ים המלח. במהלך השתלשלות העניינים דלעיל, הדליק הנאשם חומר בערה שמשמש להדלקת פחמים, שהיה בתא המטען, על-מנת לגרום לשריפת הרכב. כתוצאה מכך, ולאחר שהוטח הרכב כאמור, התפשטה בו אש, אשר הבעירה את מיכל הדלק.

4.         הנאשם ביצע את המעשים האמורים נוכח יחסיו העכורים עם נשותיו, ורצונו לזכות בכספי הפיצויים שעתידים היו להתקבל לאחר התאונה. עקב מעשיו אלה, נהרגו פריאל והנ' על אתר, נאדרה נפצעה קשה ונפטרה בבית החולים "הדסה" כעבור ארבעה ימים, בעוד שד' נפצעה קשה, פונתה לבית החולים "הדסה", שם טופלה ונותחה בראשה. ד' שוחררה מבית החולים כעבור עשרה ימים.

אליבא דכתב האישום, ביצע הנאשם את האמור בכוונה תחילה, ללא התגרות מוקדמת מצד נשותיו ובנותיו בתכוף למעשה, זאת לאחר שהכין את עצמו ואת רכבו כדי לממש את החלטתו.

5.         באישום השני לכתב האישום נטען, כי ביום 16.9.07 התקשרה ד', אשר שכבה באותה עת פצועה בבית החולים, אל הנאשם, וסיפרה לו שחוקר ילדים אמור להגיע אליה על-מנת לתשאלה בעניין התאונה שאירעה. הנאשם חשש שד' תגלה לחוקר הילדים את אשר אירע באמת, ולכן הורה לה לספר לו שהיא נרדמה ברכב, והתעוררה רק כאשר החל זה להתדרדר לתהום. הנאשם חזר על דבריו מספר פעמים, ואף הוסיף והזהיר אותה כי כך עליה לספר, גם לו יאיים עליה החוקר כי ישחט אותה או יעצרה.

עד כאן עובדות כתב האישום.

תשובת הנאשם לכתב האישום

6.         הנאשם הודה כי מערכת יחסיו עם נשותיו ידעה עליות ומורדות, ואף כללה ויכוחים, אך עדיין אין להגדירה "עכורה", כפי הנטען. בכלל זה, כפר הנאשם בטענה כי יממה עובר לאירוע נשוא כתב האישום הכה את מי מנשותיו, או כי בשלב כלשהו גמלה בלבו ההחלטה להמיתן.

7.         באשר לנסיבות התאונה הודה הנאשם, כי נסיעתו חזרה לירושלים החלה לאחר רדת החשכה. אליבא דנאשם, לאחר ששחו בים המלח, הוציאו מהרכב מנגל ופחמים שהביאו עמם מביתם, " עשו על האש" ואכלו. והנה, עם רדת החשיכה, החלו לארוז את חפציהם והתארגנו לקראת הנסיעה בחזרה לירושלים. בשלב זה פנה הנאשם הצידה על-מנת להחליף בגדיו, או-אז, בעודו נמצא " הרחק מהרכב ומעיני בנותיו ונשותיו, אשת הנאשם, המנוחה פריאל ז"ל, הכניסה לרכב את המנגל ותכולתו, וכן חומר נוזלי ומוצק המשמש להדלקת 'פחמים" (סעיף 10 לתשובת הנאשם לכתב האישום, מיום 23.12.07).

8.         והנה, מיד עם שובו עלה הנאשם לרכב והחל בנסיעה. בהיותו סמוך למצפה, הריח הנאשם " ריח מוזר העולה מחלקו האחורי של הרכב" (סעיף 12 לתשובתו לכתב האישום), או-אז שאל את פריאל ז"ל, שישבה לצדו, אם היא שהכניסה את המנגל ותכולתו לרכב. זו השיבה בחיוב, ומשכך, בנסיבות העניין, נתקף הנאשם בפאניקה וחרדה, סטה ימינה למצפה, בעודו נוהג במהירות של 60 קמ"ש לערך. משבלם את הרכב ברחבת המצפה עד כדי עצירה מוחלטת, יצא ממנו הנאשם ורץ לכיוון תא המטען, על-מנת להוציא ממנו את המנגל ותכולתו, מתוך כוונה למנוע אסון. דא עקא, שבהיותו מחוץ לרכב הבחין כי זה נוסע קדימה, וחרף ניסיונו לרוץ לכיוון דלת הנהג, התדרדר זה לתהום, והנאשם - בעקבותיו. עוד טען הנאשם, כי באותה שעה שררה עלטה מוחלטת במקום (להלן: " גירסת המנגל"). לפיכך, טען הנאשם כי בנסיבות העניין יש מקום להחיל את ההגנה הקבועה בסעיף 34(יא) לחוק. כאן המקום לציין, כי מייד בסמוך לאחר האירוע החזיק הנאשם בגרסה אחרת (להלן: " גירסת האוטובוס"), אותה זנח בחלוף כחודשיים ימים, עוד בשלב חקירתו במשטרה, לטובת גרסת המנגל, אך כל זאת עוד יסופר בהרחבה יתירה בהמשך.

9.         באשר לאישום השני טען הנאשם, כי אמנם שוחח עם ד' ביום 16.9.07, אלא שאז לא ניסה לשבש החקירה, מה גם שיכול היה לעשות כן, לו חפץ בכך, במהלך הימים שקדמו לאותה שיחה. לא-זו-אף-זו, ד' התלוננה בפני הנאשם כי מטרידים את מנוחתה בשאלות רבות בעניין התאונה וכי הדבר מפריע לה. " בשל כך, ועל רקע דאגותיה של ד' כאמור לעיל" אכן ייעץ לה הנאשם לספר לחוקר את שיוחס לו בכתב האישום (סעיף 37 לתשובתו לכתב האישום).

עד כאן תשובתו של הנאשם לכתב האישום.

מבט-על על הראיות

10.       את העדות הראשונה בתיק זה שמענו במסגרת בקשה לעדות מוקדמת שהוגשה מטעם המאשימה. המדובר היה בעדותה של X, שניהלה מערכת יחסים אינטימית עם הנאשם במועדים הרלבנטיים לכתב האישום, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך (ראו: ב"ש 10220/07, וכן פרוטוקול הדיון מיום 11.12.07, עמ' 1). יצוין, כי עדות זו נתקבלה, בהסכמת הצדדים, כחלק אינטגראלי מחומר הראיות, ונשמעה במשך שתי ישיבות - ביום 13.11.07 וביום 14.11.07.