פסק דין
לפניי תביעת התובע כנגד חברת בזק בינ"ל בע"מ (להלן: "הנתבעת") להשבת דמי שירות שנגבו על ידי הנתבעת מהתובע חרף בקשתו לנתקו משירותיה, שירותים שהתובע מעולם לא השתמש בהם, וכן לקבלת פיצויים עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובע עקב נקיטת הנתבעות בהליכים משפטיים לגביית החוב המוכחש על ידי התובע.
הנתבעת 2 הינה עורכת הדין שייצגה את הנתבעת 1 בהליכים המשפטיים שננקטו לצורך גביית החוב המוכחש על ידי התובע, ובין התובע לבין הנתבעת 2 הושג הסכם דיוני, לפיו, ככל שהנתבעת 1 תחוייב בסכום כלשהו כלפי התובע, אזי גם הנתבעת 2 תחוייב בסכום זהה כלפי התובע.
ביום 6.1.09 הצטרף התובע ל"חבילה" של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") המאפשרת גלישה באינטרנט ללא הגבלת זמן תמורת תשלום חודשי קבוע בסך של 49.90 ₪. התובע טוען כי שבועיים לאחר שהעביר לנתבעת את מספר כרטיס האשראי לצורך חיובו, נשרף המחשב שבביתו ולכן הוא ביקש מהנתבעת לנתקו משירות האינטרנט. התובע טוען כי התקשר אל הנתבעת פעמים רבות, ואכן הובטח לו כי ינתקו אותו והוא יפסיק לקבל שירות, אך בפועל הנתבעת המשיכה לחייבו כרגיל, ומשכך התובע נאלץ להורות לחברת האשראי להפסיק להעביר לנתבעת את התשלומים.
מנגד, טוענת הנתבעת כי המדובר בשירות שאינו כרוך בתקופת התחייבות, ולו היה פונה התובע בבקשה לנתקו מהשירות הייתה בקשתו נענית על אתר. בפועל התובע פנה לראשונה בדרישה שכזו רק ביום 5.5.09 ואז הנתבעת ניתקה אותו מקבלת השירות. הנתבעת טוענת עוד, כי התובע אינו זכאי להשבת הכספים ששולמו על ידו שכן היא מתכננת את היקף תעבורת האינטרנט שלה בהתאם למספר המנויים, ושם המשתמש ותיבת הדואר שהוקצו לתובע הסבו לתובעת עלויות רבות על אף שהתובע לא גלש באינטרנט. לטענת הנתבעת, לאחר הצטרפות התובע לשירות, היא ניסתה לגבות מהתובע את דמי השירות החודשיים באמצעות כרטיס האשראי שפרטיו נמסרו לה על ידי התובע. דא עקא, כרטיס האשראי לא כובד מסיבות שאינן ברורות, כך שהתשלום החודשי לא נגבה בפועל מהתובע. חרף זאת, הנתבעת המשיכה לספק את שירותיה לתובע במלואם, והקפידה לשלוח לו חשבוניות חודשיות בגין התשלום שאמור היה להיגבות ממנו. לטענת הנתבעת, בכל אותם ארבעת החודשים, בין מועד ההצטרפות ועד לפנייתו של התובע בחודש מאי 2009 בבקשה להתנתק מהשירות, נשלחו לתובע חשבוניות חודשיות כסדרן והתובע לא פנה לנתבעת בתלונה כלשהי על תנאי השירות ו/או בבקשה כלשהי לנתקו.
ברי, כי התובע לא יפנה לנתבעת בתלונה כלשהי כנגד השירות, משלא השתמש בשירותיה כלל וכלל. כעולה מעדותו של התובע, עדות שיצרה עליי רושם מהימן ביותר, שבועיים לאחר הצטרפותו לשירות, המחשב נשרף, ועל כן, הוא התקשר לנתבעת מספר פעמים וביקש להתנתק מהשירות. לא זו אף זו: משראה התובע, כי הנתבעת ממשיכה לשלוח לו חשבוניות וממשיכה לחייב את כרטיס האשראי שלו, נאלץ לבטל את הוראת החיוב דרך חברת כרטיס האשראי.
למעלה מהצורך, ובהנחה שהתובע לא יצר קשר עם הנתבעת – דבר שאינו מקובל עליי נוכח עדויות התביעה – הרי, אין חולק על כך, כי התובע מסר הודעת ביטול לחברת בזק וזו זיכתה אותו על כל התשלומים שנגבו ממנו. אלא מאי? הנתבעת טוענת, כי אין די בהודעה שמסר התובע לחברת בזק לצורך ההתנתקות מהשירות וכי היה עליו להודיע גם לנתבעת (חברת בזק בנ"ל) באופן נפרד ועצמאי אודות רצונו לבטל/לנתק את המנוי, ומשלא עשה כן הרי שחיוב חשבונו היה בדין. אלא שהנתבעת לא צירפה לשם תמיכה בגרסתה, עותק מהסכם המנוי המסדיר את התנאים הכלליים לקבלת שירותי אינטרנט, ובמכתב ההצטרפות שצירפה לכתב הגנתה לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר אודות החובה הנטענת בדבר מסירת הודעת ביטול נפרדת לנתבעת (במובחן מחברת בזק).
טענתה של הנתבעת, כי נתנה לתובע הזדמנויות ולא ניתקה אותו מהשירות, חרף אי כיבוד הוראת התשלום, עדיף אם לא הייתה נטענת. היה על הנתבעת לברר עם התובע באופן מיידי, מהי סיבת אי כיבוד הוראת התשלום. אם הייתה הנתבעת טורחת לעשות כן, הייתה מגלה באופן מיידי, כי התובע ניסה ומנסה לבטל את המנוי ללא הועיל, וכי המפלט האחרון שעמד בפניו, היה ביטול הוראת חיוב כרטיס האשראי. נוכח העובדה, כי המדובר בשירות שניתן להפסיקו בכל רגע נתון, מן הראוי היה, כי הנתבעת תברר מה פשר ביטול הוראת החיוב ומה פשר הפסקת התשלומים החודשיים, באופן מיידי, ולא להמתין מספר חודשים, במהלכם, התובע ימשיך לצבור חובות בגין שירות שהיה מעוניין בביטולו ושהביע את רצונו בביטולו, דרך מתן הוראה לחברת האשראי לבטל את הוראת החיוב, משלא היה לו פרטנר מטעם הנתבעת לסגירת העניין דרכה. הנתבעת נמנעה מלברר עם התובע מהי סיבת הפסקת התשלום. הנתבעת בחרה להמתין מספר חודשים במהלכם נצברו לחובת התובע חובות עבור שירותים שהתובע לא קיבלם, ובחרה לפתוח בהליכי גבייה, כאשר היה באפשרותה להקטין את נזקיה, אם הייתה דואגת לברר מייד עם אי כיבוד הרואת החיוב הראשונה, מהי סיבת אי התשלום. התנהגות זו גובלת בחוסר תום לב מוחלט, ובניסיון להתעשר על חשבון הצרכן ושלא כדין.
כאמור, מדובר בעסקה למתן שירות במהלכה לתובע קיימת האופציה לבטל ההתקשרות בכל עת שיחפוץ כמצוין במכתב ההצטרפות, הנתבעת אף הודתה כי התובע לא עשה כל שימוש בשירותי האינטרנט במשך כל התקופה.
לאור זאת, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסכומים שלהלן:
סך של 180.82 ₪ בגין החודשים 01/09- 04/09 בקיזוז סך של 25 ₪ בגין שירות אינטרנט שהתובע מודה כי קיבל, וכן סך של 265 ₪ בגין הוצאות הגבייה.
לסכומים הנ"ל, יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.
סך של 1,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע עקב נקיטת הליכי גבייה מיותרים.
סך של 150 ₪ בגין הוצאות משפט.
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום בפועל.
לאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו התובע והנתבעת 2, הנני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע סכום זהה לסכום שנפסק כנגד הנתבעת 1. 51293714678313
ניתן היום, ז' טבת תשע"א, 14 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.