מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' פדרמן

בפני

יצחק שמעוני, שופט בכיר

הכרעת דין

אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו, על יסוד האמור בסעיף 34 יז' לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

1.כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, בכך שביום 19.10.07 בשעה 09:55, ליד קברו של ברוך גולדשטיין בחברון, תקף הנאשם את יחיאל מנקין (להלן:"המתלונן"). המתלונן הגיע למקום יחד עם קבוצה של "בני אברהם – שוברים שתיקה" והחל בהסברים לקבוצה בסמוך לקבר.

הנאשם התקרב במהירות למקום בו עמד המתלונן ודחף אותו בחוזקה בשתי ידיו באיזור החזה.

2.הנאשם בהודעתו במשטרה (מוצג ת/3) מסר, כי הגיע לקבר ברוך גולדשטיין, מאחר ששבוע קודם לכן הגיע לחלקת הקבר פעיל שמאל יהודה שאול ואחרים ואלה חיללו את הקבר בכך שהשתינו על הקבר. זאת ראה במו עיניו ועל כך הגיש תלונה במשטרה.

כשהגיע למקום, באירוע שלפנינו, הבחין במתלונן כשהוא עומד בצמוד לקבר והחל לפתוח את רוכסן מכנסיו. מיד עמד מולו בצמוד וצעק שלא ייתן לחלל את הקבר ואמר שמקום הקבר אינו מקום לעצרות והרצאות. במקום היו אנשים אחדים וביניהם יהודה שאול (מהאירוע בשבוע הקודם) ואז המתלונן אמר לאחרים "בואו נתלונן עליו על דחיפה ונקרא למשטרה". המשטרה הוזעקה למקום ובעקבות כך נגבתה מהנאשם הודעה ובו במקום ביקש הנאשם להגיש תלונה על חשד לניסיון פגיעה בקבר גולדשטיין בכך שהמתלונן עמד להשתין על הקבר. אשר לתקיפה – ציין הנאשם כי מדובר בתלונת שווא.

3.בתשובתו לכתב האישום, בדיון מיום 28.1.09, מסר הנאשם כי מדובר באירוע בו קבוצת אנשי שמאל קיצוניים הגיעה לקברו של ברוך גולדשטיין על מנת לעשות פרובוקציות. מפקד משטרת חברון ומח"ט חברון מתנגדים להגעה של קבוצה זו לחברון, מאחר שלטעמם היא גורמת להפרת הסדר ושלום הציבור בחברון.

בשל כך, המשטרה מנעה ומונעת פעמים רבות את הגעתם של אלה לחברון. לטענתו, קבוצה זו המכונה "שוברים שתיקה", קוראת לחיילים לבוא ולהעיד על הפרת זכויות אדם בעזה כדי שיכולו להעמיד לדין חיילים בחו"ל. הקבוצה הגיעה לקברו של ברוך גולדשטיין עם כוחות הביטחון, המתלונן הטיל את מימיו על קברו של ברוך גולדשטיין ואין זו הפעם הראשונה. לשם מניעת העבירה של חילול הקבר, הגיע במהירות לקבר ועמד חוצץ בינו לבין הקבר. הדבר נועד למנוע המשך ביצוע העבירה. באותו מעמד הגיב מיידית:" אתם לא תשתינו על הקבר". עוד טען, כי השתנה על קבר היא עבירה חמורה יותר מאשר דחיפה קלה שלא גרמה כל נזק וכי כתב האישום הוגש בלחץ אנשי השמאל. בהודעתו הצהיר כי בדעתו לטעון מספר הגנות ובהן "זוטי דברים", הגנה מן הצדק, הגנה עצמית ואכיפת חוק סלקטיבית.

4.מטעם המאשימה העיד המתלונן יחיאל מנקין, כי במועד הנדון הדריך במסגרת ארגון שוברים שתיקה. העד מסר כי בעת מתן ההסברים באיזור קבר גולדשטיין, ניגש אליו הנאשם וללא כל סיבה או התראה מוקדמת , דחף אותו בשתי ידיו.

אירוע זה נתמך גם בעדותם של יהודה שאול ופליקס שפירא, אשר ראו במו עיניהם את הדחיפה. בנוסף, הוגשו על ידי המאשימה שני תקליטורים (ת/1-ת/2) בהם רואים בבירור את המעשה מתחילתו ועד סופו בו נראה הנאשם דוחף את המתלונן.

למעשה הנאשם עצמו הודה בעדותו בפני כי דחף את המתלונן בשתי ידיו. גם סניגורו עו"ד אשר אוחיון בסיכומים בעל פה מאשר כי אין מחלוקת שהנאשם דחף את המתלונן בשתי ידיו, כפי שהדברים נראים בקלטת.

יצויין, כי טענתו של הנאשם לפיה המתלונן הטיל את מימיו על הקבר אין לה כל ביסוס שכן צפייה בקלטות ת/1 – ת/2, מאיינת טענה זו.

5.ב"כ המאשימה ביקש להרשיע את הנאשם על יסוד עדותם של הנ"ל וכן בהסתמך על תיעוד האירוע בסרט הוידאו שצולם. לטענת ב"כ המאשימה, התקיפה בוצעה על רקע אידיאולוגי, בשל אי הסכמה של זרם בחברה אחד כלפי הזרם השני. הנאשם אף ציין כי הסיורים והימצאותם של אנשי הקבוצה בקבר גולדשטיין אינם לרוחו וזו הסיבה שבוצעה התקיפה על ידו. על כן יש להרשיעו במיוחס לו בכתב האישום.

מנגד, ביקש הסניגור לזכות את הנאשם בשל נסיבות המקרה והאירוע שהוא מינורי לחלוטין אשר לא גרר כל תוצאות לא חוקיות.

לטענתו, עומדות לנאשם הגנות של זוטי דברים, הגנה מן הצדק והגנה בשל אכיפה סלקטיבית בהגשת כתבי אישום.

בתמיכה לטענת הסניגור לזיכויו של הנאשם בשל זוטי דברים, הוגשו על ידו שורה ארוכה של הכרעות דין, מהערכאות השונות, בהן זיכה בית המשפט את הנאשם מעבירה פלילית בשל זוטי דברים במקרים דומים.

בסיכומיו טען הסניגור שמטרת הנאשם באותה דחיפה היתה למנוע ביזוי של הקבר ומי שקבור בתוכו. לטענתו, הארגון המדובר שם לו לדגל לערוך פרובוקציות בקרב היישוב היהודי לצפות לכישלון בעקבות כך ומיד עם מצלמות לנסות לתעד מכל זוית את האירוע ולהוליד תלונות, כך שהיישוב ימצא בלחץ ומורא מתמיד. מטרתו של הארגון להציג באור נלעג את קברו של גולדשטיין לעיני קבוצות ולכך אין להסכים בשום פנים ואופן. גם הנאשם במהלך עדותו הפנה לעניין זה לשולחן ערוך, יורה דעה, סימן שמד סעיף טז' בו נאמר: "אין אומרים בפני המת אלא דברים של מת, כגון צרכי קבורתו והספד, אבל שאר כל דבר אסור". (ראה נ/1).

לגבי האירוע, ביקש הנאשם למנוע ביזוי כבודו של המת, הנאשם רץ למקום מחשש ששוב מישהו יטיל את מימיו על הקבר. הדחיפה לא נועדה לפגוע במתלונן ולא גרמה לו כל נזק, אין כל עניין לציבור בהעמדתו לדין ולכן יש, כאמור, לזכותו.