בן-דהן נ' תנובה – מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ

פסק דין

לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"), לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית (להלן: "הסדר הפשרה").

המבקשת עתרה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור").

תמצית הבקשה

המשיבה, מייצרת מוצרי חלב, ובהם גבינת עמק חצי קשה 28% שומן, עשיר בסידן (להלן: "הגבינה" או "גבינת עמק"). המשיבה הציגה מצג שווא בכך שבעוד שעל גבי אריזת הגבינה נכתב כי היא מכילה 400 גרם, בפועל משקל הגבינה היה נמוך מ-400 גרם בעשרות אחוזים.

ביום 26.6.09 רכשה המבקשת ב"מינמרקט סיסו" בחיפה את הגבינה עליה כתוב כי היא מכילה 400 גרם. המבקשת שקלה את הגבינה והסתבר כי משקלה בפועל הוא 305 גרם (צילום השקילה מצורף כנספח א'2 לבקשת האישור). ביום 2.7.09 רכשה המבקשת אותה הגבינה ב"מכולת פינקו" בחיפה ולאחר שקילתה התברר כי משקל הגבינה הוא 320 גרם ולא 400 גרם כפי שמופיע על גבי האריזה. וחוזר חלילה - שתי גבינות עמק שרכשה ביום 10.7.09 שקלו האחת 385 גרם והשנייה 350 גרם ושתי גבינת עמק נוספות שרכשה ביום 12.7.09 שקלו 375 גרם ו-345 גרם (ר' נספחים ב', ג'2, ג' 3, ד'2 ו-ה'2 בבקשת האישור). סך הכל רכשה המבקשת שש גבינות עמק שכולן שקלו פחות מ-400 גרם, הוא המשקל המוטבע על האריזה. המבקשת פנתה אל המשיבה בדרישה כי תוריד מהמדפים את אריזות הגבינה השוקלות פחות מ-400 גרם אולם נציגי המשיבה לא נענו לדרישה (ס' 10 לתצהיר המבקשת). מרבית הצרכנים אינם עורכים השוואה בין המשקל הנקוב על גבי האריזה לבין המשקל בפועל. בדרך זו גובה המשיבה בשיטתיות סכומי כסף ביתר מציבור צרכניה. העובדה שגם לאחר שהמבקשת פנתה בעניין למשיבה המשיכה זו בשיווק הגבינה מעידה כי המשיבה מודעת למחדל וממשיכה בשיווק באופן מכוון.

למבקשת קמה עילת תביעה אישית בעוולה של הטעיה לפי סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"); התנהגות בחוסר תום לב לפי סעיף 12 בחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; הצגת מצג כוזב לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ועוולה של הפרת חובה חקוקה; השבה מכוח סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. בנוסף טענה המבקשת כי המשיבה נהגה בניגוד לסעיפים 3(ב), 6, 17 ו-17ב בחוק הגנת הצרכן. בגין עוולות אלו תובעת המבקשת השבת הסכום של 18.84 ₪ ששילמה ביתר וכן פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לה.

התנאים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית מתקיימים: הקבוצה שהיא מבקשת לייצגה היא "הצרכנים הרוכשים כיום (עד הורדת האריזות השוקלות פחות מ-400 גר' מהמדפים) ושרכשו בעבר גבינה חצי קשה, 28% שומן, עשיר בסידן, המיוצרת ע"י המשיבה וכוללת את המילים: 'משקל 400 גרם'"". מספר חברי הקבוצה המיוצגת "ראוי שיכלול את כל מי שנפגע מה'שיטה' בה נקטה ועדיין נוקטת תנובה [המשיבה]".

הערכת הסעד הכספי - המשיבה מכרה ומוכרת כמיליון אריזות גבינת עמק כך שהקבוצה מונה מיליון צרכנים (צרכן הרוכש 4 אריזות, זכאי ל-4 חברויות בקבוצה המיוצגת). המשיבה גובה בממוצע סכום של 3.14 ₪ ביתר בגין כל אריזת גבינה כך שסכום התביעה הייצוגית הוא 3,140,000 ₪ (המבקשת שומרת על זכותה לעדכן את הסכום אם יתברר שהמשיבה מכרה למעלה ממליון אריזות גבינה); יש אפשרות שהשאלות המשותפות לכל חברי הקבוצה יוכרעו לטובת הקבוצה; התובענה הייצוגית היא דרך הוגנת ויעילה להכריע במחלוקת; המבקשת ובא כוחה ייצגו את הקבוצה בתום לב וללא ניגוד עניינים.

תמצית טענות המשיבה

אכן אירעה תקלה טכנית בתום לב בשלה חלק מהאריזות היו במשקל נמוך מהמותר על פי התקן. עם זאת, במרבית אריזות הגבינה הסטייה הייתה כלפי מעלה ובפועל נמכרו יותר מוצרים במשקל גבוה מהמשקל הנקוב על גבי האריזה; המוצרים מהחנויות לא נאספו שכן על פי בדיקה מדגמית שביצעה המשיבה, ממוצע המשקלים של הגבינות היה גבוה מ-400 גרם ועמד על 412 גרם; תקן הייצור 1059, שעניינו סיבולת המשקל והנפח של מוצרי מזון ארוזים מראש, מתיר תכולת אריזות בודדות הקטנה מהתכולה המוצהרת עד משקל של 376 גרם; על פי הבדיקה המדגמית רק 1.7% מהאריזות שיוצרו היו במשקל פחות מהמשקל המינימום המותר; מתחילת מועד הייצור ועד לתיקון התקלה, נמכרו 13,064 ק"ג של גבינת עמק. הנזק המירבי שיכול היה להיגרם מסתכם ב- 2% מכך, כלומר 260 ק"ג שבהם טווח הטעות המירבי הוא 25%, דהיינו לכל היותר 65 ק"ג גבינה שמשקלה פחות מהמותר. המשמעות הכספית של 65 ק"ג גבינה לצרכן היא 3,752 ₪ בלבד; המשיבה תיקנה את התקלה מייד עם איתורה בשבוע הראשון של חודש יולי 2009; המבקשת המשיכה לרכוש את הגבינה גם לאחר שנודע לה על הטעות ועל כן לא הוכחה עילת ההטעיה; הטעות נעשתה בתום לב ואין לייחס למשיבה זדון על כן לא ניתן להוכיח תרמית וחוסר תום לב ; אין עילה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט שכן נמכרו גם יחידות במשקל עודף של גבינה; לא ניתן לנהל את התובענה כייצוגית לנוכח הלכת שטנדל שכן על התובעים להוכיח קשר סיבתי ונזק לכל אחד מחברי הקבוצה; התובענה אינה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה, ההולמת וההוגנת להכרעה במחלוקת; ספק אם עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב ובדרך הולמת; הנזקים הנטענים הם לכל היותר בגדר זוטי דברים שאינם מקנים זכות לסעד; השבה ניתן לדרוש מהמוכר ולא מהמשיבה.

לאחר דיון שהתקיים ביום 10.12.09 הגיעו הצדדים להסכם פשרה ביום 25.2.10 והגישו בקשה משותפת לאישורו ביום 1.3.10 (להלן: "הסדר הפשרה"). הסדר הפשרה כלל בקשה לפטור אותם מהתנאים המוקדמים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות. ביום 9.3.10 הוריתי לצדדים להגיש הסדר פשרה מתוקן בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות. הסדר פשרה מתוקן נחתם ביום 15.3.10 ובקשה משותפת לאישורו הוגשה ביום 16.3.10. להסדר הפשרה צורף נוסח ההודעה שתפורסם בדבר הגשת בקשה לאישור הסדר הפשרה בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "ההודעה הראשונה"). ביום 22.3.10 הוריתי לצדדים לתקן את נוסח ההודעה הראשונה בנוגע למספר עניינים ולהוסיף להסדר פהשרה עניינים החסרים בו והמופיעים בבקשת הצדדים לאישור ההסדר. ביום 8.4.10 הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן (שני) שנחתם באותו היום (להלן: "הסדר הפשרה") אליו צורף נוסח מתוקן של ההודעה הראשונה. ביום 12.4.10 אושר פרסום ההודעה הראשונה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה, הכוללת בין היתר תיאור תמציתי של ההסדר בהתאם לסעיף 25(א)(3) בחוק תובענות ייצוגיות והזמנת התובעים המיוצגים להודיע בתוך 45 יום מיום הפרסום אם ברצונם להיכלל בקבוצת התובעים. כן הוריתי על משלוח העתק מההודעה הראשונה, העתק מהבקשה לאישור הסדר פשרה והעתק מבקשת הייצוג ליועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועץ") ולמנהל בתי המשפט.

ביום 7.6.10 הודיע ב"כ היועץ כי "אין מקום להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה בהליך שבכותרת". תוך הפניית תשומת לבו של בית המשפט להחלטת בית המשפט המחוזי בת"א (מח'-ת"א) 1953/06 עמר נ' אוסם (19.3.08). הפנה ולא פירט.

ביום 14.6.10, בהתאם להוראת סעיף 19(ב)(1) בחוק תובענות ייצוגיות, הוריתי על מינויו של בודק, רו"ח אהוד רצאבי, על מנת שיבדוק את הסכם הפשרה. ביום 20.9.10 הוגשה חוות דעתו של הבודק .

בהודעה הראשונה נכתב במפורש כי כל אדם הנמנה על קבוצת התובעים רשאי להגיש התנגדות מנומקת להסדר הפשרה או למסור הודעת פרישה מהקבוצה עליה יחול הסדר הפשרה.

ביום 5.10.10 הודיעה ב"כ המשיבה בשם הצדדים כי ההודעה הראשונה פורסמה ביום 18.4.10 וכי לא הוגשו התנגדויות להסדר הפשרה או הודעות פרישה ממנו.

להלן עיקרי הסדר הפשרה שהצדדים ביקשו את אישורו:

קבוצת התובעים המיוצגת תכלול את ציבור הצרכנים שרכשו את המוצר של המשיבה "גבינה חצי קשה, 28% שומן, עשיר בסידן" אשר איננה פרוסה במשקל נקוב של 400 גרם ובפועל המשקל היה נמוך מ-376 גרם (להלן: "המוצר"), בתקופה שמיום 15.3.09 ועד יום 20.9.09 (להלן:"התקופה הרלוונטית")

המשיבה תפצה את הקבוצה המיוצגת באמצעות הפעולות שלהלן:

ב.1.המשיבה תערוך הסדר מכירה מיוחד במשך 3 חודשים עוקבים, במהלכם תינתן הנחה בשיעור 20% על המוצר (להלן: "ההטבה").