נתוני רקע ועובדות
1. לפני תביעת נזיקין וכספית אותה הגיש התובע כנגד הנתבעת בעילות תביעה מכוח דיני הנזיקין והחוזים, בהן נטען לעוולות של מצג שווא, תרמית, תקיפה רשלנות, גזל ועוד.
התובע, שבתקופה הרלוונטית לתביעה זו היה אב לארבעה ילדים וסב לנכד אחד, התגרש מאשתו במהלך שנת 1998. סמוך לאחר מכן, בחודש דצמבר 1999 הכיר התובע את הנתבעת והחל לנהל עמה מערכת יחסים זוגית. החל מינואר 2000 החל התובע לקיים עם הנתבעת יחסי אישיות, וזאת ללא כל אמצעי מניעה, מאחר והנתבעת הבהירה לו לטענתו כי היא אינה מסוגלת להרות.
2. מאחר והתובע הינו כהן והנתבעת גרושה, לא יכלו בני הזוג להינשא כדמו"י, במסגרת הרבנות. לפיכך הצדדים נפגשו ביום 2.3.00 עם עורכת דין על מנת לערוך הסכם יחסי ממון (יצוין בהערת אגב כי עורכת הדין זו התמנתה מאז לשופטת).
כמתוכנן, הפגישה עם עורכת הדין התקיימה וכעבור מספר ימים מהפגישה נמסרה להם, לשני הצדדים, טיוטת הסכם אולם התובע סירב לחתום עליה. בין הצדדים התפתחה מריבה אשר כתוצאה ממנה נפרדו, אולם כעבור זמן לא רב שבו למערכת זוגית.
3. במהלך חודש אפריל התעברה הנתבעת והודיעה על כך לתובע. ביוני 2000 נסעו הצדדים יחדיו לנופש באילת, אשר במהלכו ניסה התובע לשכנע את הנתבעת להפסיק את ההיריון. לאחר שניסיונותיו לשכנעה שלא להביא את הילד לעולם, עלו בתוהו, נפרד התובע מהנתבעת סופית.
לאחר הולדת הילד, הנתבעת פתחה בהליכים משפטיים כנגד התובע, בבית משפט לענייני משפחה בחיפה. ביום 10.02.02 הכריז בית המשפט כי התובע הוא אביו של הקטין וכן חייבו בתשלום מזונות בסך של 1,350 ש"ח לחודש זאת החל מיום 09.06.01 ואילך.
לאחר פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה, הרגיש התובע, לטענתו, כי רומה ע"י הנתבעת, ועל כן הגיש תביעה זו כנגדה.
בטרם אכריע במחלוקות שבין הצדדים אציג בתמצית את טענותיהם.
טענות התובע
4. לטענת התובע הנתבעת במטרה להרות, שיקרה לו והציגה מצג שווא לפיו היא עקרה. התובע האמין לנתבעת ולכן לא השתמש באמצעי מניעה. לטענתו הנתבעת ידעה כי לתובע אין גמירת דעת באשר ליחסיהם ובכל זאת לא נזהרה ונכנסה להריון. זאת ועוד התובע טען כי הנתבעת הפרה חובות חוזיות שונות וביניהן חובת תום הלב, גילוי נאות, יושר ואמון. אשר על כן התובע סבור כי הנתבעת ביצעה פעולות העולות לכדי הטעייה, מצג שווא וניהול מו"מ בחוסר תום לב, המזכות אותו בפיצוי.
עוד לטענתו, הנתבעת ביצעה עוולות מדיני הנזיקין וביניהן עוולת התרמית שכן לטענתו היא תכננה מראש להפילו בפח. התובע המשיך וטען כי הנתבעת ביצעה גם את עוולת התקיפה שכן יחסי המין ביניהם נעשו ללא הסכמה או בהסכמה שהושגה בתרמית. כמו כן הנתבעת התרשלה מכוון שלא נזהרה ונכנסה להיריון למרות שידעה כי יחסיהם מעורערים. וכן טען התובע כי מעשיה עולים לכדי גזל שכן זרעו ניטל ממנו בהטעיה למטרת ילודה.
באשר להיקף הנזק , התובע טען כי נגרמו לו נזקים רבים. בנוסף לנזקים הכלכליים שנגרמו לו בעקבות תביעת המזונות, נגרם לו גם נזק כבד לאוטונומיה האישית שכן פרט לעצם המטען הגנטי שנלקח ממנו בניגוד לרצונו, משמעותה של ההורות שנכפתה עליו הינה קיומית, והיא גוררת אחריה השלכות לכל חייו.
טענות הנתבעת
6. הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענות התובע וטענה כי התובע הינו אדם בוגר ומיושב אשר ניהל עימה מערכת יחסים זוגית ואינטימית. התובע נהג לקיים עימה יחסי מין ללא אמצעי מניעה והיה מודע היטב למעשיו ולהשלכות האפשריות. הנתבעת מכחישה מכל וכל כי הציגה מצג לפיו היא עקרה וטוענת כי לאחר שהרתה גמר בליבו התובע להתחמק מחובתו לזון את בנו בכל דרך אפשרית. בתחילה ניסה להתכחש לאבהותו ומשלא צלח הדבר בידו, החליט לנקוט בטקטיקה חדשה - המצאת תיאוריה מופרכת של גניבת זרע.
לטענת הנתבעת היא ניהלה עם התובע מערכת זוגית רצינית עם כוונה לזוגיות ארוכת שנים. חיזוק לטענה זו מוצאת הנתבעת בפגישה שהתקיימה ביום 2.3.00 עם עורכת דין על מנת לערוך הסכם יחסי ממון לחייהם המשותפים. לטענתה ההיריון היה רצוי בתחילה והתובע לא הביע כל התנגדות לדבר, נהפוך הוא, הבאת ילד לעולם הייתה שאיפה משותפת של שניהם. בפגישה אצל עורכת הדין דובר במפורש על כוונתה ורצונה להביא ילד לעולם ובטיוטת הסכם הממון אף הוקדש לעניין סעיף מפורש. התובע הודה בעדותו כי ידע על כוונתה זו, לפחות ממועד הפגישה עם עורכת הדין, ועדיין המשיך לקיים עם הנתבעת יחסי מין ללא אמצעי מניעה. לגרסתה, כאשר נודע לה על דבר הריונה היא שאלה את התובע האם ברצונו בהמשך ההיריון ולטענתה התובע השיב באופן חד משמעי כי ברצונו בהמשך ההיריון, שכן היה מרוצה ממנו. לאור האמור הנתבעת טענה כי יש לדחות את טענותיו ואת תביעתו של התובע.
דיון
7. תחילה אציין כי בית המשפט ניסה להניא את הצורך במתן הכרעה בתיק רגיש זה זאת מטעמים מובנים אולם ללא הועיל.
די שאציין נימוק אחד חשוב מדוע ראוי היה שמערכת היחסים בין הצדדים תישאר ביניהם. כידוע קיים הכלל שאל לנו להטריד את הילד בשאלה "מי אשם" בהבאתו לעולם. על ההורים לבודד את הטענות בדבר "גניבת זרע" ממערכת היחסים מול הקטין שנולד, ולעלות אותן אך ורק במערכת היחסים שבין ההורים לבין עצמם. גם אז מימוש השיפוי מוגבל לאי פגיעה כלכלית בקטין, עפ"י ההלכות של הסדרי שיפוי בענייני מזונות של קטינים. מעבר לשיקולים של טובת הילד, יש בעייתיות עם טענתו של גבר כי הפך להורה בניגוד לרצונו שכן אפילו אם הייתה תרמית חותכת וברורה מצד האישה כלפי הגבר לגבי שימוש באמצעי מניעה, הרי ששום אמצעי מניעה או כמעט כל מצב רפואי איננו בטוח לחלוטין, ואין לאדם שליטה אבסולוטית באפשרויות הביולוגיות היכולות לנבוע מקיום יחסי מין (ראה: פ. שיפמן, הורה בעל כוחו - מצג שווא לגבי שימוש באמצעי מניעה, משפטים י"ח, תשמ"ט עמ' 447 וכן ראה: תמש (ת"א) 64690/97 פלוני נ' פלונית).