MAGUIRE(אסיר) נ' משרד הפנים

פסק דין

1.זוהי עתירה כנגד החלטת המשיב מיום 28.9.10 שלא להתיר את כניסת העותרת למדינה.

העתירה נוקטת אמנם בלשון של תקיפת החלטה להרחיק את העותרת, אלא שההחלטה המדוברת ניתנה כאשר העותרת הגיעה לישראל, ובטרם כניסתה למדינה, ולכן זוהי החלטת סירוב כניסה, וכך רואה זאת גם המדינה עצמה.

2.העותרת, אזרחית אירלנד, כבת 66, כלת פרס נובל לשלום, הגיעה לישראל בטיסה ביום 28.9.10, יחד עם מספר נשים נוספות, ביניהן כלות פרס נובל נוספות, כחלק ממשלחת יוזמה של נשים לקידום שלום וצדק ברחבי העולם. בכוונת חברות המשלחת היה להיפגש עם נשים בישראל ובתחומי הרשות הפלסטינית, כך על פי הצהרת העותרת ועל פי הצהרת הארגון של אותה משלחת.

3.עם הגיעה לישראל, סורבה כניסתה של העותרת על ידי רשויות ההגירה, והיא נדרשה לחזור ליעד המוצא שלה.

הרקע והטעם לסירוב הכניסה היה קיומם של צווי הרחקה כנגד העותרת, שניתנו במהלך ביקורים קודמים שלה, כך לפי הרשום במערכת המחשב של משרד הפנים, ובהתאם לאמור בכתב התגובה ובתצהיר התומך בו.

יצוין כי העותרת וב"כ טוענות, כי לא טעם זה נטען בפניהן, אלא השתתפותה של העותרת במשט לעזה בחודש יוני – אלא שהדברים הובהרו בתגובת המדינה ובתצהיר התומך בה, כי טעם הסירוב היה אך ורק קיומם של צווי הרחקה, ולא עצם ההשתתפות במשט, והמדינה אף מצהירה כי אין בהשתתפות במשט כדי למנוע את כניסתה.

4.העותרת פנתה בבקשה בהולה לצו ביניים לבית משפט זה. הבקשה נדחתה על ידי השופטת התורנית. בעקבות פנייה לבית המשפט העליון הוחלט על ביטול ההחלטה ועל קיום דיון בעניין בבית משפט זה למחרת היום.

בינתיים הוגשה גם העתירה העיקרית לבית משפט זה.

העניין נדון ערב החג, 29.9.10, ובסופו של דיון ארוך בפני השופטת התורנית ניתן צו ביניים, לפיו תיוותר העותרת במתקן המסורבים בנתב"ג, וכי היום תישמע העתירה עצמה.

לקראת הדיון הגיש משרד הפנים כתב תגובה עם תצהיר, וכן השלים מסמכים שלא היו בידיו בדיון לפני יומיים – ואף ב"כ העותרת הגישו היום מסמכים נוספים.

מכאן הדיון בעתירה.

5.ברקע הדברים שני צווי הרחקה שניתנו בעניינה של העותרת, הראשון שבהם מש/1 מיום 1.7.09, והשני שבהם מש/3 מיום 5.6.10.

שני הצווים ניתנו במהלך ביקורים של העותרת בישראל, או בעקבות הגעתה לישראל.

צווי ההרחקה חתומים שניהם בידי בעל הסמכות ליתן צווים כאלו, קרי מנהל האגף לזרים במשרד הפנים, מר אדלשטיין.

בשולי שני הצווים נרשם, כי העותרת סירבה לחתום על קבלתם ועל מתן הסבר בדבר תוכנם.

על פי תצהירו של מר אדלשטיין, שני הצווים נמסרו לעותרת יחד עם טופס המהווה תרגום לאנגלית של תוכנם. אף הטופס הוצג בפני בית המשפט, כחלק מהנספחים מש/1 ו-מש/3 (אף שהוגש בפתח הדיון, שעה לאחר הגשת התגובה עם הנספחים, בשל תקלה טכנית בצירופו – אך יצוין כי הדברים מפורשים בתצהיר ובתגובה עצמם).

6.שאלת מסירת הצווים לידי העותרת היא שאלה עובדתית שבמחלוקת. העותרת טוענת כי לא קיבלה אותם, ומייחסת לכך חשיבות רבה לעניין תוקף הצווים.

אין חולק שלפי הוראת סעיף 13(ד) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, יש למסור לכל מורחק את צו ההרחקה – ואחת מטענות העותרת היא, שצווים אלו אינם תקפים בשל אי קיום דרישת המסירה.

אין צורך להכריע בשאלה המשפטית, האם אי מסירה של צו הרחקה פוסלת את תוקפו, כאילו כלל לא ניתן, או שמא ייתכן ופגם במסירה אינו שולל את התוקף אלא רק מאפשר ביטול.