ביהמ"ש: אימוץ בפועל לא מזכה ילד מאומץ בירושת הוריו המאמצים

זוהי תביעה לקבלת חלק  מעיזבון סביו  המנוחים של התובע (להלן: "המנוחים ") מתוקף היותו של התובע בנם המאומץ של המנוחים ולחילופין מתוקף הסכם.

מבוא

התובע יליד תימן .

בגיל 6 חודשים נזנח על ידי הוריו הביולוגים אמו הביולוגית היא בתם של המנוחים.

סבו וסבתו אימצו אותו אל חיקם  וגידלו אותו  כבנם לכל דבר ועניין .

בשנת 1949, בהיות התובע בגיל שנתיים וחצי, עלתה המשפחה  ארצה .התובע  נרשם במרשם האוכלוסין ובכל המסמכים הרשמיים כבנם של המנוחים.

הנתבעים הם "אחיו" ו"אחיותיו" של התובע. 

המנוחים נפטרו- הסב בשנת 1979 והסבתא בשנת 1988 .

בשנת 1999 הגישו הנתבעים בקשה לצו ירושה אחר המנוחים ולא ציינו בבקשה את התובע כיורש.

בשנת 2001 נודע לתובע על קיומו של צו הירושה .

התובע פנה אל הנתבעים ודרש את חלקו בעיזבון "כבנם של המנוחים ".
ארבעה מתוך 7 ה"אחים " הגיעו להסדר ושילמו לתובע את חלקו היחסי בעיזבון בסך 7,032.8 ש"ח מכל אחד מהם .

שלושת האחרים סרבו  ומכאן התביעה.

יש לציין שבניגוד להחלטת בית המשפט רק הנתבעת 6 הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה השניים האחרים עשו דין לעצמם ובהתאם לעצה שקיבלו  לא הגישו תצהירים לפיכך גם לא נחקרו .

טענות התובע

1. הוא אומץ על ידי המנוחים והיה בנם של המנוחים  ואחיהם של הנתבעים. הוא אומץ על ידם עוד בתימן בגיל 6 חודשים. סבתו המנוחה שימשה לו כמינקת. רק בגיל 9 נודע לו ש"אחותו " מ' היא למעשה אמו. המנוחים התייחסו איליו כבן והוא אף רשום בת.ז שלהם כבנם.
2. גם אם  לא "אומץ כדין" הרי  ש"אומץ בפועל". כל השנים הוא נשא בחובות המשפחה ונהנה מהזכויות כמו יתר האחים.
3. רק בשנת 2001 נודע לו על קיומו של צו הירושה ושה"אחים "הדירו אותו מירושת הוריו המאמצים.
4. עם היודע לו הדבר הוא פנה ל"אחים" וכולם למעט הנתבעת 6 (מ.ע ) הבטיחו לו  שהוא יכול להסיר דאגה מליבו משום שהם אינם מתכוונים לקפח אותו ויתנו לו את חלקו. הם הוסיפו וביקשו  שלא יפנה לערכאות .