פסק-דין בתיק ת"א 16981-07

1.         על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת ילידת 1973, לטענתה אחות מעשית או סיעודית במקצועה, עברה ב 02/12/2003 ניתוח להגדלת שדיים (להלן - הניתוח).

הניתוח בוצע על ידי נתבע 4 - ד"ר אברהם ריגלר, מומחה בכירורגיה כללית (להלן - הנתבע), במרפאה שהיתה בבעלות נתבעת 3 (להלן גם - מרפאות אריאל).

בעת הניתוח הוכנסו לשדיה של הנתבעת שתלים בנפח cc365 מתוצרת חברת MCGHAN, אשר יובאו לארץ על ידי נתבעת 5.

התובעת טוענת כי בשל רשלנות רפואית של הנתבע בכל הקשור לניתוח נגרמו לה נזקי גוף.

2.         נגד נתבעת 3 ניתן צו פירוק זמני וההליכים נגדה עוכבו, על פי החלטת כב' הרשמת ספרא ברנע מיום 21/10/07.

ביום 01/04/08 ניתן בהסכמה, פסק דין חלקי המורה על מחיקת התביעה כנגד נתבעת 5.

התובעת טענה כי נתבעות 1 ו-2, רכשו את נתבעת 3 על זכויותיה וחובותיה במסגרת הליכי הפירוק נגדה, ועל כן אחראיות לפיצוי התובעת בגין נזקיה הנטענים.

ביום 25/05/08 ניתן בהסכמה (למעט המחלוקת לעניין הוצאות), פסק דין חלקי המורה על מחיקת התביעה כנגד נתבעות 1 ו-2.

3.         לטענת התובעת, לא ניתן לה, טרם ביצוע הניתוח, הסבר מלא על מהות ההליך הניתוחי והסיכונים הכרוכים בו (לטענתה נאמר לה כי מדובר בניתוח פשוט עם סיכויי הצלחה מלאים).

התובעת טוענת כי עקב רשלנותו של הנתבע, נגרם נזק לשד שמאל שלה - מיד לאחר הניתוח התפתחו כאבים והליך דלקתי (הכולל "פריצה וחשיפה של משתל הסיליקון דרך הצלקת הניתוחית"), שבסופו נדרש ניתוח נוסף להוצאת השתל בבית החולים הלל יפה (אושפזה ל 4 ימים מיום 28/02/05).

לטענת התובעת, במשך כל התקופה עד להוצאת השתל (שנה ו-3 חודשים), סבלה מכאבים, אך פניותיה לנתבעת 3 ולנתבע לא נענו.

לגרסת התובעת, הנתבע התרשל, בין היתר, בכך שהכניס לשדיה שתלים גדולים מידי (גרמו ללחץ ומתיחה של רקמת העור ולחשיפת השתל), ולא קיים מעקב רפואי לאחר הניתוח (לגרסתה הנתבע לא פגש אותה ולו פעם אחת לאחר הניתוח וייתכן כי מעקב מסודר היה מוביל לטיפול רפואי אשר היה מונע את הצורך בהוצאת השתל).

לטענת התובעת, מיום הוצאת השתל בשד השמאלי (28/02/05) ועד ליום 07/10/07, בו עברה ניתוח נוסף (ניתוח מתקן בו הוצא גם השתל מהשד הימני והושמו בשדיה שני שתלים חדשים; להלן גם - הניתוח המתקן), היא נמצאה במצב בו נותר רק שתל אחד בשד הימני, ואילו בשד השמאלי נאלצה להשתמש בספוגים כדי לשוות מראה אסתטי לגופה ולהעלים את העיוות שנוצר כתוצאה מהוצאת השתל.

התובעת טוענת כי פנתה למפרק אשר מונה לנתבעת 3 במטרה לקבל את הרשומות הרפואיות בעניינה, והוא הפנה אותה למרפאה בה בוצע הניתוח (התכתובות בין הצדדים צורפו לכתב התביעה). לגרסתה, במענה לפנייתה נאמר לה כי תיקה הרפואי אבד.

בסיכומיה טענה התובעת כי כתוצאה מאובדן הרשומות הרפואיות, נגרם לה נזק ראייתי אותו יש לזקוף לחובת הנתבע.

טענה נוספת של התובעת היא, כי הניתוח בוצע על ידי רופא שבהכשרתו הינו מומחה לכירורגיה כללית ולא מומחה לכירורגיה פלסטית כפי שנאמר לה על ידי נציגי נתבעת 3.

כתמיכה לטענותיה בעניין רשלנות הנתבע, צירפה התובעת חוות דעת רפואית מיום 08/12/08, של ד"ר טופז, מומחה בכירורגיה פלסטית (להלן - מומחה התובעת).

מומחה התובעת קבע לתובעת נכויות זמניות שונות (מיום ביצוע הניתוח ועד לביצוע הניתוח המתקן), ונכות צמיתה בשיעור של 10% מיום ביצוע הניתוח המתקן.

4.         הנתבע טוען כי טרם ביצוע הניתוח ניתן לתובעת הסבר מלא ומקיף על ההליך הרפואי וכן אודות הסיכויים להצלחתו והסיכונים הטמונים בו.