ד.ס. נ' חברת סלקום ישראל בע"מ

1.         התובע טוען כי בזמן שמסר את מכשיר הטלפון שלו לתיקון אצל הנתבעת איבדו עובדיה את כרטיס הסים של המכשיר, שעליו היו אגורים 500 מספרי טלפון חשובים.  התובע דורש פיצוי בסך של 50 ש"ח לכל מספר שאבד, וכן פיצוי בסך 2000 ש"ח בגין בזבוז זמן.

2.         הנתבעת טוענת כי עובדיה לא איבדו את הכרטיס. לטענת הנתבעת בעת שנציגת השירות שלה השאירה את התובע לבד בחדר עם מכשיר הטלפון, הוא הוציא ממנו את הכרטיס כדי שהוא יוכל לטעון שהכרטיס אבד.

3.         גרסת התובע משכנת יותר מגרסת הנתבעת מטעמים אלו: ראשית, לא הובררה לי המוטיבציה של התובע להסתיר את הכרטיס כאשר מיד לאחר האירוע הכרטיס בוטל כך שלא ניתן היה להשתמש בו עוד. שנית, הנתבעת לא הביאה לעדות את העובדים שטיפלו בתובע במועד האירוע. ושלישית, לנתבעת אין שום ראיה, כגון צילום במצלמות במעגל סגור, אשר תתמוך בהשערתה שהתובע לקח את הכרטיס. על כן אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין אובדן הכרטיס.

4.         יחד עם זאת, אני סבור שיש ממש בטענות הנתבעת לפיה התובע תרם ברשלנותו לנזק בכך שלא גיבה את מספרי  הטלפון שהיו בכרטיס. התובע העיד כי  היו במכשיר מספרי טלפון שנאספו על ידו במשך שנים, מספרים שהייתה להם חשיבות רבה לגביו. כיוון שכך, ניתן היה לצפות שהתובע יגבה את המידע שעל הכרטיס למקרה של תקלה. השוואת רשלנותה של הנתבעת מול אשמתו של התובע מובילה אותי למסקנה שיש לייחס לתובע אשר תורם בשיעור של 25%.

5.         אשר לנזק:

            אין לצאת מנקודת הנחה שכל המידע אבד לעד, שכן ניתן לשחזר חלק ניכר מהמידע במאמץ מסוים, למשל על ידי קבלת פירוט שיחות מהנתבעת אשר יראה עם מי שוחח התובע בתקופה שלפני אובדן הכרטיס. על הפיצוי לשקף את הטרחה שנגרמה לתובע כתוצאה מן הצורך לשחזר את המידע ואת עוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מכך שחלק מהמידע אבד. לפיכך, אני פוסק לתובע פיצוי בסך של 3000 ש"ח לאחר ניכוי אשם תורם.

5.         הנתבעת תשלם לתובע סך של 3000 ש"ח בצירוף הוצאות משפט בסך של 300 ש"ח.

ניתן היום,  ג' תמוז תש"ע, 15 יוני 2010, בהעדר הצדדים.