1. הערעור והערעור שכנגד הם על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטרייך-לטר) בת"א 21024/04, שניתן ביום 11/6/07, לפיו נדחתה תביעת התובע, ונקבע כי יש לראות את הנתבע מס' 3 כ'ערב' ולא כ'לווה נוסף' בהקשר להלוואה מסוג משכנתא עליה היה חתום, וזאת מן הטעם שמבחינה
משפטית בראות הבנק את הנתבע כ"לווה נוסף", יצר הבנק פיקציה ריקה מתוכן, והוא צורף כבטוחה, כול זאת, על אף העובדה ש
עובדתית חתם הנתבע כלווה נוסף.
2. הטענה העיקרית של הבנק המערער היא, שמשקבע בית המשפט כי הנתבע, הוא המשיב מס' 1, חתם כ"לווה נוסף" תוך ידיעה של הלווים המקוריים ושל הנתבע הנוסף, כי גם האחרון הוא בגדר "לווה נוסף", הרי שגם מבחינה משפטית היה על בית המשפט לאשר את ההסדר.
הטענה העיקרית של המשיב היא כי יש לפטור אותו מכול חוב של משכנתא. למעשה במסגרת בקשתו למתן רשות להתגונן, טען כי אין הוא מחויב כלל בהחזרי ההלוואה ושדין החיוב הנובע מחתימתו על מסמכי הבנק, להתבטל. מכאן, שלא רק שאין לראותו כ"לווה נוסף", אלא שגם אין הוא "ערב" להסכם ההלוואה, ואין פסק הדין של הערכאה הדיונית מהווה מעשה בית דין לעניין מעמדו שלו בנוגע לחוזה ההלוואה.
רקע
:
3. העובדות פורטו בפסק דינו של בית משפט קמא ואין אלא לחזור על עיקרי הדברים, תוך הבאת ההדגשים הנדרשים:
- ביום 19/11/2002 פנו בני הזוג נסנאס, הם המשיבים 2-3 למערער, בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן:
המערער
או
הבנק
) בסניף עכו לשם קבלת הלוואה מסוג משכנתא לצורך קניית דירה בעכו. בתאריך הנ"ל הוחתמו על טופס "
בקשה לקבלת אישור עקרוני להקצאת מסגרת אשראי מובטחת במשכנתא" - בקשה לאישור עקרוני לקבלת ההלוואה כלווה (להלן:
הבקשה לאישור עקרוני).
אין חולק כי אילו אושרה הבקשה, היו נסנאס הופכים ל
לווים.
לאחר שבדק הבנק את הכנסת בני הזוג נסנאס דחה בקשתם לאישור ההלוואה, מאחר שהכנסותיהם נתגלו כנמוכות מדי ביחס לסכום ההלוואה שביקשו ליטול ולסכום ההחזר החודשי הצפוי. הובהר לזוג נסנאס על-ידי נציג הבנק, כי ניתן יהיה לדון בבקשתם בשנית אם יצרפו לווה נוסף בעל הכנסה שוטפת גבוהה יותר.
- הזוג נסנאס, תוך שהיה ער והבין משמעות
לווה
נוסף, חזר לבנק והגיש ביום 23/2/03 בקשה מחודשת לאישור ההלוואה, כשהם מצרפים את המשיב מס' 1, מר בדווי אחמד, שהוא אחיה של הגב' נסנאס, כלווה נוסף (להלן:
המשיב
או
בדווי
). לבקשה צורפו מסמכים מטעם בדווי ואלה כללו, בין היתר, פרטים מזהים, וכן פרטים על מצב משפחתי, מספר ילדיו כתובת מגורים, מקום עבודתו, מקצוע, שנות וותק בעבודה ומשכורת חודשית.
בבקשה לאישור ההלוואה נרשם כי מקצועו של מר בדווי הוא עיבוד שבבי, כי הוא שכיר קבוע בעל ותק של 15 שנה וכן צויין שכרו נטו. על גבי טופס הבקשה צוין כי מדובר בבקשה שנייה.
בנוסף לצירוף "לווה" נדרשו בני הזוג נסנאס להביא 2 ערבים (האדונים כיאל נגי'ב ושחאדה אחמד - גיסים נוספים), לצורך אישור ההלוואה.
בעניין זה קבע עוד בית משפט השלום, כי בתחילה הוצע מר בדווי כערב יחד עם ערב נוסף, אלא שמשהבנק דרש לווה נוסף, צורף אחר כערב במקומו, ובדווי צורף למעמד של לווה.
בקשר לקביעה האמורה, מדגיש הבנק שגם על-פי קביעות בית משפט השלום, עולה בברור כי תנאים שונים נדרשים ממי שמוכן לשמש כ"ערב" לעומת מעמדו של "לווה".
4. ביום 1/4/03 חתמו הזוג נסנאס על הסכם ההלוואה בפני נציג הבנק; ביום 2/4/03 חתם מר בדווי על ההלוואה, כלווה מס' 3. באותו מועד חתם גם אחד הערבים. הערב הנוסף חתם יום לאחר מכן. בית משפט קמא קבע כקביעה עובדתית, כי מר בדווי חתם גם על "
הסכם משכנתא מסגרת" עליו חותמים הלווים בלבד ולא הערבים ועוד חתם מר בדווי על כל המסמכים הנוספים בתיק המשכנתא שהזוג נסנאס חתומים עליהם.
סכום ההלוואה המבוקש עמד תחילה על 305,500 ש"ח, לאחר מכן תוקן הסכום ל-316,000 ש"ח. בחוזה ההלוואה נרשם סכום של 285,696 ש"ח, וההלוואה אושרה,
לאחר הקטנתה והועמדה על סך של 271,114 ש"ח (להלן:
חוזה ההלוואה
). הכספים שולמו בפועל ישירות למוכרי הדירה, לאחר שכלל הלווים חתמו על הסכמתם לעשות כן, ולבנק ירושלים, ממנו לקחו המוכרים הלוואה לרכישת הדירה, לסילוק המשכנתא שהייתה רשומה על הדירה לטובתו.
במקביל חתמו הלווים על הסכם משכנתא לטובת הבנק-המערער, על הדירה שנרכשה על ידי הזוג נסנאס.
5. למרות התחייבות הלווים בהסכם ההלוואה ובחוזה המשכנתא מסגרת, לא פרעו הלווים לבנק את תשלומי ההלוואה כסדרם. בנסיבות אלה הגיש הבנק בשנת 2004 תביעה כספית נגד הלווים בגין חוב פיגורים של 7,000 ש"ח. הלווים לא התנגדו לתביעה וניתן נגדם פסק דין, ששולם במלואו על-ידי מר בדווי לבדו, במסגרת תיק הוצל"פ 02-09084-05-0.
עובר להגשת התביעה הנוספת על-ידי הבנק נשוא ערעור זה - נוצרה יתרת פיגורים בחשבון ההלוואה על סך של 6,087.82 (נכון ליום 31/10/04). משלא נענו הלווים לדרישת החוב, הוגש נגדם כתב התביעה בתובענה הנדונה בסדר דין מקוצר ביום 30/11/04.
הלווים, אשר כללו את מר בדווי לא הגישו בקשת רשות להתגונן וביום 23/1/05 ניתן נגדם פסק דין בהעדר הגנה.
6. ביום 3/7/05 הגיש מר בדווי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ולמתן רשות להתגונן. ביום 15/11/05 נעתר כבוד הרשם שדה (כתוארו אז) לבקשה לביטול פסק הדין וכן נעתר לבקשה למתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערובה.