נעימי דניאלה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'

החלטה

1.התובעת ובעלה מישכנו את ביתם שבבית זית, לטובת הנתבע 1, בגין הלוואה שנטלו.

כיוון שההלוואה לא נפרעה, החל הנתבע 1, באמצעות הנתבע 2, בהליכי מימוש של הבית, לאחר שזה פונה ביום 3.2.04.

מאז ועד כתיבת שורות אלה לא נמכר הבית, ואין מחלוקת כי עם השנים הוא הושחת מאוד.

2.התובעת טוענת כי הבית לא נמכר עקב מחדלי הנתבעים וכי היא זכאית לפיצוי בגין זאת.

לטענתה, לו היה הבית נמכר עם הפינוי, היה ערכו גבוה מן המשכון שעליו והיא היתה זכאית להחזר ההפרש.

3.ביום 24.12.07 פוצל הדיון בתיק זה לשלושה חלקים.

החלק הראשון היה בשאלה – האם יש לתובעת עילת תביעה, כיוון שנטען כי ממילא התובעת אחראית לחוב רק כדי ערך הבית.

על שאלה זו נתתי מענה בהחלטה מיום 20.7.08 וקבעתי כי קיימת אפשרות כי ערך הבית גבוה מן המשכון, ובמקרה כזה תהיה התובעת זכאית להפרש. לפיכך, קבעתי כי לתובעת יש עילת תביעה.

בהחלטה נוספת מיום 20.7.08, קבעתי כי השלב הבא המצריך בירור הוא בשאלה – מתי ניתן למכור את הבית נשוא ההליכים.

הבהרתי כי:

"אם יסתבר כי לא היתה כל מניעה למכרו מיד לאחר הפינוי, אזי תתבקש המסקנה כי קיימת יתרת עודף אשר על הנתבעים לפרוע...".

ההחלטה דנן היא בשאלה – מתי ניתן למכור את הבית.

הצדדים סיכמו את טיעוניהם, ולהלן ממצאיי:

התנהלות הנתבעים

4.בפי התובעת טענה עיקרית כי התובעים לא עשו די כדי למכור את הנכס (סעיף 23 לסיכומיה).

כדי לסתור טענה זו, העיד המתווך, מר שליבו, אשר פעל בעבר בעבור התובעת ופועל כיום עבור הנתבעים. הוא הגיש רשימה (נ/3) של אנשים אשר גילו התעניינות בנכס.

על-פי רשימה זו, מאז אפריל 2000 ועד למועד פינוי הבית (ביום 9.2.04), ראו את הנכס שבעה אנשים. בנוסף, ראו את הנכס לפני פינויו שמונה אנשים נוספים המופיעים כרשימה נפרדת בסוף המסמך (מופיעים ברשימה 9 אנשים, אולם אחד מהם מופיע גם ברשימה העיקרית).

יש לזכור כי תקופה זו כוללת את התקופה שהתחילה ביום 20.8.01 שבה ניתנה לתובעת האפשרות למכור את הנכס, על-פי החלטת בית המשפט העליון.

נתונים אלה מעידים על כך כי התובעת לא עשתה הרבה כדי למכור את הבית, כל עוד היה הדבר בידיה.