הורים שיודעו על סיכויי העובר להיוולד עם מומים לא יפוצו

השופט י' עמית:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.11.07 (כב' השופטת ש' שטמר) בת"א 1034/01 בגדרו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבות.

           עניינו של הערעור נסב על טענה להולדה בעוולה כתוצאה מהסבר מוטעה לגבי סיכויי העובר להיוולד בריא.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

1.        המערער, קטין יליד 19.10.95, נולד בניתוח קיסרי במשקל 633 גרם, כשהוא נזקק להחייאה ולמתן חמצן, הוא אושפז במחלקת טיפול נמרץ ילודים ושהה בבית החולים למעלה מארבעה חודשים בשל פגות קשה. נכותו של המערער עומדת על 100% לצמיתות - הוא  לוקה בפיגור שכלי קשה ופיגור פסיכומוטורי, לא מסוגל לדבר וללכת בכוחות עצמו, לא שולט על הסוגרים, מזונו כולל אוכל נוזלי בלבד והוא תלוי ויהא תלוי כל ימי חייו בעזרת הזולת.

2.        נספר לקורא כי הוריו של המערער עלו לארץ מאוקראינה בחודש אפריל 1995, כחצי שינה לפני הלידה. אמו של המערער הייתה במעקב הריון במרפאת נשים של המשיבה 1 (להלן: שירותי בריאות כללית) בקרית שמונה. בשלב מסויים של ההריון אובחן בבדיקת אולטרסאונד כי גיל ההריון לא תואם את גודל העובר. האם הופנתה ביום 17.10.95 לבית החולים "רבקה זיו" בצפת (להלן: בית החולים) של המשיבה 2 (להלן: המשיבה), שם בוצע לאם אולטרסאונד נוסף ובבדיקה נמצא פיגור בגדילה תוך רחמית I(UGR - Intra Uterine Growth)). גודל העובר תאם גיל 24-25 שבועות למרות שגיל ההריון היה 30 שבועות + 3 ימים, דהיינו, פיגור בגדילה של בין חמישה לשישה שבועות. בבדיקה נמצא מיעוט מי שפיר, מיעוט תנועות עובר והיעדר זרימה דיאסטולית בעורק טבורי.

           נוכח תוצאות הבדיקה אושפזה האם בבית החולים והוצע לה לבצע בדיקה נוספת, לה סירבה מחשש שהבדיקה תגרום לזירוז הלידה. ביום 19.10.95 הובהר להורי המערער על ידי רופאי המחלקה בבית החולים כי אם לא יבוצע ניתוח קיסרי העובר ימות תוך זמן קצר ביותר ואם יבוצע ניתוח קיסרי יש 50%  שיוולד בריא ללא מומים קשים (בהמשך נעמוד על טיב ההסבר שניתן). ההורים הסכימו ליילד את המערער בניתוח קיסרי, וכאמור, המערער נולד פג והוא סובל משורה של מומים קשים.

3.        המערער הגיש באמצעות הוריו תביעה נגד שירותי בריאות כללית ונגד המשיבה בעילה של הולדה בעוולה (wrongful life).

           באשר לשירותי בריאות כללית, טען המערער כי התנהלותה הרשלנית באה לידי ביטוי בכך שהרופא שניהל את מעקב ההיריון לא השכיל להפנות את אמו במועד לבית החולים או לוועדת העל המאשרת הפסקת הריון, על אף שהבחין בכך בבדיקות האולטרא סאונד. 

           באשר למשיבה, טען המערער כי התנהלותה הרשלנית באה לידי ביטוי בכך שרופאי המשיבה לחצו על הוריו לבצע את הניתוח הקיסרי והטעו את הוריו באשר לסיכוייו להיוולד בריא, שאילולא כן, היה נותר ברחם אמו ולא בא לעולם במומיו הקשים.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

4.        בפסק דינו סקר בית משפט קמא בפירוט את מהלך הריונה של האם לרבות הבדיקות שביצעה, התייעצות הורי המערער עם הרופאים והמידע שנמסר להם בכל שלב ושלב של ההיריון, עדויות הצדדים וחוות הדעת הרפואיות מטעמם.

           בסופו של יום, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערער ונביא להלן, בתמצית שבתמצית, את עיקרי מסקנותיו:

           (-) מצבו של המערער הוא כזה שניתן לומר כי טוב היה אילו לא בא לאוויר העולם, נוכח המומים שמהם הוא סובל;

             (-) אין להחיל בנסיבות המקרה את הכלל "הדבר מדבר בעדו", כך שאין להעביר את נטל ההוכחה אל המשיבות.  

             (-) לא הייתה התרשלות מצד שירותי בריאות כללית במהלך מעקב ההריון, וגם אם הייתה, אין  קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק;

             (-) הרופאים השאירו בידי ההורים את הברירה בין הותרת המערער ברחם, מה שהיה מביא למותו תוך זמן קצר, לבין ביצוע הניתוח הקיסרי בניסיון להצילו. ההחלטה לבצע את הניתוח הקיסרי להולדת המערער נעשתה על פי בחירת ההורים, לא עקב "שכנוע" והצגת "תמונה ורודה" על ידי רופאי המשיבה, אף לא בשל  הנתונים שנמסרו להורי המערער על ידי רופאי המשיבה (בהמשך נעמוד ביתר פירוט על המידע שנמסר להורים ועל ממצאיו של בית משפט קמא בעניין זה).

             על מסקנות אלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נסב הערעור שבפנינו. 

הערעור וטענות הצדדים