מלמד נ' חברת די.בי.אס. ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית בה מבקש התובע פיצוי מאת הנתבעת המספקת שירותי לוויין וכנגד ב"כ, משרד עורכי הדין חן פישר ושות'.

התובע מעלה טענות אשר בעיקרן מופנות כלפי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), בדבר דרך התקשרותה עמו והטרדה שנגרמה לו בעקבות כך. לדבריו, הוא ביקש לקבל שירותים מאת הנתבעת לפרקי זמן קצרים. התובע היה נוהג להתחבר לתקופה מסוימת, כאשר בסופה הוא מבקש להקפיא את המשך המנוי. למרות זאת, הנתבעת המשיכה לחייבו מדי פעם בפעם, כאשר בגין כך הגיעו לו החזרים. התובע תיאר מערכת התקשרויות עם הנתבעת לצורך קבלת ההחזר המגיע לו, ומאחר שלא קיבל את המגיע לו פנה בתביעה זו. עוד הוא טוען כי הנתבעת שלחה לו באמצעות הנתבעת 2 מכתבי התראה המיועדים לגב' בשם סוקול דבורה ואשר הוא היה מיופה כוחה בדירה. מדובר בדיירת קודמת אשר הייתה רשומה כמנויה על שירותי הנתבעת. לדבריו, הוא פנה אל הנתבעת בעניין זה, וזו הפנתה אותו אל הנתבעת 2. התובע טוען כי הדבר הזה גורם לו נזק ופוגע בשמו הטוב. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 30,000 ₪.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הודעה שמסר התובע לנתבעת בדבר הקפאת המנוי, לא נמסרה לה. התובע למעשה לא וידא בעת המשלוח כי בקשתו להקפאה של שירותי הנתבעת התקבלה אצלה. לאחר שהתברר לנתבעת כי התובע זכאי לקבל החזר כספי. היא דאגה להחזיר לו זאת. בכתב ההגנה הנתבעת הסבירה כי דבר זה נעשה לאחר הגשת כתב התביעה. מדובר בזיכוי של 709 ₪.

באשר לטענת התובע לעניין משלוח הודעות עיקול – הרי מדובר בהודעת עיקול שנשלחו לגב' סוקול. הנתבעת הביאה לידיעתו כי מדובר בעניין חוב כספי של גב' סוקול אשר לא שולם במערכת הנתבעת, לכן הועבר לטיפולו של ב"כ. הגב' סוקול לא עדכנה במערכת של הנתבעת את עזיבת הכתובת, על כן נשלחו לכתובת זו הודעות התשלום. הנתבעת ציינה כי לתובע אין קשר לחוב זה ואף הפנתה אותו למשרדו של ב"כ, לצורך בירור העניין.

הנתבעת 2 טוענת כי לא היה מקום להגשת התביעה כנגדה. הנתבעת 2 פועלת כמייצגת בלבד של הנתבעת, לכן כל טענה ככל שישנה לתובע, עליו להפנותה אל הנתבעת. עוד היא טוענת כי הנתבעת 2 קיבלה אצלה לטיפול תיק על שם גב' סוקול שרה דבורה, אשר מיוצגת על ידי עו"ד מטעמה, ולכן לא ברורות טענות התובע. הנתבעת 2 מעולם לא פעלה כנגד התובע באופן אישי, ולא נקטה נגדו בהליכים, ולכן אין מקום לתביעה ודינה להידחות.

בדיון שמעתי את טענות הצדדים. התובע טען כי לא קיבל את הזיכוי הנטען. לדבריו, במשך שנה שלמה הוא נאלץ לנהל שיחות ארוכות עם נציגי הנתבעת, את כולן הוא הקליט. 3 פעמים הובטח לו לקבל זיכוי, אך לשווא. לשאלת בית המשפט מדוע הקליט את השיחות, הוא הסביר כי בעבר הוא פנה בתביעה לתשלום פיצוי בסך של 1 ₪, ומאחר שנתברר לו במהלך בירור התביעה הקודמת כי השיחות לא הוקלטו, הוא בחר להקליט את השיחות לצורך הגשת ההליכים בתיק זה.

לשאלת בית המשפט, מהו סכום הזיכוי המגיע לו, התובע לא ידע לומר. אולם הסביר כי לא נגרם לו נזק בסך 30,000 ₪ אותו הוא תובע. לדבריו, הסכום הנתבע הוא על מנת שהנתבעת תשלם פיצוי הולם לאור התנהלותה. זאת על מנת למנוע שהיא תחזור על התנהלות זו עם צרכנים אחרים.

נציגת הנתבעת הסבירה כי הסכום הוחזר, וכי הנתבעת תוכל לשלוח אסמכתה על כך.

נציגת הנתבעת 2 חזרה פחות או יותר על טענותיה כפי שפורטו בכתב ההגנה, וטענה בעיקר על העדר יריבות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה.

התרשמתי כי הנתבעת הכירה בחובתה להשיב לתובע את הסכומים המגיעים לו בגין התקופה בה לא היה מחובר לשירותי הנתבעת. שוכנעתי גם כי הגבייה נעשתה ככל הנראה לאור הפרשי הזמן הקצרים יחסית בין הודעת ההתחברות לשירותי הנתבעת והבקשה להקפיאה, מה שגרם לתקלה של הנתבעת.

עוד התרשמתי כי התובע לא וידא כנראה במועד משלוח הודעת ההקפאה את קבלתה אצל הנתבעת, והדבר נודע לנתבעת על כך בדיעבד. אמנם התובע טוען כי לא קיבל סכום זה לידיו, ולכן יש להניח שככל שיתברר כי אכן כך הם הדברים, שהרי הנתבעת תשיב לו סכום זה.

באשר למשלוח המכתבים המיועדים לגב' סוקול, לא ברור לבית המשפט מהו הנזק שנגרם לתובע. המכתבים מוענו אל גב' סוקול. התובע לאחר שערך בירור בעניין זה, יכול היה להבין כי אין למי מהנתבעות כל טענה כלפיו. אינני מוצא לנכון לקבל את טענת התובע כי המכתבים שנשלחו אל גב' סוקול פגעו בשמו הטוב. מכל מקום, שוכנעתי כי גב' סוקול היתה מיוצגת על ידי עו"ד מטעמה. לאור כל זאת, אינני מוצא לנכון ליתן סעד כלשהו בטענה זו של התובע.

באשר להוצאות המשפט: אינני יכול להתעלם מהעובדה שהתובע נאלץ להגיש תביעה כספית, ורק לאחר הגשתה מיהרה הנתבעת לזכות את חשבונו כפי שהיא טוענת. לאור התנהלותה זו של הנתבעת זכאי התובע להוצאותיו. במסגרת ההוצאות, לקחתי בחשבון את העובדה שהנתבעת ניסתה לחסוך את ההליכים המשפטיים ולהחזיר את הכסף מיד לאחר שקיבלה את כתב התביעה. אציין גם שלא מצאתי מקום לסכום הנתבע בסך של 30,000 ₪ שהינו מוגזם בלשון המעטה. בנסיבות העניין, אני סבור כי הוצאות משפט בסך של 350 ₪ הינן סבירות.

באשר לנתבעת 2 – לא מצאתי מקום לצרפה לתביעה. עם זאת, לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובתה.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ז ניסן תש"ע, 11/04/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט

הוקלד על ידי: הילה קכל