מזרחי נ' בזק חברה לתקשורת בע"מ

פסק דין

התובע מבקש, כי הנתבעת תפצה אותו, לאחר שלא קיבל ממנה שירות בשני מועדים.

התובע טוען, כי ב-01/07/09 נותק קו הטלפון שלו עקב שדרוג של המערכת של הנתבעת ומספר הטלפון שלו הוחלף ללא ידיעתו. לכן, עד לתיקון התקלה הוא לא יכול היה לעשות בו שימוש. הוא גילה את התקלה רק למחרת, לאחר שלקוחה פנתה אליו ואמרה, כי היא מנסה להשיג אותו ללא הצלחה. הוא פנה אל הנתבעת וביקש ממנה לתקן את התקלה. זו תוקנה לאחר מספר שעות.

בנוסף, ביום 30/07/09 התברר לתובע שהקו אינו פועל. הוא יצר קשר עם הנתבעת וביקש, כי זו תיתן לו שירות עקוב אחריי לטלפון הנייד שלו, על מנת למנוע את הפגיעה בעבודתו. לדבריו, נציגת הנתבעת ששוחחה עמו ביקשה ממנו לשלוח פקס ובו בקשה לחבר אותו לשירות זה. רק לאחר דין ודברים, בשעה 17:00, חובר התובע לשירות. קו הבזק היה מנותק למשך 5 ימים, שבמהלכם הוא קיבל את השיחות, באמצעות השירות האמור, אל הטלפון הנייד שלו.

התובע העמיד את סכום תביעתו על סך של 7,000 ₪.

הנתבעת מודה בתקלות. לדבריה, ביום 01/07/09 היא ביצעה פעולה מכוונת שגרמה להצלבה בין קווים. לאחר שהתובע פנה טלפונית בתלונה, הנתבעת פעלה במהירות ותיקנה את הטעון תיקון.

באשר לתקלה השנייה, טוענת הנתבעת, כי בהתאם לנהליה, היה על נציגת הנתבעת לבקש מהתובע, כי יגיש בקשה לחיבורו לשירות "עקוב אחריי" באמצעות פקס - וכך היא עשתה. התובע התעקש ונוהל דין ודברים בעניין זה, שלאחריו חובר התובע לשירות בשעה 13:00 לערך, כ-4 שעות לאחר הופעת התקלה. לדברי הנתבעת, מדובר בתקלה בלתי צפויה הקשורה למתח גבוה שמקורו לא היה ברור.

הנתבעת טוענת, כי בעקבות תלונתו של התובע, היא זיכתה אותו בסכום של דמי שירות לשלושה חודשים, וכן השיבה לו את העלויות שבהן נשא בעקבות הפעלת שירות עקוב אחריי.

כמו כן, טוענת הנתבעת לחסינות מכוח סעיפים 40-41 לחוק התקשורת, בזק ושידורים התשמ"ג - 1982 (להלן: "החוק").

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה. לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי לטובת התובע בגין האירוע הראשון. סעיף 41 לחוק קובע במפורש, כי הנתבעת לא תישא באחריות לנזק עקב אי אספקת שירותי בזק ושירותים נלווים הנובעת מפעולה מכוונת של בעל החסינות. התובע מודה בעצמו בכתב התביעה, כי הנתבעת ביצעה פעולות שדרוג באזור עסקו ביום 01/07/09. מכאן, יש להחיל את החסינות האמורה. עוד שוכנעתי, כי לאחר שהתובע פנה אל הנתבעת, לאחר שגילה את התקלה בקו הטלפון, פעלה הנתבעת במהירות ודאגה לתיקון התקלה.

שוכנעתי, כי אין מקום להורות על פיצוי לטובת התובע גם בגין האירוע השני. מדובר בתקלה שככל הנראה נגרמה עקב גורם חיצוני. מכל מקום, עם פניית התובע לנתבעת דאגה זאת לחבר את התובע, 4 שעות לאחר התחלת התקלה, לשירות עקוב אחריי. דרישתה של הנתבעת, בהתאם לנהליה, כי התובע ישלח אליה בקשה בכתב בעניין זה נראית לי סבירה.

זאת ועוד, הנתבעת מצאה לנכון לפצות את התובע, בלא התערבות ביהמ"ש, בכך שזיכתה אותו בסכום של דמי שירות לשלושה חודשים וכן החזירה לו את עלות השיחות שבהן נשא בעקבות ההפניה אל הטלפון הנייד שלו במסגרת שירות עקוב אחריי. פיצוי זה נראה לי סביר, בהתחשב בזמן הקצר שבו התובע היה מנוע מלקבל שיחות.

יצוין, כי התובע לא צירף לכתב התביעה ולו מסמך אחד שממנו ניתן ללמוד על נזקיו הנטענים, וטענותיו אלה נטענו בעלמא.

סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ב' אדר תש"ע, 16/02/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט