פיצויים בסך 100,000 ש"ח לאישה מוסלמית שגורשה בעל כורחה

פתח דבר

1.        עניינו של פסק הדין הוא הכרעה בתביעתה הכספית של אישה מוסלמית שתבעה פיצויים בסך 500,000 ש"ח מבעלה עקב כך כי לטענתה, גירש אותה בעל כורחה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

 2.        התובעת ילידת 1969, היתה נשואה לבעלה משנת 1989 ומנישואי הצדדים נולדו 5 ילדים. נישואי הצדדים נקלעו למשבר כפי שנשמע בדיון בפני, עקב חשדות הנתבע שהתובעת מנהלת "רומן טלפוני" עם גבר זר. ועקב כך התדיינו הצדדים בבית הדין השרעי ב....

 3.        לטענת התובעת, הנתבע הגיש נגדה תביעה לשלום בית שנמחקה וגם תביעה לבוררות שאף היא נמחקה. עוד טוענת התובעת כי ביום 30/06/04 הגיעו הצדדים להסכם דיוני לפיו יתגרשו הצדדים רק לאחר שיוסדר עניין משמורת הילדים באופן סופי ופגישת הקטינים עם פקיד הסעד לסדרי דין. התובעת הוסיפה וטענה כי לשכת הרווחה אכן הגישה תסקיר מטעמה ובו צוין כי הנתבע מסית את הקטינים נגד אימם התובעת, וכי הנתבע נשא אישה אחרת "אשר גם היא מנצלת את שירותיהם של הילדים לטובתה בכך שנותנת להם לבצע לה עבודות הבית ולמרות זאת מומלץ על ביקורים משותפים...".

4.        התובעת טענה כי ביום הדיון (20/12/04) שהיה קבוע לתביעת הבוררות, נכח הנתבע ובא כוחו, ואילו היא לא נכחה מאחר והיא לא זומנה כלל לדיון, ובאותו מעמד אמר הנתבע כי הוא אינו מסכים להתגרש מאשתו דרך תביעת הבוררות והוא מבקש לגרש אותה לפי ההסכם הנ"ל. התובעת הוסיפה וטענה בתביעה כי "למרות שהוסבר לנתבע כי העניין אינו יכול להתנהל בלי אישורו של בית הדין ,הוא עמד וגירש את אשתו התובעת בעל כורחה ובלי רשות בית הדין השרעי שהוא גם בית הדין המוסמך לעניין זה". 

5.        התובעת טענה בתביעתה כי התנהגותו הנ"ל של הנתבע הינה עבירה על הוראות סעיף 181 לחוק העונשין - התשל"ז 1977 וכן הינה בגדר עוולה אזרחית כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין ועקב כך וכתוצאה מן הנזקים שנגרמו לתובעת, היא הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע על סך 500,000 ש"ח.

6.        מנגד טען הנתבע כי התביעה קנטרנית וטרדנית ודינה להימחק ו/או להידחות על הסף. 

7.        לטענת הנתבע, הצדדים התדיינו בבית הדין השרעי בטייבה, והגיעו במסגרת התדיינותם ביום 30/06/04, להסכמה דיונית לפיה הסתיימו "כל הנושאים התלויים בין הצדדים לרבות סיום אישי האישות בין הצדדים". 

8.        הנתבע הוסיף וטען כי אכן הוגש תסקיר מטעם רשויות הרווחה, אך הוא הכחיש את הנטען כאמור בגוף התסקיר אודות "הסתה" כביכול, או "ניצול שירותי הילדים" ע"י רעייתו הנוכחית בנוגע לעבודות הבית".  

9.        לטענתו של הנתבע ביום 20/12/04 הוגשה על ידו תביעה לבוררות... "אולם תביעה זו הוגשה ע"י בא כוחו, ג.א.א., אשר לא היה מוסמך להגישה. התביעה הוגשה שלא על דעת הנתבע, התביעה הוגשה לבית הדין השרעי מבלי שקיבל עוה"ד ג.א.א. ייפוי כוח מטעם הנתבע לעניין הזה, שכן ייפוי הכוח שהחזיק בו הראשון, הוסמך בו לייצג את הנתבע בנושאים אחרים למעט בוררות". 

10.       הנתבע הוסיף וטען כי פקידי בית הדין ביקשו מהנתבע להתייצב בעקבות אי הופעתו במועד, הנתבע התייצב בבית הדין והודע לו לראשונה כי עו"ד ג.א.א. הגיש תביעת גירושין (בוררות) שלא ידע עליה.

11.       להשלמת הרקע, אוסיף כי תיק זה נידון בפני ב"סיבוב שני". פסק הדין הראשון ניתן על ידי ביום 20/12/07 וביום 30/11/08 הוחזר אלי התיק ע"י ערכאת הערעור בחיפה. לפיכך, ומשחזר אלי התיק לשמיעה (ולאחר דחיות לא מועטות מטעם הצדדים) ביום 23/03/09 נקבע התיק להוכחות ל-22/10/09. למרבה הצער, גם ביום שנועד להוכחות לא הגיעו הצדדים, ומועד ההוכחות נדחה על ידי לשעות אחר הצהריים ביום 20/12/09. ב"כ הצדדים ויתרו בהסכמה דיונית על הגשת תצהירי עדות ראשית ולאחר שהצדדים נחקרו על תצהיריהם והגישו סיכום טענותיהם בכתב - ניתן עתה פסק דיני. 

דיון

  המסגרת הנורמטיבית  

12.       הוראות סעיף 181 לחוק העונשין - התשל"ז 1977 קובעות לאמור: 

"התיר איש את קשר הנישואין בעל כורחה של אישה, באין בשעת התרת הקשר פסק דין סופי של ביהמ"ש או של בית הדין המוסמך המחייב את האישה להתרה זו, דינו מאסר 5 שנים..." 

13.       הפסיקה קבעה כי כוונתו של המחוקק הישראלי היתה בחקקו את סעיף 181 לחוק העונשין, להגן על האישה הלא יהודייה.           

להלן אביא הדברים מתוך הלכה ישנה שלא נס ליחה מפי כב' השופטת נתניהו בע"א 245/81 סולטאן נ' סולטאן פ"ד ל"ח(3) 169 :