תביעת חוב של רו"ח - מעמדה בפירוק

לפני ערעור על החלטת המנהל המיוחד עו"ד דורון לנגה, לפיה דחה את טענת הנושה רו"ח במקצועו, להכיר בו כבעל זכות עיכבון הקיימת לו, לטענתו, על הדוחות הכספיים של החברה, ועל כך שהמנהל המיוחד לא אישר את מלוא תביעתו, ובתוך כך לקבוע כי הינו נושה מובטח.

הרקע לערעור וטיעוני המערער

1.         הנושה - המערער  - הינו רואה חשבון במקצועו, ונתן שירותי ראיית חשבון לחברת דילעם בניה ופיתוח ועבודות עפר (1999) בע"מ (בפירוק) (להלן: " החברה"). המנהל המיוחד דן בתביעת החוב שהגיש המערער, וקבע כי אין לו זכות עיכבון על פנקסי החשבונות של החברה, וכן קבע כי אין להכיר במלוא החוב הנטען ובהיות המערער נושה מובטח.

המערער טוען כי המנהל המיוחד שגה בקביעתו, שכן הוא בעל זכות העיכבון מכוח סעיף 5 לחוק חוזה הקבלנות תשל"ד - 1974, (להלן: " חוק חוזה קבלנות"), ובצירוף הגדרת " נושה מובטח" בפקודה, (ראו להלן) ולאור הגדרת עיכבון בחוק המיטלטלין, וכי עונה הוא על דרישת הדין.

לטענתו, אין צורך שהחוב במקורו יהא חוב מובטח, וזכות העיכבון היא שמקנה לבעליה מעמד זה.

מדובר בקבצי מחשב שהכין המערער ולגביהם, לטענתו, יש לו זכות בעלות וזכות יוצרים כל עוד החברה לא שילמה תמורתם, ואלה מהווים "נכס" של רואה החשבון.

מכאן לדעתו, שהחלטת המנהל המיוחד ובתוך כך הסתמכותו על סעיף 103 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן : "הפקודה"), שגויה היא.

2.         המערער (להלן: "המערער" או רו"ח ששתיאל") אף משיג על קביעת הסכום שתבע בתביעת החוב בכך שלא אושר, כמפורט בערעורו, הן בענין החוב שנותר לחברה כלפיו, שכ"ט בגין 28 שעות עבודה בנושא מכירת מניות החברה, הכנת תחשיב בהליך הבוררות על התוצאה העסקית בפרוייקט מצפה רמון - ובסה"כ מבוקש לאשר למערער סך של 54,000 ש"ח, כנושה מובטח.

כן מפנה המערער לבש"א 3172/07 (פש"ר 259/07) רפאל כמוס נ' עו"ד אהוד פורת, הנאמן לתקופת הקפאת   ההליכים של חב' ציוני ממן,  (אתר נבו) (18.12.07) (להלן: " עניין כמוס").

המערער טוען כי קריאה נכונה של סעיף 103 לפקודה מלמדת שהוא מצוי בפרק על מימוש נכסים, ולא בפרק של מימוש זכויות. המטרה הינה לאפשר לנאמן להתחיל מיד בתפקידו ולאפשר לו לקבל מיד את הספרים.

המערער מפנה לפסיקה בדבר המקרים המלמדים על היותו נושה מובטח. הוא בדיעה כי מסמכי הנהלת החשבונות הם בגדרה של הגדרת  "נכס".

תשובת המנהל המיוחד

3.         מבדיקת החומר  שהגיש המערער בתביעת החוב ברור כי הוא לא הקפיד על גיבויה במסמכים, לא הקפיד בזמנו על עריכת הסכמי שכר טרחה, על המצאת ראיות לקיום החוב, ויחד עם זאת, נמצא מלין כנגד החלטת המנהל המיוחד שלא להכיר באותם חובות בהיעדר  אותם מסמכים.

4.         מעיון בדוח מטעם המנהל המיוחד דאז, עו"ד עדיאל שומרון, עולה כי רו"ח ששתיאל טען לזכות עיכבון על ספרי הנהלת החשבונות של החברה. לפיכך הוגשה בזמנו בקשה למתן הוראות ( בש"א 3317/03, שנדונה  לפני כב' השופט (כתוארו אז) ד' חשין),  בה נתבקש בית המשפט להורות לרו"ח ששתיאל להעביר את ספרי הנהלת החשבונות והעתקי הדוחות הכספיים של החברה וספריה לידי  המנהל המיוחד.

כן נקבע שם כי רו"ח ששתיאל יהא רשאי להעלות את טענותיו בדבר היותו נושה מובטח - מכוח זכות העיכבון לה הוא טוען, בשלב בדיקת תביעת החוב כנגד החברה, וכך  נאמר בהחלטה:

• "בהידרשם לסעיף זה [103 לפקודת פש"ר] אומרים ד"ר ש' לוין וד"ר א' גרוניס כי "זכות העיכבון  לא תחול לגבי פנקסי החשבונות של פושט הרגל" (לוין וגרוניס פשיטת רגל מהדורה שניה, התשס"א), עמ' 260). העולה מן הדברים, לכאורה כי לרו"ח ששתיאל אין זכות עיכבון בספרי החברה. אומר אני לכאורה, משום שכאמור איש מהצדדים לא התייחס להוראות סעיף 103 לפקודה." (שם, פסקה 5).
•  

בסיס החלטת המנהל המיוחד, מקורו בסעיף 353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983, הקובע:

• "בחברה חדלת פרעון ינהגו על פי דיני פשיטת רגל החלים על נכסיו של מי שהוכרז פושט רגל, בכל הנוגע לזכויותיהם של נושים מובטחים ושאינם מובטחים, לחובות הניתנים לתביעה, לשומת שוויין של אנונות ושל התחייבויות עתידות או מותנות, ולקבלת דיבידנד."