ככלל, לא תבוצע השבה כאשר בית המשפט קובע בדיעבד שהתקיימו יחסי עובד-מעביד.

הנשיא סטיב אדלר

          אימתי יש להכיר ביחסי עובד-מעביד בין מבצע עבודה שהוגדר כ'קבלן' בחוזה עבודה, וככל שהוכרו יחסי עבודה כאמור, האם ובאילו נסיבות תתקבל תביעת השבה ואו טענת קיזוז שהוגשה על ידי החברה המעסיקה?

          שאלות אלה עולות לפנינו בשני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע, בו התקבלה תביעתו של מר פיליפ טיברמן (להלן - העובד או מר טיברמן) כנגד מקורות חברת מים בע"מ (להלן - מקורות). בית הדין האזורי קבע, כי בשנים 1971-1980 התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעביד וכי, לפיכך, זכאי מר טיברמן לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות הנגזרות מקיומם של יחסי עבודה כאמור. כמו כן, התקבלה בחלקה התביעה שכנגד שהגישה מקורות כנגד מר טיברמן ובית הדין האזורי הורה על קיזוז סכומים אשר שולמו למר טיברמן ביתר, עקב הגדרת היחסים בין הצדדים כיחסים שבין מזמין שירותים לקבלן עצמאי.

תמצית העובדות הצריכות לעניינו

[2]     מר טיברמן, מהנדס בניין במקצועו, הועסק במקורות ובחברת בת שלה - מקורות בינוי ופיתוח בע"מ (להלן - חברת הבת), החל מיום 1.7.1971 ועד לפרישתו המוקדמת ביום 30.6.2003, כחצי שנה לפני הגיעו לגיל פרישה.

          עיסוקו של מר טיברמן היה כמהנדס מבנים באתרים שונים של מקורות, בעיקר בדרום הארץ. עבודתו נחלקה לשתי תקופות: בראשונה הוגדר כ"עצמאי" ובשנייה הוגדר כ"עובד". 

          התקופה הראשונה: 1971-1980 - בשנים 1971 ו-1973 נחתם חוזה למתן שירותים בין מר טיברמן לבין מקורות ( חברת האם). אף שההסכם נחתם עם מקורות, נמצא כי מר טיברמן הוציא במהלך השנים לאחר 1973 חשבוניות מס לחברת הבת, מקורות בינוי ופיתוח.

          התקופה השנייה: 1980-2003 - בשנת 1980 קלטה חברת הבת של מקורות את מר טיברמן כעובד מן המניין בשירותה. במהלך השנים, נמצא את שמה של מקורות מצוין במסמכים כמי שמעסיקה את המערער.

          ההתדיינות בין הצדדים נגעה לתקופה הראשונה, כאשר מר טיברמן מבקש לשנות בדיעבד את מעמדו מ"קבלן עצמאי" ל"עובד".

[3]     ההליכים המשפטיים. בין הצדדים בסכסוך זה התקיימו מספר הליכים משפטיים:

          בשנת 2004 הגיש מר טיברמן תביעה לבית הדין האזורי להכרה ביחסי עובד ומעביד בינו לבין המשיבה בתקופה הראשונה, ולקבלת הפרשי פנסיה ולחלופין הפרשי פיצויי פיטורים; הפרשי מענק פרישה; מענק יובל; והפרשי דמי חופשה שנתית. יוטעם, כי תביעתו נסבה כולה על התקופה הראשונה, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופה השנייה מר טיברמן קיבל את מלוא זכויותיו כעובד.

מנגד, הגישה מקורות כתב הגנה ובו טענה מקדמית לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות עילת התביעה, ולחילופין טענות נגד לגופה של התביעה. בנוסף, הגישה מקורות כתב תביעה שכנגד להשבת הסכומים אשר שולמו למר טיברמן ביתר, ככל שתתקבל טענתו להכרה ביחסי עובד ומעביד כאמור. 

          בקשת מקורות לדחיית תביעתו של מר טיברמן על הסף, מחמת התיישנות, התקבלה במלואה על ידי בית הדין האזורי בעב 1611/04 (להלן גם - פסק הדין הראשון). ערעורו של מר טיברמן התקבל בחלקו על ידי בית דין זה בע"ע 1616/04 (להלן גם - הערעור הראשון), תוך שההליך הוחזר לבית הדין האזורי לבירור שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ולבירור תביעתו של מר טיברמן בכל הנוגע לרכיב מענק היובל, הפרשי פיצויי פיטורים, והפרשי דמי חופשה שנתית.

עם החזרתו של התיק לבית הדין האזורי נפתח הליך חדש, הוא עב 1290/06 , והוגשו כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן. על כנם נשארו כתב התביעה שכנגד וכתב התשובה לו. בית הדין האזורי נתן את פסק הדין השני ושני הערעורים שבפנינו הוגשו נגדו, אך - כפי שיוסבר להלן - חלק מטענותיה של מקורות (כגון הטענה בדבר מעשה בית דין לעניין פיצויי הפיטורים) נוגעות לנפקותם של הליכים קודמים.

פסק הדין של בית הדין האזורי

[4]     פסק הדין השני בחן את שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד, בהתאם להלכות כפי שנקבעו לאורך השנים בפסיקה, והסיק כי בין הצדדים אכן התקיימו יחסי עבודה כאמור. מסקנתו התבססה, בין היתר, על קביעות עובדתיות לפיהן מר טיברמן עבד בהיקף שנקבע על ידי מקורות, בהתאם לשעות העבודה המקובלות בה, על פי הוראות מאנשי החברה ותוך שימוש בכלים ובאמצעים שסיפקה לו; הוא לא נתן שירות ללקוחות נוספים ולא העסיק עובדים; עם העברתו להעסקה במעמד של עובד לא חל שינוי בתנאי עבודתו.

      כנגזרת ממסקנתו בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד, קבע בית הדין האזורי, כי מר טיברמן זכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסכום כולל של 141,759 ש"ח ולמענק יובל בסך 65,506ש"ח . התביעה להפרשי פדיון חופשה שנתית נדחתה על יסוד האמור בהסכמים החלים על עובדי מקורות.

[5]     אשר לתביעה שכנגד, בית הדין האזורי קיבל את עמדת מקורות לפיה למר טיברמן שולמו סכומים גבוהים ביתר, אשר נבעו מהגדרת מעמדו כקבלן עצמאי. זאת, תוך שהוא מעדיף את חישוביה של מקורות לעניין ההפרשים בשכר אשר שולם למר טיברמן אל מול עובד אחר מקביל לו, על פני חישוביו של מר טיברמן לפיהם שכרו היה אף נמוך יותר משכרו של עובד מקביל אליו.

עם זאת, בית הדין האזורי קבע, כי בנסיבות המקרה, אין מקום לחייב את מר טיברמן להשיב בפועל את מלוא הכספים שקיבל ביתר, אלא להגבילם לכדי קיזוז הסכומים שנפסקו לזכותו כאמור לעיל . זאת, על יסוד הוראות הדין המתירות לבית הדין לפטור מחובת השבה, מקום בו נדרש הדבר לשם עשיית צדק. בתוך כך, נתן בית הדין משקל לתקופת ההתקשרות בין הצדדים, בה טרם גובשה הלכה כלשהי בעניין חובת ההשבה; לכך ששינוי המעמד מקבלן עצמאי לעובד לא הביא לשינוי תנאי עבודתו של העובד, פרט לשינוי המעמד עצמו; לכך שהעובד הועסק משך כ-30 שנה במקורות לשביעות רצונה; ולכך שהוא כיום גמלאי אשר דרכו המקצועית באה לידי מיצוי עם פרישתו והטלת חיוב כספי עליו מעבר לקיזוז אינה צודקת בנסיבות אלה.

          לאור תוצאת פסק הדין, קבע בית הדין האזורי, כי מר טיברמן אינו זכאי לכספים ממקורות וכי כל צד יישא בהוצאותיו בהליך.