ביהמ"ש התיר לאישה להרות מזרעו של נפטר שלא הכירה

ע. ש ז"ל (להלן: " ע' ו/או " המנוח") נפטר בדמי ימיו ממחלת הסרטן, כשהוא בן 22. בטרם החל בטיפולי כימותרפיה, הפקיד ע' 'מנת זרע של עצמו בבנק הזרע. כיום מבקשת המבקשת 2 (להלן: " המבקשת"), רווקה כבת 40, שלא הכירה את ע' ו/או את בני משפחתו בחייו, להרות מזרעו. מהם האינטרסים שיש לשקול בבחינת סוגיה זו- רצון המנוח וכבוד המת, רצון המבקשת, טובת הילד העתיד להיוולד, והאינטרס החברתי - והאם מדובר באינטרסים מנוגדים או חופפים ? זה עיקר עניינו של פסק דין זה.

1.         רקע עובדתי:

בשנת 2005, במהלך שירותו הצבאי לקה ע' לראשונה במחלת הסרטן. עובר לתחילת הטיפולים הכימותרפיים (חודש אפריל 2005), הפקיד ע' מנות זרע משל עצמו. בכתבה שפורסמה בעיתון "....." בחודש מרץ 2007 תיאר ע' את הליך מתן הזרע:

"ליתר בטחון, לפני שהתחילו לטפטף לי כל מיני חומרים מגעילים לגוף התבקשתי לטפטף את דור העתיד לכוס שתישמר בבנק הזרע... וכשסיימנו את העסק, הושטתי להורים שלי את הנכדים שלהם בתוך כוסית פלסטיק, כדי שיגישו אותם למשמר לאחות הראשית" (נספח ג').

בשנת 2006, כעשרה חודשים לאחר שהחלים ע' לראשונה ממחלתו, נישא והתגרש לאחר חודשים ספורים. לדאבון הלב, בחלוף כשנה מהחלמתו, בהיותו בן 22 בלבד, שבה ותקפה אותו המחלה באגרסיביות עד שהכניעה אותו ביום 1.12.07. אין חולק כי במהלך כל תקופת מחלתו סעדו וליוו אותו הוריו, הם המשיבים הפורמאליים.

בחלוף כשמונה חודשים ממועד פטירתו, ביום 24.7.08, או בסמוך לכך, פונה המבקשת, לעת ההיא רווקה כבת 39, כלכלנית במקצועה, להוריו של ע' בבקשה להרות מזרעו של ע', בנם המנוח.

ביום 21.9.08 חותמים המבקשת והוריו של ע' על הסכם מקיף המסדיר את מערכת היחסים ביניהם ואת כל הסוגיות שעלולות להתעורר לגישתם מההפריה (נספח שני לתובענה). מערכת היחסים בין המבקשת והוריו של ע' מתוארת בתסקיר מיום 2.4.09, ערוך על ידי פקידות הסעד לסדרי דין רחל סיוון -ששי ושלומית קליין:

"שני הצדדים מאשרים כי המפגש ביניהם מהווה מפגש של רצונות שישרת את טובתו של הילוד. כאמור, ההסכם שנחתם בין הצדדים משקף ומאשר את ההסכמות ביניהם. שני הצדדים מאמינים שהילד שייוולד יזכה לטוב ביותר, לאמא, לבית ולמשפחה.

פקידות הסעד מתרשמות כי הדיאלוג בין הצדדים מבוסס על כבוד, חיבה ומרחב הדדי. פקידות הסעד מתרשמות כי שני הצדדים נחושים לממש את הרצונות שלהם להביא ילד לעולם, כל אחד מהמניעים שלו. שני הצדדים לא העלו דילמות ערכיות הקשורות לטובתו של הילד שעשוי להיוולד.

...פקידות הסעד מעריכות כי הצדדים לא התעמקו בדילמות אלו מאחר ורואים בדיון זה התערבות של המדינה בחיי הפרט ועומדים על דעתם להמשיך בהליך זה".

ביום 22.9.08 מגישה המבקשת את התובענה נשוא פסק דין זה: בקשה למתן צו עשה המורה למשיב 1 לאפשר למבקשת להשתמש במנות הזרע של ע' המנוח לצורך הפרייתה.

קדם משפט בתובענה נערך ביום 15.12.08, בסיומו הוריתי על הגשת תסקיר. ביום 22.6.09 נערך דיון הוכחות במהלכו נחקר אביו של ע'. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב וכעת ניתן פסק דיני.

2.         טענות הצדדים

עיקר טענות המבקשת:-

- ע' הביע את רצונו להעמיד צאצאים אחריו גם לאחר מותו-

-          ע' בחר מרצון מלא ומבחירה מודעת להפקיד את זרעו עובר לטיפולים שעבר. בכתבה בעיתון "בלייזר" אף ציין: "הושטתי להורים שלי את הנכדים שלהם". בעשותו כן, צפה ע' את התוצאות המסתברות מפעולתו- הולדת ילדים גם לאחר מותו, הביע רצון בהתקיימותן ונתן למעשה להוריו הוראות המשך. כמו כן, בבחירת המילים- "נכדים" הביע את רצונו להעניק גם להוריו אפשרות להמשכיות.

אמו של ע' הצהירה כי ע' אמר לה מפורשות בנושא סוגיית הבאת ילדים לעולם: "אמא איתי לא תהיה לך בעיה", ואביו של ע' העיד כי ע' אמר לו טרם פטירתו: "אבא אני מבטיח לך, החיים לא ייפסקו, יהיה להם המשך, אי אפשר לעצור את החיים". אביו של ע' , שבינו ובין ע' שררו יחסי קרבה מיוחדים, העיד כי במעמד זה היה ברור לשניהם כי באומרו מילים אלו, התכוון לזרע אשר הוקפא בבנק הזרע. הוריו של ע' הכירו אותו, את דרכיו ואת אמונותיו וברור להם כי הוא ציווה עליהם להמשיך עבורו את החיים.