במהלך חודש מאי 2008 הפיצה הנתבעת 2 ("מגה"- הריבוע הכחול) פרסום שעניינו חופשות משפחתיות בתורכיה, אשר שווקו באמצעות סוכנות הנסיעות, הנתבעת 1 (איסתא). חופשות אלו סופקו ותוכננו על ידי צד ג' (השטיח המעופף). התובע הזמין חופשה בבודרום שבתורכיה למשפחתו, במסגרת מבצע זה. משפחתו של התובע מונה זוג הורים ושלושה ילדים, ועבור חופשה זו כולל טיסות ושהייה במלון בדרגת חמישה כוכבים, שילם התובע סכום של 9,738 ש"ח.
הנושא היחיד השנוי במחלוקת הוא חדר המלון שסופק לתובע ולמשפחתו. אין חולק כי החדר שסופק כולל מיטה זוגית, מיטת קומותיים וכורסה שנפתחת למיטה, כפי שניתן לראות בתמונה שצורפה לכתב התביעה, שממנה גם עולה כי מדובר בחדר צפוף יחסית. לטענת הנתבעת 1, שטחו של החדר כ-28 מ"ר. התובע טען כי נאמר לו שמשפחתו תקבל סוויטה או חדר כפול. לדבריו אכן ראה את מבנה החדרים במלון באתר האינטרנט של המלון, אולם הניח כי יסופקו למשפחתו שני חדרים דוגמת החדר הסטנדרטי שראה באתר האינטרנט. הנתבעת 1 טענה כי בשום שלב לא דובר על סוויטה, אלא הוצע לתובע לקבל שני חדרים או חדר משפחה, והוא אומנם קיבל חדר משפחה. סוכנת הנסיעות מטעם הנתבעת 1, הגב' מעיין צ'רני, שהיא זו ששוחחה עם התובע, טענה כי הסבירה לתובע שהוא יכול לקבל שני חדרים צמודים או חדר משפחתי. עוד טענה שהתובע בחר בחדר המשפחתי לאחר שראה את החדרים באתר האינטרנט. לטענתה, מלכתחילה המבצע נועד לזוג מבוגרים ושני ילדים, אך התובע ביקש ש"ילכו לקראתו" ויתאימו את המבצע למשפחתו המונה כאמור שלושה ילדים.
לאחר ששמעתי את הצדדים שוכנעתי כי אכן התובע הזמין את החופשה בידיעה שמשפחתו תתארח בשני חדרים, שהמבנה שלהם הוא כמו שנראה חדר באתר האינטרנט של המלון, או שהמשפחה תקבל חדר משפחתי. בהקשר זה אין משמעות למינוח "חדר משפחתי", "סוויטה" או כל מינוח אחר שיתאר את החדר שהניח התובע שמשפחתו תקבל. עוד שוכנעתי כי לא עלה בדעתו של התובע שמשפחתו תקבל חדר שנראה כלשונו, חדר שהוא "בתנאים של אכסניה ברמה ג'". גם שוכנעתי כי אכן כפי שתיאר זאת התובע "לא העליתי על דעתי שבבית מלון בתורכיה ישכנו אותנו חמישה אנשים בחדר", שכן מלון שמכבד את עצמו אינו מאפשר שהות של חמישה אנשים בחדר אחד. כך בוודאי במלון שמתואר כמלון בדרגת חמישה כוכבים.
דבריה של סוכנת הנסיעות נראו כניסיון להסתתר מאחורי מילים או מינוחים המובנים לה ואינם מובנים לאדם מן הישוב. כפי שהערתי גם במהלך הדיון, אדם המזמין חופשה למשפחתו במלון בדרגת חמישה כוכבים, אינו מצפה למצוא את עצמו מתארח עם משפחתו בחדר צפוף עם מיטת קומותיים, בעוד שהמיטה הנוספת שמוצעת לאחד מילדיו היא כורסא שנפתחת למיטה, המחולקת לשלושה חלקים והשינה בה אינה נוחה, בלשון המעטה.
בנסיבות אלו, אני מאמינה לתובע כי הוטעה ביחס לתנאי האירוח של משפחתו במהלך החופשה, וכי כדבריו, לא עלה בדעתו שיתארח בתנאים כה ירודים וכי אילו ידע כי אלו יהיו תנאיי החופשה, היה מוותר עליה.
אני סבורה כי יש להטיל את מלוא האחריות על הנתבעת 1 שעימה היה תובע בקשר. כך גם נקבע לאחרונה על ידי בית הדין לחוזים אחידים בירושלים, בפסק דין שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיא השופטת יהודית צור, פרופ' עופר גרוסקופף וד"ר משה גלברד, בח"א 804/07
דיזנהויס יוניטורס נסיעות ותיירות (1999) בע"מ נגד היועץ המשפטי לממשלה, המועצה הישראלית לצרכנות, והרשות להגנת הצרכן בהסתדרות (13/10/2009). בפסק דין זה דן בית הדין לחוזים אחידים, בתניות שונות שנקבעו בהסכם של סוכנות נסיעות. בין השאר נקבע כי חלק מתפקידה של סוכנות הנסיעות הוא למסור לספקי השירות את מלוא המידע הרלוונטי לעיסקה ולוודא את התאמתה לדרישות הלקוח (פיסקה 37). כן נקבע כי סוכנות הנסיעות היא הגורם המקצועי שהלקוחות נעזרים בו לצורך קבלת החלטות בדבר שירותי הנסיעות שיזמינו, ומבצעים באמצעותה את הזמנותיהם. ומכאן אחריותה לכך שהלקוחות יקבלו את אשר הזמינו (פיסקה 44).
אין חולק כי במקרה הנדון התובע הזמין מהנתבעת 1 חופשה ותיאר את הרכב משפחתו ואף הסביר כי יש צורך שהחדר שבו תתארח משפחתו יענה לצרכים אלו. הנתבעת 1 אינה יכולה להסתתר אחרי טענה כי לכאורה ידע התובע שהוא מקבל "חדר משפחה". אין חולק כי משפחה שיוצאת לחופשה במלון שמוצג כמלון בדרגת חמישה כוכבים, לא מצפה למצוא את עצמו בחדר צפוף ובתנאים ירודים כפי שתואר קודם לכן.
התובע לא חלק על כך כי שאר תנאיי החופשה היו טובים וענו על צפיותיו, אך אני גם מקבלת את טענתו כי אילו ידע מה יהיו תנאיי החדר שבו יאלץ להצטופף עם משפחתו, לא היה קונה את חבילת הנופש. כך בייחוד לאחר שבשל תנאים אלו, כטענתו, נמנעה משפחתו משהייה בחדר במלון למעט בשעות הלילה לצורך שינה. בנסיבות אלו, אני מעריכה את נזקו של התובע בשיעור של 60% מעלות החופשה.
מהטעמים שעליהם עמדתי, רק הנתבעת 1 תישא בפיצוי זה ולא הצד השלישי.
הנתבעת 2 ביקשה כי התביעה נגדה תימחק. לטענתה, בפירסום שהופץ (נ/6), נאמר במפורש כי אין לה כל אחריות לחופשה וכי האחריות כולה מוטלת על הנתבעת 1. מסיבה זו ביקשה כי התובע יחוייב בהוצאות בשל הגשת התביעה גם נגדה.
לאחר שבחנתי את הפירסום שעליו נסמכת טענת הנתבעת 2, אני סבורה כי אכן יש מקום למחיקת התביעה נגדה, אך אין מקום לפצותה בהוצאות בשל הגשת התביעה נגדה. בפירסום עצמו מופיעה הנתבעת 2 - "מגה בעיר" - באותיות גדולות מאד ובולטות. בכך נראה כי הנתבעת 2 ביקשה לפרסם את עצמה בסניפי הרשת, בתור הגורם שאחראי לחופשות אשר נמכרו במחירים אטרקטיביים במיוחד. לעומת זאת, בגב הפירסום באותיות מזעריות מאד, אשר בקושי רב הצלחתי לקוראם, נכתב כי הנתבעת 2 אינה אחראית לכל דבר הקשור בחופשות. נראה כי במצב זה החלטת התובע לתבוע גם את הנתבעת 2, היתה סבירה ואם הנתבעת 2 ביקשה להתנער מאחריות לאותן חבילות נופש, היה עליה להדגיש זאת כפי שטרחה להדגיש את העובדה שהיא לכאורה זו שעומדת מאחורי מבצעי הנופש. בנסיבות אלו, איני רואה הצדקה לחייב את התובע לשאת בהוצאותיה.
לאור האמור, התביעה מתקבלת רק נגד הנתבעת 1 אשר תשלם לתובע סכום של 5,843 ש"ח.
הסכום ישולם תוך 30 יום ואם לא ישולם סכום זה במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
ניתן היום ח' בחשון, תש"ע (26 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.