1. הנאשם הורשע בעבירה של איסור פרסום הסתה לגזענות לפי סעיף 144ב לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן:
"החוק"), בעבירה של ניסיון לפרסם הסתה לגזענות לפי סעיף 144ב+25 לחוק, ובעבירה של פרסום הסתה לאלימות או לטרור לפי סעיף 144ד2(א) לחוק.
כתב האישום שהוגש, ייחס לנאשם 25 אישומים. מ- 24 מהם זוכה הנאשם והורשע רק באחד מהם, בגין דברים שאמר ביום 8.8.05 בתכנית הטלויזיה "לימוזינה", בעבירות כמפורט לעיל.
בקשה לביטול ההרשעה:
2. ב"כ הנאשם ביקש, בטעוניו, לבטל את הרשעתו של הנאשם ולסיים את ההליך ללא הרשעה.
הכלל הוא כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. האמצעי של הימנעות מהרשעה יופעל רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כאשר נמצא שחומרתה של העבירה קטנה מהנזק שייגרם לנאשם אם יורשע (ראה: ע"פ 2083/96
תמר כתב נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(3) 337).
הימנעות מהרשעה כאשר אין לכך כל צידוק ממשי, אינה נכונה ואף פוגעת בעקרון השוויון בפני החוק (ראה: ע"פ 3647,2513/96
מדינת ישראל נ' ויקטור שמש ואח'
, פ"ד נ(3) 682).
וכדברי כב' השופט קדמי בספרו
"על סדר הדין בפלילים"
(תשס"ג - 2003), חלק שני עמ' 1106:
"בית המשפט לא יעשה שימוש בסמכות מיוחדת ויוצאת דופן של "הימנעות מהרשעה", אלא, במקרים נדירים כאשר אופי המעשה נושא ההרשעה, ונסיבות אישיות נדירות של הנאשם מצדיקות זאת".
בעניננו, אין בנסיבותיו של הנאשם דבר אשר יצדיק סיום ההליך ללא הרשעה:
מדובר בעבירות חמורות ובנאשם אשר אין זו הסתבכותו הראשונה עם החוק - לנאשם הרשעות קודמות רבות, בעבירות בהן הסתבך על רקע אידאולוגי. הנאשם אף ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל. אמנם העבירות הקודמות בהן הורשע הנאשם ישנות יחסית, האחרונות שבהן משנת 2001, אולם מצבו של הנאשם אינו כשל מי שזו לו הפעם הראשונה בה עשה מעשה שיש בו עבירה פלילית.
אכן, הרשעה עלולה לפגוע באפשרויות תעסוקתו של הנאשם בעתיד. כן היא עלולה לפגוע בסיכוייו של הנאשם לסיים התמחותו במשפטים ולהיות עורך דין. ואולם, התוצאה היא פועל יוצא של מעשיו של הנאשם, ותהא זו לשכת עורכי הדין שתצטרך להחליט אם מי שעבר עבירות לאורך שנים ועבר עבירות שענינן הסתה לגזענות ולאלימות, ראוי שיהיה חבר בלשכת עורכי הדין.
זאת ועוד, מכך שנטען כי בשל העבירות הנוכחיות לא נתאפשר לנאשם לסיים התמחותו, ניתן להסיק כי בשעה שהנאשם עבר את העבירות בשנת 2005, כבר למד הנאשם לימודי משפטים, והיה עליו להיות זהיר כפל כפליים במעשיו.
בנסיבות אלה אינני רואה מקום לבטל את הרשעתו של הנאשם.
לעניין העונש:
3. במסגרת הטיעונים לעונש הגישה ב"כ המאשימה את הרישום הפלילי של הנאשם, וציינה כי לחובתו 12 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, התפרעות ועוד, והוא אף ריצה עונשי מאסר.
לדברי ב"כ המאשימה, הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות, ומדובר בעבירות מכוערות שיש להן השלכות ציבוריות הנוגעות למרקם החיים המדינה, ועל בית המשפט להביע את סלידתו מהמעשים.
בנוגע לעבירת ההסתה לאלימות - הנאשם אמר דברים בזכות רצח רבין וקרא להורדת מסגדים ולגירוש ערבים. כן שיבח מעשי אלימות וקרא לפגיעה בחיי אדם. עבירה זו מעודדת מעשי נקם של בודדים, ותורמת להפיכת החברה לאלימה יותר.
בנוגע לעבירת ההסתה לגזענות - הנאשם קרא לגירוש ערבים, הגדיר אותם מסוכנים ו"סרטן". מדובר בהסתה כלפי חמישית מאוכלוסיית ישראל. הקריאה לגירוש ערבים באשר הם ערבים, מנוגדת לתפיסה הערכית של מדינת ישראל ולערך השוויון, ועל גזר הדין לכלול מסר לא רק לנאשם, אלא גם למיעוטים במדינה.
ב"כ המאשימה הדגישה כי דווקא בשל היותנו בני העם היהודי, איננו יכולים להרשות שבתוכנו יקומו אנשים המשבחים מעשי אלימות או מסיתים לגזענות.