שטראוס תעצור ייצור של אריזות שוקולית עקב תביעה בגין השימוש בתמונת הילד שעל האריזה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד חברת שטראוס גרופ בע"מ (להלן: " שטראוס"). נתבקשתי לצוות על שטראוס כי תוריד ממדפי המרכולים את חבילות המוצר "שוקולית" (להלן: " שוקולית") הנושאות על גבי אריזתן את דמותו של המבקש, וכן כי אמנע משטראוס לעשות כל שימוש אחר בדמות המבקש.

רקע עובדתי

1.         המבקש, כיום חייל בשירות סדיר, הצטלם בשנת 1999, בהיותו קטין, לסוכנות דוגמנות "אקסטרא" (להלן: " אקסטרא"). נמסר להורי המבקש כי מדובר בצילומים עבור חברת עלית (להלן: " עלית") לצורך מוצר שוקו, עם זאת, לא נכרת הסכם בין המבקש לבין חברת עלית. בגין הצילומים קיבלו ההורים סכום חד פעמי של 3,520 ש"ח. בחלוף זמן מה, השיקה עלית את מוצר השוקו שלה לילדים, "שוקולית" ועליו תמונתו של המבקש. לימים התמזגה חברת עלית עם שטראוס, היא המשיבה בתיק זה.

2.         המבקש פנה, תחילה בעצמו, באמצעות הטלפון, ולאחר מכן באמצעות עורך דינו לשטראוס, בדרישה כי יסדירו עמו את השימוש בדמותו או לחילופין כי יסירו את דמותו מאריזות המוצר. לדרישות אלה סירבה שטראוס. המבקש הגיש תביעה כספית בת"א 3303/09 כנגד שטראוס, וראשית הוא מבקש כי עד למתן פסק דין בתיק העיקרי תמנע שטראוס מכל שימוש בדמותו. שטראוס מתנגדת למתן צו מניעה כאמור. לשם הנוחות והקיצור, אביא את טענות הצדדים בגוף הדיון.

צו מניעה זמני

3.         סעיף 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. (להלן: "התקנות"), קובע:

"

(א)          (א)           הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)   בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה:

(1)   הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2)           (2)            אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש. "

קיום ראיות לכאורה

חוזה בין הצדדים

4.         אין עוררין בין הצדדים, כי לא נחתם חוזה בכתב, בין המבקש למשיבה. כן אין עוררין כי לא נאמר להורי המבקש דבר מלבד העובדה כי התצלום הינו בעבור "עבודת דוגמנות עבור חברת עלית לצורך מוצר שוקו" (סעיף 4 לתצהיר המבקש). הלכה למעשה טוענת המשיבה כי את החסר בחוזה, בדמות הגבלת הזמן, יש לפרש לטובתה, דהיינו, כי ניתנת לה הזכות להשתמש בתצלום ככל שתחפוץ.  די בעובדות הקיימות, לטענת המשיבה, בכדי לקבוע כי המבקש מכר לה את כל זכויותיו בשימוש בדמותו לצמיתות. לטענה זו אין ביכולתי להיענות. אנמק.

5.         המבקש העיד כי החל מתקופה מסויימת הפרסום היווה עבורו מטרד, ובני גילו קראו לו "שוקו", דבר המפריע לו עד היום. כדבריו הכינוי "דבק בי לאורך כל השנים, ליווה בבית ספר, בצבא, ביום יום, בשבילי זה לרעה. מכיוון שיש לי שם ושמו רועי בישראל וכולם עד היום קוראים לי שוקו".

6.         ולעניין החוזה. סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), מלמד על הדרך להשלמת פרטים שאינם מוסדרים בחוזה:

"26. השלמת פרטים

פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים. "

בהיעדר ראיות על נוהג שכזה בין הצדדים, או על חוזים מקובלים בתחום, עלינו לפנות למקום נורמטיבי אחר למציאת אומד דעת הצדדים.