ביה"ח איכילוב לא התרשל בהוצאת תיילים מידו של מטופל ולא תקף אותו

1. התובע, יליד 1972, עורך דין במקצועו, הגיש תביעה זו שעניינה טיפול רפואי שקבל ביום 17.1.02 בבית חולים 'איכילוב' השייך לנתבעת, ואשר הנתבעת הינה המעסיקה של הצוות הרפואי בו. התביעה הוגשה בעילת תקיפה ובעילת רשלנות.

2. האירוע

אין מחלוקת כי ביום 29.12.2001 בשעה שהתובע הפריד בין כלבים ניצים, נגרמה לו חבלה באצבע 3 ביד ימין. התובע פנה לבית החולים 'איכילוב' ושם אובחן כי נגרם לו שבר אלכסוני בגליל המקורב של אצבע 3 ביד ימין.

3. ביום 30.21.01 נותח התובע בבית החולים והשבר קובע באמצעות תילי קירשנר. התובע שוחרר לביתו עם המלצה לטיפול פיזיוטרפי, והמשך מעקב במרפאה האורטופדית של בית החולים.

4. ביום 17.1.2002, בביקורת במרפאה האורטופדית של בית החולים, נשלפו תילי הקירשנר. לטענת התובע, שליפת התייל הרביעי נתקלה בקושי והאח אשר שלף את התיילים הפעיל כוח רב, עד כי גרם לתובע ליפול על רצפת חדר הטיפולים ונגרם לו שבר חוזר באצבע הפגועה (להלן - "האירוע").

5. התובע טוען כי הנתבעת עוולה כלפיו במעשה זה ברשלנות ו/או בעוולת תקיפה.

6. הנתבעת הכחישה את 'האירוע'. לטענתה, אירוע כמתואר בתביעה, של שליפת התיילים בכוח, לא היה ולא נברא. יחד עם זאת, הנתבעת אינה חולקת כי בצילום ביקורת שנערך לתובע ביום 7.2.02 נצפה שינוי קל בעמדת השבר, לאחר שהתובע מסר לבודק כי שוב קבל מכה באותה אצבע.

7. 7.        חוות דעת ד"ר יוסף

התובע תמך את התביעה בחוות דעתו של ד"ר א. יוסף. ד"ר יוסף קובע בחוות דעתו כי "בצילום הרנטגן לאחר הוצאת ה-KW מראים אי חיבור ותזוזה של השבר בהשוואה לצילומים שנעשו מיד לאחר הקיבוע". ד"ר יוסף בדעה כי "צילומי הרנטגן הללו מראים, ללא ספק, שהוצאת המתכת נעשתה לפני שהשבר היה מחובר". כתוצאה מכך לא היה התובע מסוגל לבצע פיזיוטרפיה והופיעו קונקרטורות שגורמות לחוסר יכולת כיפוף של הפרק, קשיון של האצבע וחוסר יכולת לאגרוף של כף היד.

ד"ר יוסף העריך את נכותו של התובע ב-20% לפי סעיף 35(1)ג' לתקנות.

מהאמור בחוות דעתו של ד"ר יוסף עולה כי הרשלנות בטיפול הרפואי מתייחסת ל עיתוי הוצאת תיילי הקירשנר ולא לדרך הוצאתם, או למיהות הגורם שהוציא את התיילים.

8. 8.        חוות דעת ד"ר רינות

הנתבעת, אשר חלקה על חוות הדעת של ד"ר יוסף, הצטיידה בחוות דעת רפואית מטעמה, של ד"ר רינות, מומחה לכירורגית כף יד. ד"ר רינות מסכים כי לתובע קשיון נח של האצבע המקנה לו נכות בשיעור 5%, אך לטענתו הנכות נגרמה כולה כתוצאה מהתאונה בה נגרם השבר. לדעתו, טבעם של שברים ספיראליים ארוכים מהסוג שנגרם לתובע להותיר הגבלה בתנועת האצבע, וזאת בשל הדבקויות בין הגידים לבין העצם השבורה. כתוצאה מאופי השבר והקבוע לאחריו, נגרמים שינויים ברקמה הרכה של המפרק הבין גלילי המקורב ומכאן להגבלה בתנועה. ההגבלה לא קשורה ואינה נובעת מצורת הטיפול בשבר או מהמועד בו הוצאו התיילים של הקיבוע הפנימי.

ד"ר רינות מפרט ארוכות בחוות דעתו את אופן הטיפול בשברים מן הסוג שעבר התובע באמצעות תיילי קירשנר. ראשית, משחזרים את השבר לעמדה טובה תחת שיקוף רנטגני. כשזו מושגת, מחדירים דרך העור תיילי מתכת [KW] ומקבעים את העמדה שהושגה. תיילי המתכת מפריעים ליכולת ההפעלה של האצבע וזאת בשל העובדה שהם עוברים דרך הגידים והרצועות העוטפים את העצם ועל כן נכון ומקובל להוציאם מוקדם ככל האפשר.

ד"ר רינות מסכים כי קיימת התלבטות בין המנתחים לגבי מועד הוצאת תיילי הקירשנר. באם התיילים נשארים זמן ארוך, עד להתחברות מלאה של השבר, אין אפשרות לבצע פיזיוטרפיה ויש לצפות באופן ודאי להידבקויות של הרצועות ושל המפרקים ומכאן - לקשיון של האצבע. מאידך, הוצאת התיילים במועד מוקדם מידי, מאפשרת הפעלה מוקדמת של האצבע כדי למנוע הדבקויות ושיפור טווח התנועה אך קיים סיכון לתזוזה של השבר, כפי שקרה במידה מעטה גם במקרה דנן.

הזמן הנכון, אפוא, להוצאת תיילי הקירשנר הוא מוקדם ככל האפשר כדי להתחיל בפיזיוטרפיה, אך מאוחר מספיק כאשר השבר יציב דיו ומאפשר הפעלה. זמן זה נע בין שבועיים לשלושה ממועד החדרת התיילים בשבר אלכסוני ובין שלושה לארבעה שבועות בשבר רוחבי, בו קיים שטח מגע מצומצם.

ד"ר רינות מסכם את חוות דעתו וקובע כי התיילים הוצאו במועד הנכון, ואין בעובדה שהשבר זז במעט אחרי הוצאת התיילים כדי להצביע על טעות או על רשלנות בטיפול.

9.        באשר לאירוע המתואר על ידי התובע בתביעה, של הוצאת התיילים על ידי אח ולא על ידי רופא, מסביר ד"ר רינות כי זו פעולה פשוטה ויומיומית הנעשית תמיד במרפאה על ידי אחות, טכנאי גבסן או איש שירות במרפאה ולא על ידי הרופא. הפעולה אינה דורשת מיומנות מיוחדת, אף שלעיתים נדרש כוח להוצאת התייל בגלל העצם שנבנית סביבו. אך גם אם יש צורך להפעיל כוח - אין בו כדי להזיק ולגרום לשבר חוזר.

10.      חוות דעת ד"ר פעילן