- בתאריך 28/8/08 יצאה התובעת, שהינה תושבת רח' הראל בשכונת רוממה בחיפה, לטייל ברחוב עם כלבתה. במהלך הטיול זינקה הכלבה לכוון קולות ששמעה באזור חצר בית מגוריה של התובעת. מדובר בחצר הגובלת בוואדי. כעבור זמן מה, חזרה הכלבה כשהיא פצועה כתוצאה מנשיכת חזיר בר. הכלבה סבלה מפצעי נשיכה ושבר פתוח ברגל שמאלית אחורית, וכתוצאה מכך נזקקה לטיפול וטרינרי שכלל ניתוח.
- תביעה זו הוגשה על ידי התובעת כנגד עירית חיפה (
להלן - הנתבעת), להחזר הסכומים שהוצאו לטובת הטיפול בכלבה, וזאת על רקע טענותיה כי האירוע לעיל התרחש בעקבות מחדליה של העיריה, שלא מנעה את האירוע לעיל בפרט, ולא מנעה, ככלל, את המצאותם של חזירי בר בשכונות העיר. בנוסף, טענה התובעת כי לשיטתה, צריכים להיות חזירי הבר בתוך מתחם מגודר ואין לאפשר מצב כי הללו ישוטטו באופן חופשי ליד שכונות מגורים.
- הנתבעת אישרה, כי יש לדלל את מספר חזירי הבר אשר נמצאים בשטחים הגובלים בשכונות העיר. מדובר בחיית בר מוגנת, שעל רקע התהליכים שהתרחשו בעשרות השנים האחרונות - צמצום שטחי המחייה הטבעיים מחד, והיעדר אויבים טבעיים וירידה בכמות הצייד מנגד; גדל מספרם באופן ניכר, ולכן הם חודרים לעתים לשכונות מגורים, או לאזורים הסמוכים לשכונות מגורים.
לשיטת הנתבעת, גם במצב אופטימלי, לא יהיה מדובר במצב בו לא יהיו חזירי בר בואדיות ובשטחים הפתוחים הגובלים בשכונות המגורים.
הנתבעת ציינה, כי היא פועלת לדילול אוכלוסיית חזירי הבר באמצעות ציד מבוקר, וזאת על פי היתרים הניתנים על ידי רשות הטבע והגנים. בהקשר זה, ציינה העיריה כי פעולת הדילול פסקה בשנת 2007, באופן זמני, בעקבות צו מניעה זמני שניתן על ידי בהמ"ש השלום בחיפה [בש"א (שלום חיפה) 8153/07,
תנו לחיות לחיות נ' עירית חיפה ורשות הטבע והגנים, ניתן על ידי כבוד השופט מנחם רניאל בתאריך 20/5/2007]. מדובר בצו שניתן לפי סעיף 17א ל
חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) תשנ"ד - 1994. פעולת הדילול התחדשה לאחר ביטולו של צו המניעה הזמני, וזאת בתאריך 29/11/2007 [בש"א (שלום חיפה) 15220/07,
עירית חיפה ורשות הטבע והגנים נ' תנו לחיות חיות, ניתן בתאריך 29/11/2007 על ידי כבוד השופט יעקב וגנר].
הנתבעת אף הצביעה על פעולות דילול ספציפיות שהתקיימו במועדים הסמוכים לאירוע הנשיכה, וזאת כדי להצביע על רצינות כוונותיה ופעולותיה (בתאריך 25/8/08 ניצודו 4 חזירי בר באזור בית החולים פלימן; בתאריך 21/8/08 ניצוד חזיר בר בשכונת דניה; בתאריך 1/9/08 ניצוד חזיר בר בשכונת רמת גולדה). יחד עם זאת, ציינה הנתבעת כי מדובר היה בפעולות של מתנדבים, וכיום היא פועלת להוצאת מכרז מסודר, כך שפעולות העיריה לא יצטרכו להסתמך על מעשיהם של מתנדבים.
בנוסף, מההחלטות השיפוטיות לעיל, עולה כי בעבר נעשו נסיונות אחרים (כגון נסיונות הברחה וגידור) שלא היו יעילות.
- לאחר ששקלתי את טענות וראיות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.
אקדים ואציין, כי למרות הספקות שהעלתה הנתבעת באם אכן פציעת הכלבה נגרמה מנשיכת חזיר בר, הרי שלא מצאתי מקום לפקפק בטענה זו, אשר נתמכת הן בנסיבות הכוללות של האירוע, והן במכתבו של הוטרינר.
יחד עם זאת, אין מקום לדעתי להטיל את האחריות לאירוע על הנתבעת, שהרי עצם קרות האירוע, אינו מוליך בהכרח למסקנה כי האחריות לו נופלת לפתחה של הנתבעת.
כפי שציינתי לעיל, טענת הנתבעת - ואקדים ואומר כי אני מסכים לה - הינה כי גם במצב האופטימלי, יחיו חזירי בר, וחיות בר אחרות, בוואדיות ובשטחים הפתוחים הגובלים עם שכונות חיפה.
המטרה אינה "להעלים" את אוכלוסיית חזירי הבר, אלא להגיע למצב סביר, בו לא ייאלצו תושבי העיר להיתקל בחזירי הבר, כשאלו האחרונים משוטטים להם ברחובות.
נשאלת השאלה מהו אותו "מצב סביר", מה יהיה מספרם של חזירי הבר באותה עת, וכו'. מדובר בשאלה לא פשוטה, אשר דורשת עריכת מחקרים מקצועיים. מטבע הדברים, התובעת בתיק זה, ואיני יכול לבא אליה בטענות בנדון, לא הצטיידה בראיות שכאלה; וגם הנתבעת, שציינה שפעולת הדילול הינה פעולה סיזיפית מתמשכת, אישרה בחצי פה, כי טרם הושג היעד אותו הציבה לעצמה.
למרות שטרם הושג יעד זה, הרי שאני סבור כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנתבעת התרשלה בפעולותיה בנדון.
במקרה דנן, הוכח כי העיריה ניסתה בעבר, ללא הצלחה, שיטות שונות, לא ממיתות, להרחקת אוכלוסיית החזירים משכונות המגורים.
משיזמה הנתבעת פעולות שכללו צייד מבוקר, ניתן כנגדה צו מניעה זמני, שהיא פעלה לבטלו.
משבוטל צו המניעה הזמני, שבה הנתבעת והחלה בצייד מבוקר, ולטענתה היקף פעולות אלה ימשיך ויגדל. יש לקוות, כי הנתבעת אכן תמלא את הבטחותיה בהקשר זה לעתיד לבא.
לפני סיום אציין, כי גם אם הייתי קובע כי הנתבעת התרשלה בכך שאפשרה לחזירי הבר להתרבות יתר על המידה, הרי שגם אז ספק אם הייתי מקבל את מלוא תביעתה של התובעת, ויש להניח כי הייתי מייחס לה רשלנות תורמת בשיעור ניכר. האירוע הנטען לא התרחש ברחובות שכונת רוממה, אלא באזור גינתה של התובעת, שגובל בוואדי. מתיאור התובעת, לא ברור היכן בדיוק התרחשה התקיפה, ולא מן הנמנע כי האירוע התרחש מחוץ לחצר, בשטח הוואדי. באם הדברים היו אכן כך, הרי שהתובעת לא מילאה אחר הוראות הדין, הקובע כי יש להחזיק את כלב באמצעות רצועה (ר' בנדון ס' 11 ל
חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג-2002; וכן תקנה
18 לתקנות להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ה-2005). כמו כן, יש לזכור כי גם על פי תיאור התובעת, הרי שכלבתה רצה לעבר חזיר הבר, ולא להיפך.
- סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.