נהג אוטובוס שגירש נוסעת והפסיק את הנסיעה יפצה אותה בגין תקיפה ולשון הרע

לפני תביעה על פי עוולת התקיפה, בגין הוצאת לשון הרע.

הרקע לתביעה:

1.      1.      התובעת ילידת 1971, הגישה התביעה כנגד נתבע 2, אשר היה ביום 30.11.06 נהג האוטובוס בקו מספר 40, ועבד בשירות נתבעת 1 (להלן: "דן").

2.      2.      ביום 30.11.06 בסמוך לשעה 13:00 (להלן: "יום האירוע") המתינה התובעת בתחנת נתבעת 1 ברחוב בני אפריים בתל אביב והמתינה לקו מס' 40 כאמור, על מנת שתוכל לנסוע ממקום עבודתה לביתה. לטענת התובעת המתינה עשרים וחמש דקות, זמן ארוך מהזמן אותו רגילה להמתין עד להגעתו של האוטובוס. לפיכך, משהגיע האוטובוס הנ"ל הנהוג על ידי נתבע 2 פנתה התובעת לנתבע 2 בעודה עולה לאוטובוס, שאלה הנהג לפשר האיחור.

3.      3.      התובעת טוענת כי במענה לשאלתה: "מדוע איחרת להגיע", ענה נתבע 2 בלגלוג - "כי איחרתי, ואף אחד לא אמר לך לחכות לי ואם את רוצה את יכולה לעוף מהאוטובוס שלי", זאת בנוכחות כל נוסעי החלק הקדמי של האוטובוס. התובעת ביקשה את פרטי נתבע 2 ואז באופן פתאומי החל נתבע 2 לצעוק לעבר התובעת שתרד מהאוטובוס, בעוד האוטובוס עומד בתחנה ונוסעים אחרים שהיו מעוניינים להיכנס לאוטובוס אף הם המתינו מאחורי התובעת.

4.      4.      לטענת התובעת משהבין נתבע 2 כי אין בכוונתה לרדת מהאוטובוס, קם נתבע 2 בצורה מאיימת ופנה לכל נוסעי האוטובוס והכריז כי: " האוטובוס הזה לא ממשיך בדרכו אם היא לא תרד" בעודו מצביע על התובעת. כאשר הבין נתבע 2 כי אין בכוונת התובעת לרדת  מהאוטובוס ולאחר שהעירו לו נוסעים אחרים לפשר התנהגותו ירד נתבע 2 מהאוטובוס והכריז כי: "האוטובוס הזה לא ממשיך לנסוע" בטענה לפיה "נדלקה נורית אדומה". רק שעה 13:50 לערך הגיע אוטובוס אחר חלופי אשר אסף את הנוסעים לייעדם. כל אותה עת האוטובוס הראשון שהיה נהוג על ידי הנתבע 2 נסע אחרי האוטובוס החילופי. בתום הנסיעה באוטובוס החילופי, פנתה התובעת לסדרן העבודה אשר נתן לה פרטי הנתבע 2 לאחר שהלה כאמור סרב לבקשתה.

5.      5.      בעקבות המקרה שתואר, ביום 15.5.07 התקיים דיון משמעתי בעניינו של התובע ונשמעו עדויות של התובעת ושל גברת פרוחובניק רינת, נוסעת נוספת שהייתה עדה למתרחש ואילו הנתבע 2 לא הופיע לדיון. בסוף הדיון המשמעתי הורשע נתבע 2 ונקנס בשווי 135 שעות עבודה בגין העלבת הנוסעת, התנהגות הפוגעת בכבוד החברה, התנהגות בלתי הולמת, התנהגות רשלנית הגורמת לנזקים לחברה וכן בהוצאות משפט.

6.      6.      התובעת טוענת כי התנהגותו של נתבע 2 גרמה לה להשפלה בפני קהל הנוסעים, וכן התפרשה כאיום כנגד הלחצים שהפעיל נתבע 2 לנוסעי האוטובוס על מנת שהתובעת תרד מהאוטובוס. התנהגותו מהווה עוולה של תקיפה מילולית תוך הפעלת איום וכן הוצאת לשון הרע והפרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

7.         7.         התובעת טוענת כי נתבעת 1 הייתה מודעת לכך כי נתבע 2 הנו נהג בעל בעיות התנהגותיות ולמרות זאת אפשרה לו להמשיך בעבודתו ולבצע את מעשי העוולה כלפיה.

8.         8.         התובעת מבקשת מבית המשפט לחייב את הנתבעים על פי ראשי הנזק הבאים: כאב וסבל, פגיעה בכבודה כאדם וכנוסע בתחבורה הציבורית וכן בגין הוצאת לשון רע.

9.         9.         נתבע 2 לא הכחיש בסיכומיו את המיוחס לו ולמעשה לא ציין בכתבי טענותיו כל גרסה אחרת לנטען כנגדו. נתבע 2 טוען כי כתוצאה מהאירוע פוטר ממקום עבודתו ולמעשה הנו מובטל המתקיים על בסיס דמי האבטלה.

10.     10.     נתבעת 1 טוענת כי אין להטיל עליה כל אחריות שילוחית והיא אינה אחראית להתבטאותו של כל נהג. נתבעת 1 לא הורתה לנהג להתבטא כך והיא אף דואגת כי עובדיה ישתתפו בסדנאות השמות דגש בנושאי השירות ללקוח ואדיבות.

11.     11.     התובעת הגישה מטעמה תצהירים של עדות לאירוע, הגברת לאה רוזנברג וכן הגברת רינת פרוחובניק אשר חזרו על גרסתה ואיששו אותה. הנתבעים ויתרו על חקירת העדות ויחד עם פרוטוקול הדין המשמעתי שהוגש והעדר הכחשתו של נתבע 2 לקרות האירוע, לא נותר לי אלא לקבל את גרסת התובעת במלואה.

12.     12.     האם מדובר בעוולת התקיפה על פי פקודת הנזיקין ?

13.      13.     סעיף 23(א) לפקודה קובע כי:     

" (א) תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן נסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו.

(ב)"שימוש בכוח", לענין סעיף זה — לרבות שימוש בחום, באור, בחשמל, בגאז, בריח או בכל דבר או חומר אחר, אם השתמשו בהם במידה שיש בה להזיק.

14.     14.     לא הוכחה פגיעה פיסית או נפשית בתובעת כהלכה. לא הוגשו חוות דעת ואף לא מסמכים רפואיים המעידים על פגיעה מן הסוג הנ"ל. איני מקבל את טענותיה של התובעת לעניין הפגיעה הנפשית עקב האירוע שכן טענה זו לא הוכחה כנדרש.

15.     15.     נותרה בעינה השאלה האם דבריו של נתבע 2 מהווים שימוש בכוח לצורך סעיף 23 לפקודה? האם התנהגותו הבוטה לרבות עזיבתו הפתאומית את האוטובוס ללא הצדק והכרזתו כי האוטובוס לא ייסע כל עוד התובעת אינה יורדת ממנו- האם התנהגות זו מהווה כשלעצמה תקיפה על פי פקודת הנזיקין?