היהלום לא היה באיכות שהובטחה - העסקה תבוטל וחנות התכשיטים תפצה

1.         בפניי תביעה קטנה על-סך 15,642 ש"ח, שהגישה גב' מירי אדרי ( התובעת) נגד חנות התכשיטים "סמי שעונים ותכשיטים" ( הנתבעת).

2.         התובעת טוענת, כי ביום 22.4.07 רכשה מהנתבעת טבעת משובצת יהלום תמורת סכום של 9,660 ש"ח, כשעל-פי נתוני "תעודת מקוריות" שסופקה לה עם הטבעת, היהלום הנו בחיתוך "פרינסס", במשקל 65 נק', בצבע Eוברמת ניקיון VS. לטענת התובעת, על-פי הנתונים האמורים נקבע ערכו של היהלום, ולכן שילמה בשקלים עבור טבעת היהלום סכום השווה ל-2,000 דולר. כעבור מספר חודשים, ביקשה התובעת להחליף את היהלום ביהלום אחר, וניגשה לשם כך לבורסת היהלומים. או-אז נאמר לה, לטענתה, כי ערכו של היהלום שברשותה נופל בהרבה מהמחיר אותו שילמה. התובעת העבירה את היהלום לבדיקה במכון EGLשליד הבורסה ליהלומים, ומן הבדיקה שממצאיה צורפו לכתב התביעה התברר, כי נתוני היהלום שנתגלו בבדיקה אינם תואמים את נתוני היהלום המופיעים ב"תעודת המקוריות" של הנתבעת. מבדיקת EGLעולה, כי גודל היהלום הנו 64 נק' (ולא 65), צבעו מסווג כ-H(ולא E), ורמת הניקיון שלו היא I1(ולא VS). לטענת הנתבעת, משמעות נתונים אלו היא, שאיכותו של היהלום נופלת בהרבה מזו העולה מנתוני "תעודת המקוריות" של הנתבעת, וערכו של היהלום בפועל נמוך במידה רבה מהסכום אותו שילמה.

3.         התובעת מבקשת, כי בית המשפט יורה לנתבעת להשיב לה סך של 9,660 ש"ח אותו שילמה עבור טבעת היהלום, סך של 5,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ו "אי עמידה בהסכם", והחזר הוצאות בסך 982 ש"ח בגין נסיעות, עלות חוות דעת והפסד ימי עבודה.

4.         הנתבעת דוחה את טענותיה של התובעת. לטענת הנתבעת, היא עומדת מאחורי הנתונים המופיעים בתעודת המקוריות שהנפיקה לתובעת. הנתבעת טוענת, כי אינה יכולה לסמוך ידיה על ממצאי בדיקת EGL, שכן לא ברור מבחינתה, האם היהלום שנבדק הוא אכן היהלום שמכרה לתובעת.

5.         ביום 4.8.08 התקיים דיון בתיק, אליו התייצבה התובעת בלבד. לנוכח זאת, בתום הדיון נתתי פסק-דין נגד הנתבעת על יסוד התביעה בלבד. ימים ספורים לאחר הדיון הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין, לה נעתרתי ביום 13.8.08, בתנאי שהנתבעת תפקיד בקופת בית המשפט סך של 10,000 ש"ח. הנתבעת הפקידה את הסכום האמור ופסק הדין בוטל.

6.         בתיק התקיים דיון נוסף ביום 3.11.08, אליו התייצבו הצדדים, ובמהלכו הם הסכימו, כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט לשם בדיקת היהלום ומתן חוות דעת בשאלות השנויות במחלוקת ביניהם. ביום 5.11.08 ביקשה הנתבעת לאפשר לה לבדוק את היהלום בטרם מינוי המומחה, בקשה לה נעתרתי. ביום 8.12.08 הודיעה הנתבעת, כי מבדיקת היהלום התברר, שבניגוד למצב בעת הדיון ביום 3.11.08, אז, לטענתה, היהלום שהוצג בפניי לא היה משובץ בטבעת, הרי שכעת היהלום משובץ בטבעת, ונגרמו לו שברים כתוצאה ממלאכת השיבוץ. לפיכך הודיעה הנתבעת, כי היהלום שבדקה כעת אינו היהלום אותו סיפקה לתובעת. בתגובתה, דוחה התובעת את טענות הנתבעת, וטוענת כי היהלום שנבדק על-ידי הנתבעת הוא היהלום שסופק על-ידה, וכי בעת הדיון שבפניי, היהלום היה משובץ בטבעת. לטענת התובעת, אפילו הייתה מתקבלת טענת הנתבעת כי היהלום ניזוק, אין זה מעלה או מוריד מכך שנתוניו הממשיים אינם תואמים את הנתונים המופיעים ב"תעודת המקוריות". יצוין, כי למיטב זכרונו של בית המשפט, היהלום שהוצג לו בדיון מיום 3.11.08, היה נתון בטבעת.

7.         ביום 13.1.09 החלטתי למנות כמומחה בתיק את הגמולוג, מר גבריאל מצ'ונשווילי. המומחה בדק את היהלום שמסרה לו התובעת כשהיה משובץ בטבעת, וקבע, כי על-פי ממצאיו, הנתונים של היהלום שנבדק על-ידו אינם תואמים את נתוני היהלום המופיעים ב"תעודת המקוריות", במובן זה שהם "ירודים" יותר. כך קבע המומחה, כי צבעו של היהלום הנו H-G(ולא E), ורמת הניקיון שלו עומדת על P1או I1(ולא VS). עוד קבע המומחה, כי נתוני משקלו וצורתו של היהלום זהים לאלו שב"תעודת המקוריות". המומחה ציין, כי ניכרו ביהלום שברים חיצוניים. בחוות דעתו כותב המומחה: "לפי מסקנות הבדיקה אשר מצוינות למעלה, ולאור אי ההתאמות בין נתוני האבן האמיתיים לבין התעודה אשר הנפיק הנתבע, ישנו פער גדול ביותר במחיר היהלום".

8.         לאחר קבלת חוות הדעת ביקשתי את תגובת הצדדים. התובעת מקבלת את ממצאיו של המומחה, ושבה וטוענת, כי "פנייתי לבית המשפט הנה בגלל הפערים בין נתוני היהלום בפועל לבין הנתונים שנכתבו בתעודה" (ס' 5 לתגובה). הנתבעת מצדה שבה וטענה ב"סיכומים" מטעמה, כי היהלום שנבדק הן על-ידי EGLוהן על-ידי מומחה בית המשפט, אינו היהלום שסופק לתובעת. כמו-כן הפנתה הנתבעת לפגמים שנפלו, לדעתה, באופן בדיקת היהלום על-ידי המומחה.

דיון והכרעה

9.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את התביעה.

10.        צודקת התובעת בטענתה, כי השאלה שבמוקד התביעה שבפניי הנה "הפערים בין נתוני היהלום בפועל לבין הנתונים שנכתבו בתעודה" (ס' 5 לתגובת התובעת). היינו, על בית המשפט לבחון את השאלה, האם היהלום שנמכר לתובעת על-ידי הנתבעת אכן מתאים בנתוניו הממשיים, לנתונים שנרשמו על-ידי הנתבעת ב"תעודת המקוריות" שהנפיקה לתובעת בעת המכירה. אם התשובה על כך חיובית, כי אז יש לדחות את התביעה. אם התשובה על כך שלילית, כי אז יש לקבל את התביעה. כאמור, הואיל ועניין לנו בנושא שבמומחיות, הצעתי לצדדים למנות מומחה מטעם בית המשפט, שיחווה דעתו בשאלות השנויות במחלוקת ביניהם. בדיון מיום 3.11.08 הסכימו לכך הצדדים, ולאחר שנתקבלה חוות דעת המומחה, הם אף הגיבו עליה, בהרחבה, כפי שפירטתי לעיל.

11.        נחה דעתי, כי יש לקבל את ממצאי חוות דעתו של המומחה, ולפיהם קיימת אי-התאמה ממשית בין נתוני היהלום שסופק לתובעת על-ידי הנתבעת ושנרשמו ב"תעודת המקוריות", לבין נתוני היהלום בפועל. יצוין, כי הנתבעת שבה וטענה שהיהלום שנבדק, הן על-ידי EGLוהן על-ידי מומחה בית המשפט, איננו היהלום שסיפקה לתובעת, ואולם אין בידי לקבל טענה זו, שכן קשה להעלות על הדעת שהתובעת החליפה את היהלומים, ושיבצה בטבעת אותה רכשה מהנתבעת יהלום אחר. לנוכח אי-ההתאמה בין נתוני היהלום שהוצהרו על-ידי הנתבעת בעת המכירה, לבין נתוני היהלום בפועל, אני מחליט להורות על ביטול העסקה שנכרתה בין הצדדים ביום 22.4.07, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 9,660 ש"ח, כאשר במקביל, על התובעת להשיב לנתבעת את הטבעת והיהלום שרכשה ממנה.

12.        ומה באשר ליתר חלקי התביעה? כאמור, התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת לפצותה בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה ולהשיב לה הוצאות שונות בקשר לתביעה. אני מחליט כדלקמן:

א.         אשר לעוגמת נפש, הרי שאני מחליט לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסך של 1,250 ש"ח;

ב.         אשר להוצאות שנגרמו לתובעת - הואיל והתובעת הביאה אסמכתה רק בנוגע לתשלום שכר טרחת המומחה מטעמה, אני מחליט לחייב את הנתבעת בסך של 182.67 ש"ח בגין ראש תביעה זה, וכן מחליט לחייב את הנתבעת, על דרך האומדן,  לפצות את התובעת בגין הוצאותיה, ובכלל זה אגרת בית משפט, בסך של 600 ש"ח.

ג.          בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את חלקה בשכר טרחת מומחה בית המשפט בסך של 346.5 ש"ח (הסכום כולל מע"מ).

13.        סוף דבר. אני מקבל את התביעה במובן זה, שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 12,039.17 ש"ח (צירוף הסכומים המודגשים בסעיפים 11 ו-12). הואיל והנתבעת הפקידה בקופת בית המשפט במסגרת תיק זה סך של 10,000 ש"ח, אני מורה להעביר סכום זה לתובעת. יתרת התשלום תשולם ישירות על-ידי הנתבעת לתובעת.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.

ניתן היום ב' בסיון, תשס"ט (25 במאי 2009) בהיעדר הצדדים.