לא הוכחת כי הרהיטים ניזוקו כתוצאה מההובלה ? לא תקבל פיצוי

ביום 28/3/2008 הובילה הנתבעת את תכולת דירת הוריה של התובעת. לטענת התובעת, כתוצאה מההובלה נגרמו מספר נזקים לריהוט ומכאן תביעתה.

נדון בפרטי התביעה כסדרן:

א.         דלת מקרר, אשר לטענת התובעת ניזוקה במהלך ההובלה ובשל כך היה צורך להחליפה בדלת אחרת ובגין כך תבעה סך 1,070 ש"ח.

התובעת אישרה שגם קודם להובלה היו בדלת מעיכות קלות ושריטות, אולם לטענתה כתוצאה מההובלה נפגעה הדלת באופן ממשי ובשל כך היה צורך להחליפה. בעניין סכום התביעה, הגישה שלוש קבלות (ת/1). אחת בסכום של 500 ש"ח עבור דלת תא המזון במקרר, שניה בסכום של 100 ש"ח עבור הרכבת הדלת ושלישית בסכום של 460 ש"ח עבור חידוש ביטוח למקרר.

אפילו קיבלתי את טענת התובעת, בכל מקרה לא היה מקום להשית על הנתבעת את סכום חידוש הביטוח, כך שהסכום שיכולה היתה לזכות בו, לכל היותר היה 600 ש"ח. מאחר שאין מחלוקת כי גם קודם להובלה היו פגיעות בדלת המקרר ומאחר שלא הוכח כי אכן פגיעות אלו הוחמרו לאחר ההובלה, אני סבורה שלא עלה בידי התובעת להוכיח שנזק זה נגרם על ידי עובדיה של הנתבעת. לפיכך, התביעה בעניין זה נדחית.

ב.         עלות שולחן מחשב בסכום של 1,500 ש"ח.

נציג הנתבעת לא חלק על כך שכתוצאה מהובלת הריהוט ניזוק מדף של שולחן מחשב, אולם לטענתו מדובר בשולחן פשוט שערכו אינו עולה על 250 ש"ח. עוד טען נציג הנתבעת כי המדף תוקן על ידי נגר מטעמו, כפי שהוא נוהג לעשות ביחס לנזקים לריהוט שנגרמים כתוצאה מההובלה, אולם התובעת סרבה לשלם מחצית מסכום ההובלה ולכן לא הוחזר לה המדף המתוקן.

התובעת לא הוכיחה את עלות שולחן המחשב או כי מדובר בשולחן יקר ערך, ואכן מחירם של שולחנות מחשב פשוטים הוא בסדר גודל של כ-250 ש"ח, אולי מעט יותר. מאחר שהנתבעת תיקנה את המדף והתרשמתי כי התיקון נעשה בהסכמת שני הצדדים, הרי שמן הראוי היה שהמדף שתוקף יימסר לתובעת. לפיכך הנתבעת תמסור לתובעת את המדף שתוקן. במאמר מוסגר אציין כי אינני נכנסת לטענת הנתבעת שהוזכרה בהקשר זה, שלפיה לא שולם לה מלוא הסכום עבור ההובלה, מאחר שלא עמדה לפני כל תביעה בעניין זה. 

ג.          נזק לספות בסך 2,000 ש"ח.

בעניין זה טענה התובעת כי בשל ההובלה הרשלנית של עובדי הנתבעת, נגרמו שריטות לספות כפי שהדבר עולה מארבע תמונות שהגישה (ת/2).

            בפתח דבריו הציג נציג הנתבעת תמונות בעניין אופן המיגון של הריהוט שבו משתמשת הנתבעת בעת הובלת ריהוט, ובכלל זה, שימוש בציוד וכיסויים מיוחדים למניעת נזק לרהיטים. מתמונות אלו עולה כי הריהוט מובל בעודו עטוף בקרטונים או חומרים אחרים ומעליהם ניילון נצמד להגנה מפני נזקים שעשויים להיגרם לריהוט במהלך הובלתו. התובעת עצמה אישרה בעדותה שהריהוט נעטף בשמיכות ומעליהם ניילון נצמד, גם אם לטענתה היו אלו שמיכות דקות. אומנם מהתמונות שהגישה התובעת עולה כי ישנן שריטות קלות בספות, אולם לא הובאה כל ראיה של ממש לכך שהשריטות הקלות שנראות בתמונות, שלטענת התובעת צולמו לאחרונה ממש, נגרמו כתוצאה מההובלה. בעניין זה יצוין גם כי מדובר בספות המצויות ברשות הוריה של התובעת כבר כארבע שנים ואין לשלול את האפשרות שמדובר בבלאי שנגרם משימוש רגיל בריהוט.

לאור האמור, לא שוכנעתי כי אומנם השריטות הקלות הנראות בתמונות, נגרמו דווקא כתוצאה מההובלה ולפיכך גם בעניין זה התביעה נדחית.

ד.         עוגמת נפש בסך 5,000 ש"ח.

משהגעתי למסקנות כמפורט לעיל, אין עוד צורך לדון בשאלת זכותה של התובעת לפיצוי בגין עוגמת נפש.

לאור האמור, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום ה' בניסן, תשס"ט (30 במרץ 2009) בהעדר הצדדים